לאחר שנטבלה כאחת מעדי־יהוה,‏ חזרה זרינה מרוסיה למולדתה במרכז אסיה והייתה נחושה לחנך את שתי בנותיה על־פי אמונתה.‏ בשל נסיבותיה הכלכליות,‏ היא חלקה דירת חדר יחד עם הוריה,‏ אחיה ואשתו.‏ הוריה אסרו עליה ללמד את בנותיה את האמת המקראית.‏ בנוסף,‏ הם אמרו לבנותיה לא לדבר עם אימן על המקרא.‏

 זרינה חשבה רבות כיצד לעזור לבנותיה ללמוד על יהוה (‏משלי א׳:‏8‏)‏.‏ לכן היא התפללה ליהוה בחוזקה וביקשה ממנו הדרכה וחוכמה.‏ זרינה פעלה בהתאם לתפילותיה.‏ היא יצאה לטייל עם בנותיה ודיברה איתן על נפלאות הבריאה.‏ הטיולים הקצרים הללו עזרו לבנותיה לפתח התעניינות בבורא.‏

 לאחר מכן,‏ זרינה מצאה דרך לפתח את התעניינותן בעזרת הספר מה באמת מלמד המקרא?‏ היא העתיקה מילה במילה סעיפים ושאלות מהספר על חתיכות נייר.‏ היא גם הוסיפה כמה משפטים נוספים כדי לעזור לבנותיה להבין עוד יותר את החומר.‏ לאחר מכן היא החביאה את חתיכות הנייר יחד עם עיפרון מתחת למכונת הכביסה שבחדר האמבטיה.‏ כאשר הבנות היו בחדר האמבטיה הן קראו את הסעיפים וכתבו את תשובותיהן.‏

 בדרך זו הצליחה זרינה ללמד את בנותיה שני פרקים מהספר המקרא מלמד לפני ששלושתן מצאו מקום אחר לגור בו.‏ שם הייתה חופשיה לגדל את בנותיה ללא הפרעות.‏ באוקטובר 2016 נטבלו שתי בנותיה.‏ כמה הן שמחות שאימן נהגה בתבונה ומצאה דרך להעניק להן הדרכה רוחנית!‏