פרק י״ד
יהוה מספק ”כופר בעד רבים”
1, 2. כיצד מתאר המקרא את מצב האנושות, ומהו המוצא היחידי?
”כל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה” (רומים ח׳:22). במילים אלו מתאר השליח פאולוס את מצבנו מעורר הרחמים. מנקודת מבט אנושית אין מוצא מן הסבל, החטא והמוות. אלא שיהוה אינו נתון למגבלות אנוש (במדבר כ״ג:19). אלוהי הצדק סיפק לנו את הפתרון למצוקה שנקלענו אליה. הפתרון הוא הכופר.
2 הכופר הוא המתנה הגדולה ביותר שהעניק יהוה לאנושות. בזכותו יש לנו אפשרות להיוושע מן החטא והמוות (אפסים א׳:7). זהו הבסיס לתקווה לחיות לנצח, אם בשמים ואם בגן־עדן עלי אדמות (לוקס כ״ג:43; יוחנן ג׳:16; פטרוס א׳. א׳:4). אך מהו בדיוק הכופר? ומה הוא מגלה לנו על צדקתו הנשגבת של יהוה?
כיצד התעורר הצורך בכופר
3. (א) מדוע התעורר הצורך בכופר? (ב) מדוע לא יכול היה אלוהים פשוט להמתיק את עונש המוות שהוטל על צאצאי אדם?
3 הצורך בכופר התעורר בגלל חטאו של אדם הראשון. הוא הימרה את פי אלוהים, וכתוצאה מכך הוריש לצאצאיו מורשת של חולי, צער, כאב ומוות (בראשית ב׳:17; רומים ח׳:20). אלוהים לא יכול היה לפעול מתוך רגשנות ולהמתיק את עונש המוות, משום שבעשותו כן, היה מתעלם מן החוק שהוא עצמו חוקק: ”שכר החטא הוא מוות” (רומים ו׳:23). אילו פסל יהוה את עקרונות הצדק של עצמו, היו שוררים תוהו ובוהו והפקרות אוניברסליים.
4, 5. (א) כיצד הוציא השטן דיבה על אלוהים, ומדוע ראה יהוה חובה לעצמו להגיב לטענותיו? (ב) במה האשים השטן את משרתיו הנאמנים של יהוה?
4 כפי שראינו בפרק י״ב, המרד בגן־עדן עורר סוגיות כבדות משקל. השטן השחיר את שמו הטוב של אלוהים. הוא בעצם טען שיהוה שקרן ורודן אכזר השולל מברואיו את חירותם (בראשית ג׳:1–5). בהצלחתו המדומה לסכל את מטרת אלוהים שכדור־הארץ יתמלא בצדיקים, הדביק השטן על אלוהים תווית של כישלון (בראשית א׳:28; ישעיהו נ״ה:10, 11). אילו התעלם יהוה מקריאות התיגר של השטן, ייתכן שרבים מברואיו התבוניים היו מאבדים במידת מה את ביטחונם בשלטונו.
5 השטן גם הכפיש את משרתיו הנאמנים של יהוה, בטענה שהם משרתים אותו אך ורק מתוך מניעים אנוכיים ושתחת לחץ איש לא ישמור על תומתו (איוב א׳:9–11). סוגיות אלו היו חשובות שבעתיים ממצבו העגום של האדם. בצדק ראה יהוה חובה לעצמו להגיב להשמצותיו של השטן. אך כיצד יכול אלוהים ליישב את המחלוקות הללו ובו בזמן להושיע את האנושות?
כופר — שוויון ערכים
6. מה הם כמה מן המונחים המקראיים לתיאור האמצעי שסיפק אלוהים לישועת האנושות?
6 הפתרון שהעלה יהוה היה רחום מאוד וצודק לגמרי — פתרון שאיש לא יכול היה להעלות על דעתו. פתרון פשוט להפליא. הוא מוגדר במילים שונות כגון פדיון, ריצוי וכפרה (תהלים מ״ט:9; דניאל ט׳:24; גלטים ג׳:13; קולוסים א׳:20; עברים ב׳:17). אולי המונח המוצלח ביותר לתיאור הנושא הוא המונח שבו השתמש ישוע עצמו. הוא אמר: ”בן־האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר [יוונית, ליטרון] בעד רבים” (מתי כ׳:28).
