מכתב מן הגוף המנהל
אחינו היקר לאמונה:
כידוע לך, המקרא הוא ברובו ספר העוסק בבני אדם. רבים מהם היו גברים ונשים נאמנים שהתמודדו עם קשיים הדומים לאלו שאנו עוברים. היו להם ”רגשות כשלנו” (יעקב ה׳:17). חלקם נשאו מעמסה כבדה של צרות ודאגות, וחלקם נפגעו עד עמקי נשמתם מבני משפחה או ממשרתי אלוהים אחרים. היו שהתייסרו מרגשי אשמה על טעויותיהם.
האם הם עזבו את יהוה לגמרי? לא. רבים היו כדוגמת מחבר התהלים אשר התפלל: ”תעיתי כשה אובד. בקש [חפש] עבדך כי מצוותיך לא שכחתי” (תהלים קי״ט:176). האם אתה יכול להזדהות עם הרגשות האלה?
יהוה לעולם אינו שוכח את עובדיו אשר התרחקו מן המכלא ככבשים תועים. ההיפך, הוא מושיט להם יד — לרוב באמצעות אחיהם לאמונה. לדוגמה, ראה כיצד עזר יהוה למשרתו איוב אשר חווה שורה של אסונות — כולל מפלות כלכליות, אובדן יקירים ובעיית בריאות קשה. איוב ספג גם מילים פוגעות מצד מי שאמורים היו לתמוך בו. אבל הוא מעולם לא פנה עורף ליהוה, אף שלזמן מה הייתה לו חשיבה מוטעית (איוב א׳:22; ב׳:10). כיצד עזר יהוה לאיוב למצוא שוב את האיזון?
אחת הדרכים שבהן עזר יהוה לאיוב הייתה באמצעות עובד אלוהים אחר, אליהוא. כאשר הביע איוב את מה שעל לבו הקשיב לו אליהוא וחש צורך להגיב. אך מה יאמר? האם ימתח ביקורת על איוב או ינסה לעורר בו רגשי אשמה או בושה על מנת להניע אותו לפעולה? האם החשיב עצמו לנעלה מאיוב? לא ולא! בעזרת רוח אלוהים אמר אליהוא: ”אני כפיך לאל [אני כמוך לפני האלוהים]; מחומר קורצתי גם אני”. בהמשך הרגיע את איוב ואמר לו: ”אימתי לא תבעתך, ואכפי עליך לא יכבד”, כלומר, אין לך כל סיבה לירוא ממני ואני לא אפעיל עליך שום לחץ כבד (איוב ל״ג:6, 7). במקום להכביד עליו עוד יותר העניק אליהוא באהבה לאיוב עצות ועידוד שלהם היה זקוק.
דע לך שבגישה דומה הכנו את החוברת הזו. תחילה הקשבנו, כלומר בחנו בקפידה את נסיבותיהם ואת דבריהם של מספר אחים ואחיות שהתרחקו מן הקהילה (משלי י״ח:13). אחר כך פנינו לכתבי־הקודש ועיינו בליווי תפילות בפרשות המראות כיצד בימי קדם עזר יהוה למשרתיו שהיו בנסיבות דומות. ולבסוף להכנת החוברת שילבנו בין הפרשות המקראיות האלו לבין מקרים בני־זמננו. אנו מזמינים אותך בחום לקרוא בעיון את החוברת. היה סמוך ובטוח שאנו אוהבים אותך אהבה כנה.
הגוף המנהל של עדי־יהוה