‏”‏אף פעם לא תיארתי לעצמי שאוכל לעשות כל כך הרבה בשירות יהוה”‏.‏ אלה דבריה של גוון,‏ אחות מאנגליה שעברה לשרת באלבניה,‏ שם היה צורך רב יותר במבשרים.‏ a

 גוון היא עדת־יהוה,‏ אחת מני רבים שעברו לאלבניה כדי לתמוך שם בפעילות הבישור ולעזור ל”‏חמדת כל האומות”‏ ללמוד על יהוה (‏חגי ב׳:‏7‏)‏.‏ מה הניע אותם לנקוט צעד אמיץ כזה?‏ אילו שינויים נדרשו מהם כדי לעבור לאלבניה,‏ ואילו חוויות משמחות עזרו להם להתגבר על הקשיים שנקרו בדרכם?‏

 לכל המבשרים שהגיעו לעזור באלבניה יש מניע משותף:‏ הם אוהבים את יהוה,‏ והם רוצים לעזור לכמה שיותר אנשים להכיר אותו.‏

 עוד לפני המעבר הם נקטו צעדים כדי להרחיב את שירותם,‏ מה שהכין אותם לקראת האתגרים שציפו להם בשירות בארץ זרה.‏ גוון מספרת:‏ ”‏בהתחלה הצטרפתי לקבוצה אלבנית בעיר מגוריי.‏ אחרי כן נסעתי לאלבניה ונכחתי בכינוס האזורי.‏ ומאוחר יותר חזרתי לשם לזמן מה כדי לשפר את האלבנית שלי”‏.‏

 כשמנואלה,‏ אחות מאיטליה,‏ הייתה בת 23 היא עברה לאזור אחר במדינה כדי לתמוך בקהילה קטנה.‏ היא אומרת:‏ ”‏שירתי שם במשך ארבע שנים.‏ אבל אז נודע לי שקיים צורך רב באלבניה.‏ לכן עברתי לשם לכמה חודשים ושירתי כחלוצה”‏.‏

 פדריקה הייתה בת שבע כשנכחה בכינוס שבו שמעה דיווח מאלבניה.‏ היא אומרת:‏ ”‏האח שמסר את הדיווח ציין שהמבשרים באלבניה מנהלים המון שיעורי מקרא ושהמעוניינים מגיעים לאסיפות.‏ אמרתי להורים שלי שאני רוצה לנסוע לאלבניה.‏ הם היו מופתעים,‏ אבל אבא אמר לי ’‏תתפללי על זה.‏ ואם זה רצונו של יהוה,‏ הוא ידאג שזה יקרה’‏.‏ ובאמת,‏ כעבור מספר חודשים המשפחה שלנו הוזמנה לשרת באלבניה!‏”‏ חלפו מאז הרבה שנים,‏ וכיום פדריקה ובעלה אורגז משרתים שם יחד כחלוצים.‏

 ג׳אן פיירו ואשתו גלוריה עברו לאלבניה אחרי שפרש לגמלאות.‏ הוא אומר:‏ ”‏גידלנו את הילדים שלנו באיטליה,‏ ושלושה מהם עברו למדינות אחרות שבהן היה צורך רב יותר במבשרים.‏ יום אחד קראנו את המאמר ’‏התוכל לעבור אל מקדוניה?‏‏’‏ מתוך המצפה,‏ והוא מאוד נגע לליבנו.‏ ואז ישבנו וחשבנו איך נוכל לנצל את קצבת הפנסיה שלי כדי לשרת באלבניה”‏.‏

 אחים השוקלים לעבור לשרת במדינה אחרת צריכים להכין מראש תוכנית מסודרת,‏ ולערוך את השינויים הדרושים לקראת המעבר (‏לוקס י״ד:‏28‏)‏.‏ בין היתר,‏ הם גם צריכים לחשוב כיצד יפרנסו את עצמם.‏ למשל,‏ כשגוון עוד הייתה באנגליה היא עברה לגור אצל אחותה כדי לחסוך כסף בשביל המעבר.‏ סופיה וכריסטופר,‏ גם הם מאנגליה,‏ מספרים:‏ ”‏מכרנו את הרכב וכמה מהרהיטים שלנו.‏ קיווינו שנצליח להישאר באלבניה לפחות שנה”‏.‏ למרבה השמחה,‏ הם הצליחו להישאר שם הרבה יותר משנה.‏

