פרק כ״א
ישוע מגלה את ה”חוכמה מאת אלוהים”
1–3. כיצד הגיבו שכניו לשעבר של ישוע למשנתו, ומה לא הבינו לגביו?
הקהל היה מוכה תדהמה. ישוע הצעיר עמד מולם בבית הכנסת ולימד. הוא לא היה זר להם — הוא גדל בעירם, ובמשך שנים עבד בקרבם כנגר. אולי מקצתם גרו בבתים שישוע סייע בבנייתם או אולי עיבדו את אדמתם במחרשות ובעוּלים שיצר במו ידיו. a אך מה תהיה תגובתם למשנתו של אותו נגר לשעבר?
2 רוב מאזיניו השתוממו ושאלו: ”מניין לו החוכמה הזאת?” עוד אמרו: ”הלוא זה הנגר בן מרים” (מתי י״ג:54–58; מרקוס ו׳:1–3). למרבה הצער, שכניו לשעבר של ישוע חשבו בינם לבין עצמם, ’הנגר הזה הוא סתם תושב מקומי כמונו’. למרות החוכמה הגלומה בדבריו, דחו אותו. הם לא ידעו שהחוכמה שחָלק עימם לא היתה מטעמו.
3 מניין רכש ישוע חוכמה זו? ”תורתי אינה שלי”, אמר, ”כי אם של שולחי” (יוחנן ז׳:16). השליח פאולוס הסביר כי ישוע ”היה לנו לחוכמה מאת אלוהים” (קורינתים א׳. א׳:30). חוכמתו של יהוה מתגלה בבנו, ישוע, עד כדי כך שישוע אמר: ”אני והאב אחד אנחנו” (יוחנן י׳:30). הבה נדון בשלושה תחומים שבהם גילה ישוע את ה”חוכמה מאת אלוהים”.
מה לימד ישוע
4. (א) מה היה נושא המסר שבפי ישוע, ומדוע היה זה נושא בעל חשיבות עליונה? (ב) מדוע הדרכותיו של ישוע היו תמיד מעשיות ותמיד פעלו לטובתם המרבית של מאזיניו?
4 נראה תחילה מה לימד ישוע. נושא המסר שבפיו היה ”הבשורה על מלכות אלוהים” (לוקס ד׳:43). זה היה נושא בעל חשיבות עליונה בגלל התפקיד שהמלכות נועדה למלא בהצדקת ריבונות יהוה ובהבאת ברכות אין קץ לאנושות. בתורתו שילב ישוע הדרכות נבונות לחיי היומיום. הוא הוכיח עצמו כ”פלא יועץ” כלשון הנבואה (ישעיהו ט׳:5). הרי עצתו היתה חייבת להיות פלאית. היה לו ידע מעמיק לגבי דברו ורצונו של אלוהים, הבנה מקיפה של טבע האדם ואהבה עמוקה לבני אדם. ולכן, הדרכותיו פעלו תמיד לטובתם המרבית של מאזיניו. ישוע אמר ”דברי חיי עולם”, ואכן, מי שישמע בקולו יזכה לישועה (יוחנן ו׳:68).
5. מה הם כמה מן הנושאים שכלל ישוע בדרשת ההר?
5 דרשת ההר היא ביטוי יוצא מן הכלל לחוכמה העילאית בתורתו של ישוע. כדי לשאת דרשה זו המתועדת במתי ה׳:3 עד ז׳:27 יידרשו 20 דקות בלבד. אך העצות השזורות בה הן בעלות ערך נצחי — הן לא איבדו מתוקפן עד עצם היום הזה. ישוע כלל מגוון נושאים רחב וביניהם, כיצד לשפר את היחסים עם הזולת (ה׳:23–26, 38–42; ז׳:1–5, 12), כיצד לשמור על טוהר מוסרי (ה׳:27–32), וכיצד לחיות חיים מלאי תוכן (ו׳:19–24; ז׳:24–27). אלא שישוע לא רק אמר למאזיניו כיצד לנהוג בחוכמה; הוא המחיש להם את דבריו בהסברים, בטיעונים משכנעים ובהוכחות.
