עמך נדבות — בגיינה
”מילים אינן יכולות לתאר את השמחה שנובעת משירות במקום שקיים בו צורך רב יותר!” אומר ג׳ושוע, שגר כעת בארצות הברית אך שירת זמן מה בגיינה. את אותה שמחה חשים עדי־יהוה רבים המשרתים במדינה פורה זו שבדרום אמריקה. a אילו לקחים מעשיים נוכל ללמוד ממבשרים אלה? כיצד הלקחים הללו יכולים לעזור לך להיערך לקראת שירות בארץ זרה אם זהו רצונך?
מה הניע אותם?
לפני שעבר לגיינה, אח ששמו לינל נהג לבשר בשטחים דלי פעילות בארץ מולדתו — ארצות הברית. ”הייתי חלק מקבוצה של 20 אחים ואחיות שנשלחו לאזור כפרי בווירג׳יניה המערבית”, הוא אומר. ”השירות וההתרועעות שמהם נהניתי במהלך השבועיים שהיינו שם שינו את חיי! נעשיתי נחוש אף יותר לשרת את יהוה כמיטב יכולתי”.
גארת’ ואריקה, זוג נשוי, החלו לחשוב ברצינות על האפשרות לשרת בארץ זרה, ובחרו בגיינה. מדוע? ”בעלי ואני הכרנו זוג נשוי שעבר לשם”, מסבירה אריקה. ”כשראינו את ההתלהבות והאהבה שהייתה להם למה שהם עושים, רצינו גם אנחנו לעבור לשם”. אריקה וגארת’ נהנו משלוש שנים מאושרות שכינו בתור ”מינוי חלומי”. גארת’ אומר: ”טעמנו את השירות בארץ זרה וראינו כי טוב”. מאוחר יותר הוא ואשתו למדו בבית־ספר גלעד, וכעת הם משרתים בבוליביה.
כיצד הם נערכו למעבר?
עקרונות המקרא מעודדים אותנו לשמור על חיים פשוטים (עברים י״ג:5). כשאנו עומדים בפני החלטות כבדות משקל, המקרא מעודד אותנו גם לחשב את ההוצאות (לוקס י״ד:26–33). ואין ספק שביניהן נמנות החלטות בנוגע למעבר לארץ זרה. גארת’ כותב: ”לפני שעברנו לגיינה, אריקה ואני היינו צריכים לפשט את חיינו: למכור את העסק שלנו, את הבית שלנו ואת כל הדברים הלא הכרחיים שהיו בו. זה לקח כמה שנים. עד אז, לא ויתרנו על רצוננו לשרת בגיינה — המשכנו להציב מטרה זו לנגד עינינו ונסענו לשם מדי שנה”.
גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הכנסה. חלק מהמבשרים יכולים לעבוד בארץ הזרה אם החוק המקומי מתיר להם לעשות זאת. חלקם עובדים מרחוק באמצעות מחשב באותה העבודה שבה עסקו בארץ מולדתם. אחרים בוחרים לשוב לארצם לפרקי זמן קצרים ולעבוד שם. פול ושינייד חזרו לאירלנד פעם בשנה כדי לעבוד. שגרה זו סייעה להם לשרת בגיינה במשך 18 שנים מלאות סיפוק, אשר מתוכן שבע שנים היו לאחר לידת בתם.
בתהלים ל״ז:5 כתוב: ”גול על יהוה דרכך ובטח עליו, והוא יעשה”. כריסטופר ולוריסה מארצות הברית התפללו באופן קבוע לגבי מטרתם לשרת בארץ זרה. בנוסף, במהלך התוכנית הרוחנית המשפחתית שלהם הם דנו במה שיהיה עליהם לעשות כדי שהמעבר יהיה מוצלח, וערכו רשימה של היתרונות והחסרונות. מכיוון שהשפה היוותה עבורם היבט חשוב, הם בחרו לעבור לגיינה — שבה אנגלית היא השפה הרשמית.