7, 8. (א) מה משמעות המונח ”כופר” בכתבי־הקודש? (ב) באיזה מובן כרוך הכופר בשוויון ערכים?
7 מהו כופר? המילה היוונית המיתרגמת לכופר מקורה בפועל שמשמעו ”להתיר, לשחרר”. מונח זה שימש לתיאור סכום הכסף ששולם בתמורה לשחרורם של אסירי מלחמה. אם כן, את המילה כופר ניתן להגדיר ביסודו של דבר כתשלום שנדרש לצורך פדיון. המילה ”כופר” בתנ״ך נגזרת מן הפועל ”לכפור”. לדוגמה, אלוהים הורה לנוח שעליו ’לכפור’ את התיבה בכופר (זפת) (בראשית ו׳:14). מכאן אנו מבינים שלכפור משמעו גם לכסות (תהלים ס״ה:4).
8 המילון התיאולוגי של הברית החדשה (אנג׳) מציין כי המילה (כופר) ”מצביעה תמיד על שוויון ערכים” או התאמה. על כן, הכפורת, כלומר המכסה שכיסה את ארון הברית, התאימה בצורתה לארון עצמו. באותו אופן, כדי לכפר או לכסות על חטא, יש לשלם תשלום התואם לחלוטין לנזק שגרם החטא. התורה שנתן אלוהים לעם ישראל קבעה: ”נפש בנפש, עין בעין, שן בשן, יד ביד, רגל ברגל” (דברים י״ט:21).
9. מדוע הקריבו אנשי אמונה קורבנות בעלי חיים, וכיצד התייחס יהוה לקורבנות הללו?
9 אנשי אמונה החל מהבל ואילך הקריבו קורבנות בעלי חיים לאלוהים. בעשותם כן, הביעו את מודעותם לחטא ולצורך בפדיון, והראו כי הם מאמינים בשחרור המובטח שיביא אלוהים באמצעות ’זרעו’ (בראשית ג׳:15; ד׳:1–4; ויקרא י״ז:11; עברים י״א:4). הקורבנות מצאו חן בעיני יהוה, והוא הקנה לעובדיו מעמד רצוי לפניו. למרות זאת, קורבנות בעלי חיים היו לכל היותר סמליים. בעלי חיים אינם יכולים לכפר על חטאי בני האדם, שהרי הם נחותים מהם (תהלים ח׳:5–9). לפיכך, המקרא מציין: ”דם פרים ושעירים אינו יכול להסיר חטאים” (עברים י׳:1–4). קורבנות אלו לא היו אלא סמל לקורבן הכופר האמיתי שנועד לבוא.
”כופר מקביל”
10. (א) למי חייב היה נותן הכופר להיות מקביל, ומדוע? (ב) מדוע היה די בקורבן של אדם אחד בלבד?
10 ”באדם [הראשון] הכול מתים”, אמר השליח פאולוס (קורינתים א׳. ט״ו:22). יוצא מכך שהכופר היה חייב להיות כרוך במותו של מישהו שווה ערך לאדם הראשון — אדם מושלם (רומים ה׳:14). אין יצור אחר המסוגל לאזן את מאזני הצדק. רק אדם מושלם, שאינו כפוף לדין המוות שהוריש אדם הראשון, יכול היה להוות ”כופר מקביל” — כופר המקביל הקבלה מושלמת לאדם הראשון (טימותיאוס א׳. ב׳:6, ע״ח). אין צורך שאינספור מיליוני בני אדם יוקרבו כנגד כל אחד מצאצאי אדם הראשון. השליח פאולוס הסביר: ”על־ידי אדם אחד [אדם הראשון] בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות” (רומים ה׳:12). ”ומאחר שהמוות בא על־ידי אדם”, דאג אלוהים שהאנושות תיפדה ”על־ידי אדם” (קורינתים א׳. ט״ו:21). כיצד?
