נולדתי בסאן חואן צ׳נקאלאיטו,‏ עיירה קטנה במדינת צ׳יאפס,‏ מקסיקו.‏ משפחתי משתייכת לבני הצ׳ול,‏ קבוצה אתנית שמקורה בבני המאיה.‏ הוריי הביאו לעולם 12 ילדים,‏ ואני החמישי ביניהם.‏ בילדותי עדי־יהוה לימדו אותי ואת אחיי את המקרא.‏ למרבה הצער,‏ בצעירותי לא יישמתי את עצות המקרא.‏

 בגיל 13 כבר התחלתי לצרוך סמים ולגנוב.‏ באותה תקופה עזבתי את הבית ועברתי כל הזמן ממקום למקום.‏ בגיל 16 התחלתי לעבוד בשדה מריחואנה.‏ לאחר שנה בערך,‏ כשהעברנו בסירה משלוח גדול של מריחואנה בלילה,‏ הותקפנו על־ידי קבוצת חמושים מקרטל סמים מתחרה.‏ כדי להימלט ממטח היריות,‏ קפצתי אל תוך הנהר ושחיתי הרחק משם עם הזרם.‏ אחרי כן ברחתי לארצות הברית.‏

 בארצות הברית המשכתי לסחור בסמים והסתבכתי בצרות נוספות.‏ בגיל 19 נעצרתי ונשלחתי לכלא בגין שוד וניסיון רצח.‏ בכלא הצטרפתי לכנופיה והמשכתי בהתנהגותי האלימה.‏ בעקבות זאת העבירו אותי הרשויות לבית סוהר ברמת אבטחה גבוהה בלואיסבורג,‏ פנסילבניה.‏

 בבית הסוהר לואיסבורג התנהגותי רק הלכה והידרדרה.‏ מכיוון שהיו לי קעקועים של הכנופיה שלי,‏ היה לי קל להצטרף לאותה הכנופיה בתוך הכלא.‏ הפכתי לאדם אלים אפילו יותר,‏ וכל הזמן הייתי מעורב בקטטות אלימות.‏ במקרה אחד הייתי מעורב בקטטה בין כנופיות בחצר בית הסוהר.‏ הקטטה הייתה קשה מאוד,‏ ונאבקנו בעזרת מחבטי בייסבול ומשקולות.‏ הסוהרים נאלצו להשתמש בגז מדמיע כדי לעצור את הקטטה.‏ אחרי כן העבירו אותי לאגף טיפולי מיוחד לאסירים מסוכנים.‏ הייתי אדם חמום מוח,‏ נהגתי לנבל את הפה ולא היססתי להכות אחרים.‏ למעשה,‏ נהניתי מזה.‏ לא היו לי נקיפות מצפון.‏

 באגף הטיפולי המיוחד הייתי מרותק לתא שלי רוב היום.‏ לכן התחלתי לקרוא במקרא כדי להעביר את הזמן.‏ בהמשך קיבלתי מסוהרת את הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות‏.‏ a כשקראתי בספר נזכרתי בדברים רבים שעדי־יהוה לימדו אותי בילדותי מתוך המקרא.‏ בעקבות זאת חשבתי לאיזה שפל הגעתי בגלל אישיותי האלימה.‏ חשבתי גם על משפחתי.‏ שתיים מאחיותיי הפכו לעדות־יהוה,‏ וחשבתי:‏ ’‏הן יחיו לנצח’‏.‏ אמרתי לעצמי שגם אני יכול.‏ באותו הרגע החלטתי להשתנות.‏

 אבל ידעתי שאני זקוק לעזרה כדי להשתנות.‏ לכן קודם כול התפללתי ליהוה אלוהים והתחננתי לעזרתו.‏ אחרי כן כתבתי לסניף של עדי־יהוה בארצות הברית וביקשתי שיעורי מקרא‏.‏ הסניף ארגן שמישהו מקהילה קרובה ייצור איתי קשר.‏ באותה תקופה הורשיתי לקבל ביקורים רק של בני משפחה.‏ לכן עד־יהוה מאותה הקהילה התחיל לשלוח לי מכתבים מעודדים וספרות מקראית.‏ הדבר חיזק את נחישותי להשתנות.‏

