קלודין,‏ עדת־יהוה מדרום אפריקה,‏ עברה ניתוח קשה שנלוו לו כמה סיבוכים.‏ גם לפני וגם אחרי הניתוח היא התמודדה עם תשישות,‏ כאבים ומתחים,‏ ובעקבות הסיבוכים שהתעוררו היא נאלצה לקבל כמה החלטות רפואיות קשות.‏ אפילו לאחר שחלפו כמעט עשרה שבועות מאז שחרורה מבית החולים,‏ היא עדיין לא הייתה מסוגלת לשבת.‏ ובשל מגפת קוביד-19,‏ אנשים לא יכלו לבקר אותה בביתה.‏

 אבל קלודין הייתה נחושה לא לשקוע ברחמים עצמיים.‏ היא התפללה לאלוהים וביקשה ממנו שייתן לה כוח לנחם אחרים.‏ ברגע שהייתה מסוגלת לשבת,‏ היא התקשרה לאחותה של השכנה שלה.‏ אותה אישה למדה בעבר את המקרא עם עדי־יהוה,‏ אך הפסיקה.‏ קלודין שיתפה אותה בנקודה מעודדת מהמקרא,‏ והנקודה כל כך נגעה לליבה שהיא החליטה לחזור ללמוד.‏ קלודין גם הסבירה לה למה כדאי לה לנכוח באסיפות והדריכה אותה איך להתחבר לאסיפות הווירטואליות של קהילתה.‏ האישה נענתה להזמנה ואפילו נתנה תשובה בחלק שהיה בהשתתפות הקהל.‏

 אחרי זמן מה התאפשר לקלודין לדבר עם אחותה הקטנה של התלמידה שלה,‏ וגם היא רצתה לקבל שיעורי מקרא.‏ היא סיפרה לקלודין שיש לה חברות שמתעניינות במקרא,‏ ובעקבות זאת קלודין התחילה ללמד ארבע נשים נוספות.‏ אבל הסיפור לא מסתיים כאן.‏

 בזכות הדאגה הכנה והאהבה של קלודין לזולת,‏ היא הצליחה להתחיל ללמד עשר נשים נוספות את המקרא — סך הכול 16 תלמידות — והכול בתקופת המגפה!‏ חלקן מתחברות בקביעות לאסיפותינו הווירטואליות.‏ מאמציה של קלודין לעזור לאחרים מסיחים את דעתה מבעיותיה הבריאותיות.‏ היא ראתה איך יהוה,‏ ”‏אלוהי כל נחמה”‏,‏ מנחם אותה בצרותיה,‏ ותודות לכך היא מסוגלת לנחם אחרים (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

 מה אומרות התלמידות של קלודין על השיעורים שלהן?‏ אחת מהן מספרת:‏ ”‏השיעורים עוזרים לי בהרבה דרכים.‏ אבל גולת הכותרת הייתה ללמוד את שם אלוהים.‏ זה מה שעזר לי להתקרב ליהוה”‏.‏ בנוסף לכך,‏ התלמידה הראשונה של קלודין כבר מתקדמת בצעדי ענק לקראת הטבילה.‏ כל החוויות האלה ממלאות את ליבה של קלודין בשמחה ואושר,‏ והיא גם מתאוששת יפה מהניתוח שעברה.‏