6–8. (א) אילו סיבות משכנעות שלא לדאוג נותן ישוע? (ב) מניין לנו שעצותיו של ישוע משקפות את החוכמה אשר ממעל?
6 שים לב, למשל, להדרכתו של ישוע בעניין הדאגה לדברים חומריים, על־פי הכתוב במתי פרק ו׳. ”לכן אומר אני לכם: אל תדאגו לנפשכם — מה תאכלו או מה תשתו, ולגופכם — מה תלבשו”, מייעץ לנו ישוע (פסוק 25). מזון וביגוד הם צורכי מחייה בסיסיים, ואין זה אלא ברור ומובן שנדאג להשיגם. והנה ישוע אומר לנו ש’לא לדאוג’. b מדוע?
7 הקשב לטיעוניו המשכנעים של ישוע. מאחר שיהוה נתן לנו חיים וגוף, הייפלא ממנו לספק לנו מזון וכסות לגופנו? (פסוק 25) אם אלוהים מספק מזון לציפורים ומלביש את הפרחים בלבוש יפה, על אחת כמה וכמה ידאג הוא לעובדיו מקרב בני האדם! (פסוקים 26, 28–30) הרי דאגה יתרה היא בכל מקרה חסרת טעם. היא לא תוסיף מאומה על שנות חייו של הדואג c (פסוק 27). כיצד ניתן להימנע מדאגות? ישוע מורה לנו: הציבו את עבודת יהוה במקום הראשון בחייכם. מי שעושים כן יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאביהם שבשמים ’יוסיף להם’ את כל צורכי מחייתם (פסוק 33). לבסוף מציג ישוע עצה מעשית ביותר — לחיות כל יום ביומו. למה לנו להוסיף את דאגות המחר לדאגות היום? (פסוק 34) כמו כן, מדוע לדאוג יתר על המידה לגבי דברים שאולי לעולם לא יקרו? יישום הדרכה נבונה זו יחסוך מאיתנו כאבי לב רבים בעולמנו רווי המתחים.
8 ברור אפוא, שהעצות שנתן ישוע מעשיות כיום כפי שהיו לפני כ־000,2 שנה. האין זו עדות לחוכמה אשר ממעל? טבען של עצות טובות ביותר מפי יועצי אנוש הוא להתיישן, ועד מהרה מתקנים או מחליפים אותן. תורותיו של ישוע, לעומת זאת, עומדות במבחן הזמן. ואין תימה בכך, שהרי אותו פלא יועץ דיבר את ”דברי אלוהים” (יוחנן ג׳:34).
אופן הוראתו
9. מה אמרו מספר חיילים על הוראתו של ישוע, ומדוע ניתן לומר שלא הגזימו?
9 תחום שני שבו שיקף ישוע את חוכמת אלוהים הוא אופן הוראתו. יום אחד נשלחו מספר חיילים לעצור את ישוע ושבו בידיים ריקות. הם אמרו: ”מעולם לא דיבר איש כמו שמדבר האיש הזה” (יוחנן ז׳:45, 46). והם לא הגזימו. מכל בני האדם שחיו אי פעם, עמד לרשות ישוע, אשר בא ”מלמעלה”, מאגר עצום של ידע וניסיון (יוחנן ח׳:23). הוא באמת לימד כפי שאיש לא יכול היה ללמד. בחן שתיים משיטותיו של מורה חכם זה.
”השתומם המון העם על תורתו”
10, 11. (א) מדוע אין אנו יכולים שלא להתפעל מן המשלים שסיפר ישוע? (ב) מה מאפיין את הסיפורים שסיפר ישוע, ואיזו דוגמה מראה שסיפוריו יעילים להוראה?