 אחד הצעדים המשמעותיים שנקטתי היה לעזוב את הכנופיה שאליה השתייכתי במשך שנים רבות.‏ מנהיג הכנופיה גם היה באגף הטיפולי המיוחד.‏ ניגשתי אליו במהלך אחת ההפסקות שלנו ואמרתי לו שאני רוצה להיות אחד מעדי־יהוה.‏ להפתעתי,‏ הוא אמר לי:‏ ”‏אם אתה רציני,‏ לך על זה.‏ אני לא יכול להתנגד לאלוהים.‏ אבל אם אתה רק מחפש תירוץ לצאת מהכנופיה,‏ אתה יודע מה יהיו ההשלכות”‏.‏

 במשך השנתיים הבאות עובדי הכלא שמו לב לשינויים באישיות שלי.‏ כתוצאה מכך הם התחשבו בי יותר.‏ למשל,‏ הסוהרים הפסיקו לאזוק אותי כשליוו אותי מהתא שלי למקלחות.‏ אחד הסוהרים אפילו ניגש אליי ועודד אותי להמשיך לערוך שינויים בחיי.‏ למעשה,‏ בשנת המאסר האחרונה שלי העבירו אותי למחנה בעל אבטחה מינימלית בקרבת הכלא הראשי.‏ בשנת 2004,‏ לאחר עשר שנות מאסר,‏ שוחררתי והועברתי למקסיקו באוטובוס של בית הסוהר.‏

 זמן קצר לאחר שהגעתי למקסיקו,‏ מצאתי את אולם המלכות של עדי־יהוה.‏ באסיפה הראשונה שלי לבשתי את מדי בית הסוהר.‏ אלה הבגדים הסבירים היחידים שהיו שלי.‏ חרף המראה שלי עדי־יהוה קיבלו את פניי בחום.‏ כשראיתי את טוב ליבם,‏ חשתי שאני בחברת עובדי אלוהים אמיתיים (‏יוחנן י״ג:‏35‏)‏.‏ באותה האסיפה זקני־הקהילה ארגנו שאקבל שיעורי מקרא רשמיים.‏ נטבלתי כאחד מעדי־יהוה שנה לאחר מכן ב־3 בספטמבר 2005.‏

 בינואר 2007 התחלתי לשרת בשירות המורחב,‏ כלומר להקדיש 70 שעות בחודש כדי ללמד אחרים את המקרא.‏ ב־2011 למדתי בבית־הספר למקרא לאחים רווקים (‏כיום נקרא:‏ בית־הספר למבשרי המלכות)‏.‏ הלימודים הללו סייעו לי רבות במילוי תפקידיי בקהילה.‏

 ב־2013 התחתנתי עם אשתי היקרה,‏ פילאר.‏ היא אומרת בחיוך שקשה לה להאמין לכל מה שאני מספר לה על עברי.‏ מעולם לא חזרתי לדרכיי הקודמות.‏ אשתי ואני בטוחים שהמהפך שחל בי הוא עדות לכוחו של המקרא לשנות את חיי האדם (‏רומים י״ב:‏2‏)‏.‏

 אני מאמין שדבריו של ישוע בלוקס י״ט:‏10 נכונים לגביי.‏ שם ישוע אומר שהוא ”‏בא לחפש את האובדים ולהצילם”‏.‏ אני כבר לא מרגיש אבוד.‏ אני גם לא פוגע יותר באחרים.‏ תודות למקרא יש לי מטרה נעלה בחיים,‏ יחסים טובים עם אחרים,‏ והחשוב מכול,‏ יחסים קרובים עם הבורא,‏ יהוה.‏