התוכל להזדהות עם לינדה שנפגעה עמוקות ממעשיה של אחותה לאמונה?‏ למרבה הצער,‏ יש כאלה שהתנהגותם של אחרים מפריעה להם עד כדי כך שהדבר פוגע בשגרתם הרוחנית.‏ האם כך קרה גם לך?‏

יש להודות שלפעמים קשה לנו מאוד לסלוח לאח לאמונה שפגע בנו.‏ אחרי הכול,‏ המשיחיים צריכים לאהוב זה את זה (‏יוחנן י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ אם אח לאמונה עושה לנו עוול,‏ האכזבה והכאב עלולים להיות קשים מנשוא (‏תהלים נ״ה:‏13‏)‏.‏

כמובן,‏ המקרא מכיר בכך שלעיתים יש למשיחיים ”‏יסוד לטענה”‏ נגד אחיהם (‏קולוסים ג׳:‏13‏)‏.‏ למרות זאת,‏ כאשר זה קורה לנו אישית,‏ אנו אולי מתקשים להתמודד עם הפגיעה.‏ היש משהו שיכול לעזור לנו?‏ תן דעתך לשלושה עקרונות מקראיים:‏

אבינו שבשמיים רואה הכול.‏ יהוה מודע לכל המתרחש,‏ כולל כל עוול הנעשה לנו והכאב שנגרם בעקבותיו (‏עברים ד׳:‏13‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ יהוה כואב את כאבנו (‏ישעיהו ס״ג:‏9‏)‏.‏ הוא לעולם אינו נותן ל”‏צרה או מצוקה”‏ או לכל דבר אחר — אפילו לא לאחד ממשרתיו — ”‏להפרידנו מאהבת אלוהים”‏ (‏רומים ח׳:‏35,‏ 38,‏ 39‏)‏.‏ האין זה מניע אותנו להגיב באותו אופן ולא לתת לשום דבר או לאף אחד לתקוע טריז בינינו לבין יהוה?‏

לסלוח אין משמעו שמה שעשה האחר מקובל עלינו.‏ כאשר אנו סולחים למי שפגעו בנו,‏ איננו מגמדים,‏ מצדיקים ומתרצים את מעשיהם ואיננו מראים בזאת שהתנהגותם מקובלת עלינו.‏ זכור ששום חטא אינו מקובל על יהוה,‏ אבל הוא מוכן לסלוח אם יש בסיס לעשות כן (‏תהלים ק״ג:‏12,‏ 13;‏ חבקוק א׳:‏13‏)‏.‏ כאשר יהוה מעודד אותנו לסלוח לאחרים הוא בעצם מבקש מאתנו לחקותו.‏ הוא ”‏לא לעולם יטור”‏ (‏תהלים ק״ג:‏9;‏ מתי ו׳:‏14‏)‏.‏

אם נרפה מן התרעומת יהיה זה לטובתנו.‏ באיזה אופן?‏ דמיין לעצמך את התרחיש הבא.‏ אתה מרים אבן שמשקלה קילוגרמים ספורים ומחזיק בה כשזרועך מתוחה.‏ סביר להניח שלא תתקשה להחזיק באבן לזמן קצר.‏ אך מה אם תנסה לעשות כן לפרק זמן ממושך?‏ כמה זמן תוכל להחזיק בה — מספר דקות?‏ שעה?‏ או יותר?‏ אין ספק שזרועך תתעייף מאוד!‏ כמובן,‏ משקלה של האבן אינו משתנה.‏ אבל ככל שתחזיק בה,‏ תחוש שהיא כביכול כבדה  יותר.‏ כך הוא לגבי תרעומת.‏ ככל שנחזיק בטינה — גם אם אין היא רבה — כך נפגע בעצמנו עוד יותר.‏ אין פלא אפוא שיהוה קורא לנו להניח לתרעומת.‏ למעשה,‏ יהיה זה לטובתנו (‏משלי י״א:‏17‏)‏.‏

מה עזר ללינדה לא לנטור טינה לאחותה לאמונה על מה שעשתה לה?‏ בין היתר היא הרהרה בסיבות המקראיות לכך שעליה להיות סלחנית (‏תהלים ק״ל:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מה שהשפיע עליה במיוחד היא הידיעה שאם נסלח,‏ יהוה יסלח לנו (‏אפסים ד׳:‏32 עד ה׳:‏2‏)‏.‏ בהתייחס להשפעתם של הפסוקים האלה היא אומרת:‏ ”‏הרגשתי כאילו יהוה עצמו מדבר אליי”‏.‏

עם הזמן הצליחה לינדה להרפות מן התרעומת.‏ היא סלחה לאחותה ברוחב לב,‏ וכיום אחות זו היא חברתה היקרה.‏ לינדה ממשיכה לשרת את יהוה.‏ היה סמוך ובטוח שיהוה רוצה לעזור לך לנהוג כמותה.‏