10 שימוש יעיל במשלים. הכתוב מוסר: ”את כל אלה דיבר ישוע להמון העם במשלים, ובלי משל לא דיבר אליהם” (מתי י״ג:34). אין אנו יכולים שלא להתפעל מן היכולת הייחודית שלו ללמד אמיתות עמוקות בעזרת מצבים שגרתיים. חקלאים זורעים זרעים, נשים אופות לחם, ילדים משחקים בשוק, דייגים משליכים רשתות, רועים מחפשים כבשים אובדים — דברים שמאזיניו ראו פעמים רבות. כאשר קושרים בין אמיתות חשובות לבין דברים מוכרים, אותן אמיתות נחרתות בנקל בשכל ובלב (מתי י״א:16–19; י״ג:3–8, 33, 47–50; י״ח:12–14).
11 ישוע הִרבָּה לספר סיפורים קצרים בעלי לקחים מוסריים או רוחניים. הואיל וקל יותר להבין ולזכור סיפורים מאשר מושגים מופשטים, תרמו הסיפורים להנצחת תורתו. בסיפורים רבים תיאר ישוע את אביו במילים ציוריות בלתי נשכחות. למשל, מוסר ההשכל של המשל על הבן האובד ברור כשמש — מי שסר מן הדרך ומביע חרטה אמיתית, מרחם עליו יהוה ומקבל אותו חזרה במאור פנים (לוקס ט״ו:11–32).
12. (א) כיצד לימד ישוע בעזרת שאלות? (ב) כיצד סכר ישוע את פיהם של מתנגדיו?
12 שימוש יעיל בשאלות. ישוע שאל שאלות כדי לגרום למאזיניו להגיע בעצמם למסקנות, לבחון את מניעיהם ולקבל החלטות (מתי י״ב:24–30; י״ז:24–27; כ״ב:41–46). כאשר ערערו ראשי הדת על כך שסמכותו מאלוהים היא, השיב להם ישוע: ”טבילת יוחנן האם מן השמים היתה או מבני אדם?” הם הופתעו מן השאלה ואמרו זה אל זה: ”אם נאמר ’מן השמים’, יאמר לנו ’אם כן מדוע לא האמנתם לו?’ ואם נאמר ’מבני אדם’, חוששים אנו מן העם, כי כולם חושבים את יוחנן לנביא”. לבסוף השיבו: ”אין אנו יודעים” (מרקוס י״א:27–33; מתי כ״א:23–27). בשאלה פשוטה סכר ישוע את פיהם וחשף את לבם הבוגדני.
13–15. כיצד הסיפור על השומרוני הטוב מעיד על חוכמתו של ישוע?
13 ישוע שילב לפעמים בין שיטותיו ושיבץ במשליו שאלות מעוררות מחשבה. יהודי בעל תורה שאל את ישוע מה עליו לעשות כדי לרשת חיי עולם. בתשובה לשאלתו הצביע ישוע על מצוות התורה לאהוב את אלוהים ואת הרֵע. מאחר שרצה להמציא הצדק לעצמו, שאל האיש: ”ומי הוא רעי?” ישוע השיב על כך בסיפור. יהודי אחד הותקף בידי שודדים, והם עזבוהו מוטל בין מוות לחיים. בדרך עברו שני יהודים, הראשון כהן ואחריו לוי. שניהם התעלמו ממנו. לאחר מכן הגיע למקום שומרוני אחד, ונכמרו רחמיו על הפצוע. הוא טיפל בפצעיו בעדינות ונשא אותו באהבה אל פונדק כדי שיוכל שם לשוב לאיתנו. בסוף הסיפור שאל ישוע את הבקי בתורה: ”ובכן מה דעתך, מי מן השלושה היה רֵע לנופל בידי השודדים?” לאיש לא היתה ברירה אלא לומר: ”זה שעשה עימו חסד” (לוקס י׳:25–37).