 חלק מהאחים מבשרים באלבניה מספר חודשים ואז שבים למדינתם כדי לעבוד.‏ לאחר שחסכו מספיק כסף הם חוזרים לאלבניה.‏ זה מה שעשו אליזאו ומרים.‏ אליזאו מסביר:‏ ”‏מרים מגיעה מאזור מאוד מתויר באיטליה,‏ וקל למצוא שם עבודות עונתיות.‏ נהגנו לנסוע לאיטליה בקיץ ולעבוד שם שלושה חודשים,‏ ואז לחזור לאלבניה ולחיות שם במשך תשעת החודשים הנותרים עם הכסף שחסכנו.‏ עשינו את זה במשך חמש שנים”‏.‏

 אחרי המעבר,‏ האחים צריכים להסתגל לנסיבות חדשות.‏ אבל הדוגמה האישית של האחים המקומיים ועצותיהם הנבונות,‏ עוזרות להם להתאקלם.‏ סופיה,‏ שהוזכרה קודם לכן,‏ אומרת:‏ ”‏בחודשי החורף באלבניה הבתים הרבה יותר קרים ממה שהייתי רגילה,‏ אבל למדתי מהאחיות המקומיות איך להתלבש כך שלא יהיה לי קר”‏.‏ גז׳גוש ואשתו סונה עברו מפולין לקוסובו כדי לשרת בעיירה הציורית פריזרן.‏ b גז׳גוש אומר:‏ ”‏המבשרים המקומיים כל כך ענווים,‏ אדיבים וסבלניים!‏ הם עוזרים לנו עם השפה ועם המון דברים אחרים.‏ לדוגמה,‏ הם הפנו אותנו לחנויות זולות והסבירו לנו איך לעשות קניות בשוק”‏.‏

 מבשרים שעוברים לארץ אחרת יוצרים קשרים הדוקים עם האחים המקומיים ולומדים להכיר אותם מקרוב.‏ סונה אומרת:‏ ”‏ראיתי במו עיניי כמה עוצמתית אהבת יהוה.‏ זה ממש חיזק אותי לראות איך האחים שינו לגמרי את תפיסותיהם הדתיות ואת אורח חייהם אחרי שלמדו על יהוה.‏ אנחנו באמת מרגישים שאנחנו שייכים לקהילה,‏ ושהאחים צריכים אותנו שם.‏ האחים והאחיות שמשרתים איתנו הפכו לחברינו הקרובים”‏ (‏מרקוס י׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏ גלוריה אומרת:‏ ”‏הכרתי המון אחיות שעברו רדיפות אלימות מצד אנשים ששונאים את עדי־יהוה.‏ אהבתן העצומה לאלוהים ממש נוגעת לליבי”‏.‏

 השירות במדינה אחרת מאפשר לאחים הללו לפתח מיומנויות חשובות שלא התאפשר להם ללמוד קודם לכן.‏ למשל,‏ רבים מהם גילו שכשיוצאים מאזור הנוחות כדי לעשות יותר בשירות יהוה,‏ זוכים לשמחה רבה יותר.‏ סטפנו מספר:‏ ”‏במדינה שלי בישרתי בעיקר דרך האינטרקום,‏ והייתי משתמש בדברי פתיחה קצרים.‏ אבל האלבנים אוהבים לדבר באריכות,‏ במיוחד על כוס קפה.‏ אני אדם מאוד ביישן,‏ ובהתחלה זה הביך אותי ולא ידעתי מה להגיד.‏ אבל עם הזמן למדתי להתעניין יותר באנשים,‏ והיום אני באמת נהנה לשוחח איתם.‏ כאן השירות שלי נותן לי הרבה יותר סיפוק”‏.‏