”כופר מקביל בעד הכול”
11. (א) כיצד יטעם נותן הכופר ”מוות בעד הכול”? (ב) מדוע אדם וחוה אינם יכולים להפיק תועלת מן הכופר? (ראה הערת שוליים.)
11 יהוה דאג שיקום אדם מושלם שיקריב את חייו מרצון. על־פי רומים ו׳:23, ”שכר החטא הוא מוות”. בהקרבת חייו, יטעם נותן הכופר ”מוות בעד הכול”. במילים אחרות, הוא ישלם את שכר חטאו של אדם הראשון (עברים ב׳:9; קורינתים ב׳. ה׳:21; פטרוס א׳. ב׳:24). לצעד זה יהיו השלכות חוקיות כבדות משקל. על־ידי ביטול דין המוות הרובץ על צאצאי אדם השומעים בקול אלוהים, יגדע הכופר את כוחו ההרסני של החטא משורשיו a (רומים ה׳:16).
12. הראה כיצד כיסוי חוב אחד עשוי להצמיח תועלת לרבים.
12 להלן דוגמה להבהרת הנושא: תאר לעצמך שאתה חי בעיירה שרוב תושביה עובדים במפעל גדול. אתה ושכניך משתכרים היטב ונהנים מחיי נוחות. והנה יום אחד המפעל סוגר את שעריו. מדוע? מנהל המפעל נעשה מושחת ודירדר את העסק לפשיטת רגל. אתה ושכניך מוצאים את עצמכם מחוסרי עבודה, ואין ידכם משגת לשלם את החשבונות. הנשים, הילדים והנושים סובלים בשל שחיתותו של אדם אחד. היש מוצא? כן! נדבן עשיר מחליט להתערב. הוא מודע לערכו של המפעל והוא גם מרחם על העובדים הרבים ועל משפחותיהם. לכן, הוא מחליט לכסות את חובות החברה ולפתוח מחדש את המפעל. ביטול אותו חוב מביא עימו הקלה לעובדים רבים ולמשפחותיהם וכן גם לנושים. מן המשל לנמשל: ביטול החוב של אדם הראשון מועיל לאינספור מיליוני בני אדם.
מי מספק את הכופר?
13, 14. (א) כיצד סיפק יהוה את הכופר בעד האנושות? (ב) למי משולם הכופר, ומדוע תשלום זה הכרחי?
13 רק יהוה יכול היה לספק את ה”שה... הנושא חטאת העולם” (יוחנן א׳:29). המעניין הוא שאלוהים לא בחר במלאך מן השורה לחלץ את האנושות. הוא שלח את האחד שבידו לספק מענה סופי ומכריע כנגד ההאשמה שהטיח השטן במשרתי יהוה. יהוה הקריב קורבן גדול מאין כמוהו ושלח את בנו יחידו, אותו אהב במיוחד (משלי ח׳:30). בן אלוהים ”הריק את עצמו” וויתר בנפש חפצה על טבעו השמימי (פיליפים ב׳:7). בדרך נס העביר יהוה את חייו ואת דפוסי אישיותו של בנו בכורו השמימי אל רחמה של בתולה יהודייה בשם מרים (לוקס א׳:27, 35). שמו כאדם בשר ודם נועד להיות ישוע. אולם, מבחינה חוקית, ראוי היה לכנותו אדם השני, שכן הוא תאם התאמה מוחלטת לאדם הראשון (קורינתים א׳. ט״ו:45, 47). משום כך, היתה בידי ישוע האפשרות להקריב את חייו ככופר בעד האנושות החוטאת.