14 כיצד מעיד הסיפור על חוכמתו של ישוע? בימיו ייחסו היהודים את המונח ”רֵע” אך ורק למי שקיימו את מסורותיהם — ודאי שלא לשומרונים (יוחנן ד׳:9). אילו היה ישוע מספר שהנשדד היה שומרוני וגומל החסד יהודי, האם היה בזה כדי להפריך את אותה דעה קדומה? ברוב חוכמתו סיפר ישוע שדווקא היה זה שומרוני שטיפל בעדינות ביהודי. כמו כן, שים לב לשאלה ששאל ישוע בסוף הסיפור. הוא מיקד את תשומת הלב במונח ”רֵע”. בעל התורה שאל במילים אחרות: ’מי ראוי לאהבתי?’ ואילו ישוע שאל: ”מה דעתך, מי מן השלושה היה רֵע?” ישוע לא התמקד במי שזכה לחסד, בנשדד, אלא בזה שגילה חסד, בשומרוני. רֵע אמיתי נוקט יוזמה ונוהג באהבה באחרים בלי תלות ברקע האתני שלהם. היש דרך יעילה יותר להבליט את הנקודה?
15 אין תימה בכך שהמונים השתוממו על אופן הוראתו ונמשכו אליו (מתי ז׳:28, 29). פעם אחת נותרו עימו ”עם רב” במשך שלושה ימים בלי שיבוא מספיק מזון אל פיהם! (מרקוס ח׳:1, 2).
אורח חייו
16. כיצד הראה ישוע מתוך התנהגותו שחוכמת אלוהים מכוונת את צעדיו?
16 תחום שלישי שבו שיקף ישוע את חוכמת יהוה היה אורח חייו. החוכמה באה לידי ביטוי במעשים. ”מי בכם חכם?” שאל התלמיד יעקב. ואז השיב על שאלתו שלו: ’יראה נא מתוך התנהגותו הטובה את מעשיו הנעשים בחוכמה’ (יעקב ג׳:13). מתוך התנהגותו של ישוע ניכר היה שחוכמת אלוהים מכוונת את צעדיו. נדון בכמה מקרים הממחישים את שיקול דעתו באורח חייו ובמגעיו עם הזולת.
17. מניין לנו שישוע ניחן באיזון מושלם?
17 האם שמת לב שאנשים חסרי שיקול דעת נוטים לקיצוניות? כן, יש צורך בחוכמה כדי להיות מאוזן. כמי ששיקף את חוכמת אלוהים ניחן ישוע באיזון מושלם. הדברים הרוחניים קדמו לכל דבר אחר בחייו. הוא היה עסוק ראשו ורובו בהכרזת הבשורה הטובה. ”לשם כך יצאתי”, אמר (מרקוס א׳:38). דברים חומריים לא עמדו, כמובן, בראש מעייניו; ונראה כי לא היה ברשותו רכוש רב (מתי ח׳:20). יחד עם זאת, הוא לא היה סגפן. בדומה לאביו, ”האל המאושר”, היה ישוע אדם מלא שמחה, והוא תרם לשמחתם של אחרים (טימותיאוס א׳. א׳:11; ו׳:15, ע״ח). כשנכח במסיבת חתונה — אירוע המתאפיין במוסיקה, שירה ושמחה — הוא לא העכיר את האווירה. כשאזל היין, הפך מים ליין משובח, משקה ’המשמח לבב אנוש’ (תהלים ק״ד:15; יוחנן ב׳:1–11). ישוע נענה פעמים רבות כשהזמינו אותו לארוחה, ולא אחת ניצל הזדמנויות אלו כדי ללמד (לוקס י׳:38–42; י״ד:1–6).
18. כיצד הראה ישוע שיקול דעת מושלם במגעיו עם תלמידיו?
18 ישוע הראה שיקול דעת מושלם במגעיו עם אחרים. הוא הבין את טבע האדם, והבנה זו איפשרה לו לראות את תלמידיו באור נכון. הוא ידע היטב שאין הם מושלמים. למרות זאת, הבחין במעלותיהם. הוא ראה את הפוטנציאל הגלום באותם אנשים שמשך יהוה (יוחנן ו׳:44). חרף חסרונותיהם, הביע ישוע את נכונותו לתת בהם אמון. כביטוי לכך, האציל על תלמידיו אחריות כבדה. הוא הטיל עליהם את המשימה לבשר את הבשורה הטובה והאמין בלב ונפש כי הם מסוגלים להשלים את המשימה (מתי כ״ח:19, 20). ספר מעשי השליחים מעיד על כך שהם אכן ביצעו נאמנה את התפקיד שהטיל עליהם ישוע (מעשי השליחים ב׳:41, 42; ד׳:33; ה׳:27–32). אם כן, היה זה צעד חכם מצד ישוע לבטוח בהם.