לאחר מכן, הם פעלו בהתאם לעיקרון המופיע במשלי ט״ו:22: ”הפר מחשבות באין סוד [תוכניות נכשלות ללא התייעצות], וברוב יועצים תקום”. הם כתבו למשרד הסניף המשגיח על הפעילות בגיינה b והציגו את זמינותם ואת הרקע שלהם. באותה הזדמנות הם גם ביקשו פרטים בנוגע לשירותי הבריאות המקומיים, האקלים והמנהגים המקומיים. הסניף השיב לשאלותיהם וקישר אותם למועצת זקנים באזור שאליו הם היו עתידים לעבור.
לינל, שהוזכר קודם לכן, משרת כעת בגיינה כמשגיח נודד. לפני שעבר לשם, גם הוא יישם את העיקרון שבמשלי ט״ו:22. ”חוץ מלחסוך עבור הנסיעה”, הוא מספר, ”שוחחתי עם מי שכבר שירתו בארץ זרה. התייעצתי על כך עם משפחתי, עם זקני־הקהילה ועם משגיח הנפה. וקראתי את כל מה שיכולתי למצוא בפרסומינו על שירות במקום שבו קיים צורך רב יותר”.
רבים הרוצים לשרת בארץ זרה פועלים בחוכמה ובוחרים תחילה לבקר בה. ”בפעם הראשונה שביקרנו בגיינה”, אומרים ג׳וזף וכריסטינה, ”היינו שם שלושה חודשים, מספיק זמן כדי להבין איך זה לחיות שם. לאחר מכן חזרנו הביתה, ערכנו את הסידורים הנחוצים ועברנו”.
כיצד הם הסתגלו?
כדי לשרת את אלוהים בהצלחה בארץ זרה, על המבשרים לגלות רוח של הקרבה עצמית ונכונות להסתגל לתנאים ולמנהגים המקומיים. לדוגמה, מי שעוברים מאזורים קרים יותר לאזורים טרופיים בדרך כלל מגלים שבביתם החדש שורצים סוגים שונים של חרקים. ”לא הייתי רגיל לכל כך הרבה חרקים”, אומר ג׳ושוע שצוטט קודם לכן. ”ונראה היה שבגיינה הם גדולים יותר! אבל עם הזמן התרגלתי אליהם, וגיליתי שאפשר לצמצם את כמות החרקים אם שומרים על ניקיון הבית. הדבר כולל שטיפת כלים מלוכלכים, הוצאת הזבל וניקיון קבוע של הבית”.
כדי להסתגל לחיים בארץ אחרת לעיתים צריך גם להסתגל למאכלים לא־מוכרים וללמוד כיצד להכין אותם. ”אני והשותף שלי לחדר ביקשנו מהאחים והאחיות ללמד אותנו איך לבשל עם מרכיבים מקומיים”, נזכר ג׳ושוע. ”אחרי שלמדנו להכין מנה חדשה, היינו מזמינים כמה מהקהילה לאכול איתנו. זו הייתה גם דרך מהנה להכיר את האחים ולרקום קשרי ידידות”.
בנוגע למנהגים מקומיים, פול וקתלין מספרים: ”היינו צריכים להתאים את עצמנו לכללי נימוס חדשים וללבוש המקובל באזורים הטרופיים, וזה היה משהו שלא חווינו בעבר. לשם כך היה עלינו להיות ענווים ולערוך שינויים — מבלי להתפשר על עקרונות המקרא. ההסתגלות לתרבות המקומית קירבה אותנו לקהילה והשפיעה לטובה על שירותנו”.
איזו תועלת הם הפיקו מכך?
ג׳וזף וכריסטינה מדברים בשם רבים ואומרים: ”האתגרים והקשיים מתגמדים לעומת הברכות. כשיצאנו מאזור הנוחות שלנו, היה לנו קל יותר לשנות את סדר העדיפויות שלנו. דברים שפעם החשבנו ליקרי ערך כבר לא נראו כל כך חשובים. כל חוויה שהייתה לנו הניעה אותנו להמשיך לעשות את מיטבנו למען יהוה. ועכשיו אנחנו באמת מסופקים ושמחים בחלקנו”.
אריקה, שצוטטה קודם לכן, אומרת: ”השירות בארץ זרה אפשר לי ולבעלי להבין יותר לעומק מה זה אומר לבטוח ביהוה. ראינו את ידו התומכת בדרכים שלא חווינו לפני כן. וככל שצברנו יחד חוויות חדשות, כך התקרבנו יותר כזוג”.