 ליאה ובעלה ויליאם עברו לאלבניה מארצות הברית.‏ היא אומרת:‏ ”‏השירות פה הרחיב את אופקינו ואת ראיית העולם שלנו.‏ למדנו פה כל כך הרבה על הכנסת אורחים,‏ גילוי כבוד וחברוּת!‏ למדנו דרכים חדשות לבשר,‏ להסביר פסוקים ולהביע את עצמנו”‏.‏ ויליאם אומר:‏ ”‏רוב האנשים שמגיעים לאלבניה מתאהבים בחופים היפהפיים.‏ אני אישית מאוד אוהב לטייל באלפים האלבניים.‏ אבל מה שאני הכי אוהב במדינה הזאת זה את האנשים!‏ בהרבה כפרים בשטח שלנו מעט מאוד אנשים שמעו את הבשורה הטובה,‏ ורק במבצעי בישור מיוחדים.‏ כשאנחנו הולכים לבשר בכפרים האלה,‏ לפעמים יוצא לנו לדבר יום שלם רק עם כמה משפחות ספורות”‏.‏

 מה שמשמח את אותם אחים שעברו לאלבניה ולקוסובו יותר מכול הוא לראות אנשים שמגיבים בחיוב לבשורה הטובה (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ לאורה,‏ שעברה לאלבניה כשהייתה רווקה צעירה,‏ מספרת:‏ ”‏שירתי תקופה מסוימת בקהילה בעיר פייר.‏ תוך שנתיים וחצי בלבד נוספו לקהילה 120 מבשרים חדשים!‏ והייתה לי הזכות ללמוד עם 16 מתוכם!‏”‏ סנדרה,‏ אחות אחרת,‏ אומרת:‏ ”‏בישרתי פעם לאישה שעבדה בשוק.‏ היא נטבלה ואחרי כן חזרה לגור בכפר שבו גדלה.‏ בפעם האחרונה שדיברנו היא סיפרה לי שהיא מנהלת 15 תוכניות שיעורי מקרא!‏”‏.‏

 חלק מהאחים שעברו לאלבניה לפני שנים רבות עדיין נמצאים שם ומאוד נהנים משירותם.‏ מדי פעם הם נדהמים לגלות איך הזרעים שזרעו בשירות לפני זמן רב,‏ נושאים פרי כעת (‏קהלת י״א:‏6‏)‏.‏ כריסטופר,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ אומר:‏ ”‏יום אחד פגשתי את מי שהיה אחד מתלמידי המקרא הראשונים שלי כשרק עברתי לאלבניה.‏ הייתי המום כשראיתי איך הוא זוכר לפרטי פרטים את השיחות הראשונות שלנו על המקרא.‏ היום הוא ואשתו הם עדי־יהוה”‏.‏ פדריקה,‏ שהוזכרה קודם לכן,‏ אומרת:‏ ”‏בקהילה אחת ניגשה אליי אחות ושאלה אותי אם אני זוכרת אותה.‏ היא אמרה לי שבישרתי לה לפני תשע שנים.‏ זמן קצר אחרי שבישרתי לה עברתי לעיר אחרת,‏ ולא ידעתי שהיא התחילה ללמוד את המקרא ואפילו נטבלה.‏ פעם חשבתי שהשנים הראשונות שלי באלבניה לא נשאו שום פרי.‏ כמה טעיתי!‏”‏.‏

 האחים והאחיות שעברו לאלבניה או לקוסובו כל כך שמחים לראות איך יהוה בירך את מאמציהם ונתן להם חיים מספקים.‏ אחרי הרבה שנים באלבניה,‏ אליזאו מסכם את הלקח שלמד:‏ ”‏כבני אדם,‏ קל לנו ללכת שולל אחרי המחשבה שאפשר להשיג יציבות בחיים אם נישען על מה שהעולם מחשיב ליציב.‏ אבל זו בסך הכול אשליה.‏ לעומת זאת,‏ עקרונותיו של יהוה נותנים לנו מטרה ויציבות אמיתית בחיים.‏ השירות שלי באלבניה תמיד מזכיר לי את זה.‏ אני מרגיש שיש לי מה לתרום ושאחרים מעריכים אותי.‏ אני מוקף בחברים אמיתיים,‏ ויש לנו מטרות משותפות”‏.‏ סנדרה אומרת:‏ ”‏כשעברתי לאלבניה הרגשתי שיהוה הגשים את המשאלה שלי — להיות שליחה.‏ אף פעם לא התחרטתי על המעבר הזה.‏ מעולם לא הייתי מאושרת יותר”‏.‏