לא,‏ מפני שהבחירה לעבוד את אלוהים היא החלטה אישית (‏רומים י״ד:‏12‏)‏.‏ עדי־יהוה מלמדים את ילדיהם עקרונות מקראיים.‏ אך כאשר הילדים גדלים,‏ עליהם להחליט בעצמם אם ברצונם להיות עדי־יהוה (‏רומים י״ב:‏2;‏ גלטים ו׳:‏5‏)‏.‏

 כמו רוב ההורים,‏ עדי־יהוה רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם.‏ הם מלמדים אותם את מה שלדעתם יועיל להם בחייהם:‏ כישורים מעשיים,‏ עקרונות מוסר ואמונות דתיות.‏ עדי־יהוה מאמינים שהמקרא מקדם את דרך החיים הטובה ביותר,‏ ומסיבה זו הם מנסים לטעת את ערכיו בילדיהם כשהם לומדים עימם את המקרא ונוכחים יחד באסיפות של עדי־יהוה (‏דברים ו׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ כל ילד,‏ עם הזמן,‏ יוכל לקבל החלטה מושכלת האם לאמץ את אמונת הוריו.‏

•  האם עדי־יהוה מטבילים תינוקות?‏

•  האם עדי־יהוה מתרחקים מילדיהם אם הם בוחרים שלא להיטבל?‏

•  מדוע עדי־יהוה לוקחים איתם את ילדיהם כשהם משתפים אחרים באמונתם?‏

•  האם עדי־יהוה משתתפים בחגים או בחגיגות אחרות?‏

•  כיצד חשים מי שגדלו כעדי־יהוה?‏

 לא.‏ המקרא אינו תומך בהטבלת תינוקות.‏ למשל,‏ המקרא מראה שהמשיחיים מהמאה הראשונה נטבלו רק לאחר ששמעו את המסר,‏ ’‏קיבלו אותו ברצון’‏ וגילו חרטה (‏מעשי השליחים ב׳:‏14,‏ 22,‏ 38,‏ 41‏)‏.‏ מכאן שכדי להיטבל,‏ על הפרט לעמוד במספר דרישות:‏ עליו להיות מבוגר דיו כדי להבין את מה שמלמד המקרא,‏ להאמין בזה ולהיות נחוש לחיות בהתאם לכך.‏ אלו דרישות שתינוקות אינם מסוגלים לעמוד בהן.‏

 עם הזמן,‏ עשויים הילדים להחליט להיטבל.‏ אך כדי לעשות זאת,‏ עליהם להבין את המחויבות שכרוכה בכך.‏

 לא.‏ אף שההורים עצובים אם ילדם אינו שותף לאמונתם,‏ הם עדיין אוהבים אותו ואינם מנתקים עימו כל קשר רק מפני שסירב להיות אחד מעדי־יהוה.‏

 אנו משתפים את ילדינו בפעילות הבישור מכמה סיבות.‏ a

•   המקרא מורה להורים להקנות לילדיהם חינוך רוחני — ללמד אותם לעבוד את אלוהים (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏ עבודתנו את אלוהים כרוכה בהכרזת אמונתנו,‏ ולכן פעילות הבישור מהווה מרכיב חשוב בחינוכו הרוחני של הילד (‏רומים י׳:‏9,‏ 10;‏ עברים י״ג:‏15‏)‏.‏

•   המקרא מעודד בייחוד את הצעירים ’‏להלל את שם יהוה’‏ (‏תהלים קמ״ח:‏12,‏ 13‏)‏.‏ אחת הדרכים העיקריות להלל את אלוהים היא לדבר עליו עם אחרים.‏ b

•   כשהילדים מבשרים עם הוריהם הם מפיקים מכך תועלת באופן מעשי.‏ לדוגמה,‏ הם לומדים לתקשר עם כל סוגי האנשים ורוכשים תכונות יקרות ערך כמו חמלה,‏ טוב לב,‏ כבוד וחוסר אנוכיות.‏ בנוסף,‏ הדבר עוזר להם להבין טוב יותר את הבסיס המקראי לאמונתם.‏

 עדי־יהוה אינם משתתפים בחגים דתיים או בחגיגות אחרות שאינן רצויות בעיני אלוהים c (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏14–17;‏ אפסים ה׳:‏10‏)‏.‏ לדוגמה,‏ איננו לוקחים חלק בחגיגות ימי הולדת או בחגיגות חג המולד,‏ אשר מקורן אינו מקראי.‏

 למרות זאת,‏ אנו נהנים לבלות בחברת משפחתנו ולתת לילדינו בנדיבות.‏ במקום לאפשר ללוח השנה להכתיב לנו מתי לערוך מפגשים משפחתיים ומתי לתת מתנות,‏ אנו מארגנים מפגשים ונותנים מתנות במהלך השנה כולה.‏