14 למי ישולם הכופר? בתהלים מ״ט:8 נאמר שהכופר ניתן ”לאלוהים”. אבל הרי יהוה הוא שארגן את הכופר מלכתחילה. נכון, אך אין בזה כדי לגרוע מערכו של הכופר ולראות בו מעין החלפה מכנית וחסרת טעם — כמו להעביר כסף מכיס אחד לכיס אחר. יש להבין שהכופר אינו החלפה פיסית, אלא פעולה חוקית. במתן תשלום הכופר, תוך נכונות מצדו לשלם מחיר כבד, הוכיח יהוה את דבקותו האיתנה בצדקתו המושלמת (בראשית כ״ב:7, 8, 11–13; עברים י״א:17; יעקב א׳:17).
15. מדוע היה זה הכרחי שישוע יסבול וימות?
15 באביב שנת 33 לספירה, עבר ישוע מבחירה חופשית מסכת ייסורים שהובילה לתשלום הכופר. הוא הרשה שיעצרוהו באשמת שווא, שיימצא אשם במשפט ושיוקיעוהו במסמרים על עמוד הוקעה כדי להוציאו להורג. האם היה זה הכרחי שישוע יעבור סבל כה רב? כן, משום שהיה צורך ליישב את המחלוקת בדבר נאמנותם של משרתי אלוהים. מעניין לציין שאלוהים לא הרשה שישוע התינוק ימצא את מותו בידי הורדוס (מתי ב׳:13–18). כאשר בגר ישוע, היה באפשרותו לעמוד בהתקפות השטן במלוא עוצמתן תוך הבנה מלאה של המחלוקת העומדת על הפרק. b בהישארו ”קדוש, תמים, טהור, נבדל מחוטאים” חרף יחס איום ונורא, הוכיח ישוע באופן דרמתי וחד־משמעי שיש ליהוה משרתים השומרים על תומתם בשעת מבחן (עברים ז׳:26). אין פלא אפוא, שרגע לפני מותו קרא ישוע בתרועת ניצחון: ”נשלם”! (יוחנן י״ט:30).
השלמת מלאכת הגאולה
16, 17. (א) כיצד השלים ישוע את מלאכת הגאולה? (ב) מדוע היה זה הכרחי שישוע יופיע ”לפני האלוהים”?
16 עוד היה על ישוע להשלים את מלאכת הגאולה. ביום השלישי שלאחר מותו, הקימוֹ יהוה מן המתים (מעשי השליחים ג׳:15; י׳:40). בצעד הרה גורל זה, לא רק שיהוה גמל לבנו על שירותו הנאמן אלא גם נתן לו את ההזדמנות להשלים את מלאכת הגאולה ככהן הגדול שמינה אלוהים (רומים א׳:4; קורינתים א׳. ט״ו:3–8). השליח פאולוס מסביר: ’המשיח, בבואו להיות כהן גדול לטובות העתידות, נכנס בדמו הוא, ולא בדם שעירים ועגלים, אחת ולתמיד אל הקודש והשיג פדות עולמים; הרי המשיח לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם ואשר הוא בבואה של האמיתי, כי אם בא אל עצם השמים להיראות עתה בעדנו לפני האלוהים’ (עברים ט׳:11, 12, 24).
17 ישוע לא יכול היה לקחת את דמו הממשי לשמים (קורינתים א׳. ט״ו:50). הוא בעצם לקח את מה שהדם סימל: את הערך החוקי של קורבן חיי האנוש המושלמים שהקריב. ואז, לפני האלוהים, הציג באופן רשמי את ערך חייו ככופר בתמורה לאנושות החוטאת. האם קיבל יהוה את הקורבן? כן, והדבר ניכר בחג השבועות שנת 33 לספירה, עם שפיכת רוח הקודש על כ־120 תלמידים בירושלים (מעשי השליחים ב׳:1–4). המעמד אומנם היה מרגש, אך היה זה ביטוי ראשוני בלבד לתועלת הנפלאה שמצמיח הכופר.
הכופר והתועלת שבצדו
18, 19. (א) אילו שתי קבוצות מפיקות תועלת מן הריצוי המתאפשר בזכות דם המשיח? (ב) מה הם כמה מיתרונות הכופר המשמשים לתועלת ’ההמון הרב’ בהווה ובעתיד?
