המקרא מצווה עלינו שלא לאכול דם. מכאן שאל לנו להכניס לגופנו דם מלא או את מרכיביו העיקריים בשום צורה שהיא — אם כמזון ואם כעירוי. תן דעתך לפסוקים הבאים:
בראשית ט׳:4. לאחר המבול הרשה אלוהים לנוח ולמשפחתו לאכול בשר בעלי חיים, אך ציווה עליהם לא לאכול את הדם. הוא אמר לנוח: ”אך בשר בנפשו, דמו, לא תאכלו”. מצווה זו חלה מאז על כל בני האדם, שכן כולנו צאצאי נוח.
ויקרא י״ז:14. ”דם כל בשר לא תאכלו, כי נפש כל בשר דמו הוא. כל אוכליו ייכרת”. בעיני אלוהים הנפש — כלומר החיים — נמצאת בדם ושייכת לו. אף שחוק זה ניתן אך ורק לעם ישראל, הוא מלמד על החשיבות שייחס אלוהים לאיסור אכילת דם.
מעשי השליחים ט״ו:20. ’הימנעו מדם’. אלוהים נתן למשיחיים את אותה המצווה שנתן לנוח. ההיסטוריה מראה שהמשיחיים הקדומים סירבו לאכול דם מלא או אף להשתמש בו למטרות רפואיות.
מדוע מצווה עלינו אלוהים להימנע מדם?
אומנם ישנן סיבות רפואיות מוצקות שבגללן כדאי להימנע מעירויי דם, אך אלוהים מצווה עלינו להימנע מדם בעיקר משום שמה שהדם מסמל קדוש בעיניו (ויקרא י״ז:11; קולוסים א׳:20).