19. כיצד הראה ישוע ש’עניו הוא ונמוך רוח’?
19 כפי שראינו בפרק כ׳, המקרא קושר ענווה ומתינות לחוכמה. יהוה הוא, כמובן, הדוגמה הנעלה בכך. אך מה לגבי ישוע? מחמם את הלב לראות את הענווה שגילה ישוע במגעיו עם תלמידיו. מעצם היותו אדם מושלם היו הם נחותים ממנו. אבל הוא לא זילזל בהם ומעולם לא חיפש לתת להם את ההרגשה שהם נחותים או לא־יוצלחים. היפוכו של דבר: הוא התחשב במגבלותיהם ובחסרונותיהם ונהג עימם באורך רוח (מרקוס י״ד:34–38; יוחנן ט״ז:12). האין זה משמעותי שאפילו ילדים חשו בנוח בחברתו? אין ספק שהם נמשכו אליו כי הבחינו ש’עניו הוא ונמוך רוח’ (מתי י״א:29; מרקוס י׳:13–16).
20. כיצד הראה ישוע את סבירותו במגעיו עם נוכרייה שבתה היתה אחוזת שד?
20 ישוע שיקף את ענוותו של אלוהים בדרך חשובה נוספת. הוא היה סביר וגמיש ונהג ברחמים כשהיה יסוד מוצדק לכך. לדוגמה, אשה נוכרייה התחננה לפניו שירפא את בתה שהיתה מעונה מאוד על־ידי שד. בשלוש דרכים שונות הראה ישוע שאין לו כוונה לרפא אותה — תחילה לא השיב לה; שנית, אמר לה מפורשות כי לא נשלח אל הנוכרים אלא אל היהודים; ושלישית, נתן לה דוגמה שהבהירה לה בעדינות את אותה נקודה. למרות הכול, האשה לא הרפתה ובזאת העידה על אמונה יוצאת מגדר הרגיל. כיצד הגיב ישוע לאור הנסיבות המיוחדות? הוא עשה בדיוק את ההיפך ממה שאמר מלכתחילה. הוא ריפא את בתה של האשה (מתי ט״ו:21–28). האין זו עדות לענווה עילאית? וזכור, הענווה מונחת ביסודה של חוכמת אמת.
21. מדוע עלינו להשתדל לחקות את אישיותו, את סגנון דיבורו ואת אורחותיו של ישוע?
21 עלינו להיות אסירי תודה על כך שספרי הבשורה מציגים בפנינו את דבריו ומעשיו של החכם באדם! אל נשכח שישוע היה השתקפות מושלמת של אביו. כדי לטפח את החוכמה אשר ממעל עלינו לחקות את אישיותו, את מוצא פיו ואת אורחותיו של ישוע. בפרק הבא נראה כיצד ניתן ליישם את חוכמת אלוהים.
a בימי המקרא עבדו הנגרים בבניית בתים, בעשיית רהיטים וביצירת כלי חקלאות. יוסטינוס העד כתב במאה השנייה לספירה על ישוע: ”במחיצת בני האדם נהג הוא לעבוד כנגר ועשה מחרשות ועוּלים”.
b המילה היוונית המתורגמת לפועל ”לדאוג” משמעה ”להסיח את הדעת”. במתי ו׳:25 עניינה בחרדה המסיחה את הדעת וגוזלת מן האדם את שמחתו.
c לאמיתו של דבר, ממחקרים מדעיים עולה שדאגה יתרה ולחץ מגבירים את הסיכון לחלות במחלות לב ובשורה ארוכה של מחלות נוספות העלולות לקצר את החיים.