18 באיגרתו אל הקולוסים מסביר פאולוס כי היה רצון לפני אלוהים לרַצות אל עצמו את הכול באמצעות המשיח, בעשיית שלום בדם ששפך ישוע על עמוד ההוקעה. עוד מבהיר פאולוס כי ריצוי זה כרוך בשתי קבוצות נבדלות, כלומר, ”מה שבשמים” ו”מה שבארץ” (קולוסים א׳:19, 20; אפסים א׳:10). הקבוצה הראשונה מורכבת מ־000,144 משיחיים שניתנת להם התקווה לשרת בשמים ככוהנים ולמלוך על כדור־הארץ עם המשיח ישוע (ההתגלות ה׳:9, 10; ז׳:4; י״ד:1–3). דרכם יפיקו בהדרגה עושי רצון אלוהים תועלת מן הכופר במשך תקופה של אלף שנים (קורינתים א׳. ט״ו:24–26; ההתגלות כ׳:6; כ״א:3, 4).
19 ”מה שבארץ” הם אותם אנשים שתכליתם היא ליהנות מחיים מושלמים בגן־עדן עלי אדמות. הכתוב בההתגלות ז׳:9–17 מתאר אותם כ”המון רב” שיינצלו מן ”הצרה הגדולה” הקרבה ובאה. אלא שאת התועלת מן הכופר הם לא יפיקו רק בעתיד. הם כבר ”כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”. בשל אמונתם בכופר, הם נהנים כבר עתה מיתרונותיה הרוחניים של אותה מתנה אוהבת. הם נחשבים לצדיקים כידידי אלוהים! (יעקב ב׳:23, ע״ח) בזכות קורבנו של ישוע, הם יכולים ’לקרוב בביטחון אל כס החסד’ (עברים ד׳:14–16). כשהם טועים, ניתנת להם מחילה אמיתית (אפסים א׳:7). הם אומנם בלתי מושלמים, אך הם נהנים ממצפון נקי (עברים ט׳:9; י׳:22; פטרוס א׳. ג׳:21). אם כן, הריצוי לאלוהים אינו בגדר התפתחות מקוּוה, אלא מציאות עכשווית! (קורינתים ב׳. ה׳:19, 20) במרוצת אלף השנים הם ישוחררו בהדרגה ”משעבוד הכיליון” ויזכו סוף סוף ל”חירות והכבוד של הבנים לאלוהים” (רומים ח׳:21).
20. כיצד המחשבות על הכופר משפיעות עליך אישית?
20 ”תודה לאלוהים על ישוע המשיח” ועל הכופר! (רומים ז׳:25) הכופר פשוט ביסודו, אך עמוק דיו כדי לעורר בנו יראת כבוד (רומים י״א:33). אם נחשוב על כך בהכרת טובה, יגע הכופר ללבנו ויקרב אותנו לאלוהי הצדק. יש לנו סיבות רבות לחזור על דברי מחבר התהלים ולהלל את יהוה כ”אוהב צדקה ומשפט” (תהלים ל״ג:5).
a אדם וחוה אינם יכולים להפיק תועלת מן הכופר. באשר לרוצח במזיד קבעה תורת משה את העיקרון הבא: ”ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות” (במדבר ל״ה:31). אדם וחוה היו ראויים למיתה מאחר שהימרו את פי אלוהים בכוונה תחילה וביודעין. בצעד זה ויתרו על התוחלת לחיות לנצח.
b כדי ליצור משקל נגד לחטא של אדם הראשון, היה על ישוע למות כגבר מושלם ולא כילד מושלם. זכור, חטאו של אדם נעשה בזדון מתוך ידיעה מלאה לגבי חומרת המעשה והשלכותיו. לכן, כדי להיות ”אדם האחרון” ולכפר על החטא, היה על ישוע לקבל החלטה בוגרת ומדעת לשמור על נאמנותו ליהוה (קורינתים א׳. ט״ו:45, 47). כל אורח חייו הנאמנים של ישוע — כולל מותו כקורבן — שימש ”מעשה צדקה אחד” (רומים ה׳:18, 19).
