כן.‏ אף שהמקרא אינו ספר מדע,‏ הוא מדייק כאשר הוא דן בנושאים מדעיים.‏ תן דעתך לכמה דוגמאות הממחישות שהמקרא עולה בקנה אחד עם המדע ושיש בו עובדות מדעיות השונות מאוד מהתפיסות שרווחו בימי כתיבתו.‏

• ליקום הייתה התחלה (‏בראשית א׳:‏1‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ על־פי מיתוסים קדומים רבים היקום לא נברא,‏ אלא התגבש מתוך כאוס קיים.‏ הבבלים האמינו שהיקום בא לידי קיום על־ידי אלים שהגיחו משני אוקיינוסים.‏ על־פי אגדות אחרות,‏ היקום בקע מתוך ביצה ענקית.‏

• היקום נשלט על־ידי חוקי טבע עקביים ורציונאליים ולא על־ידי אלים הפכפכים (‏איוב ל״ח:‏33;‏ ירמיהו ל״ג:‏25‏)‏.‏ על־פי מיתוסים מרחבי העולם,‏ בני האדם חסרי ישע אל מול האלים הבלתי צפויים והאכזריים.‏

• כדור הארץ מרחף בחלל (‏איוב כ״ו:‏7‏)‏.‏ עמים רבים בימי קדם האמינו שהעולם שטוח ושהוא נישא על כתפיו של ענק או ניצב על גבה של חיה,‏ למשל בופלו או צב.‏

• המים של הימים והאוקיינוסים מתאדים ובהמשך יורדים חזרה על הארץ בצורת גשם,‏ שלג או ברד.‏ כך מתהווים נהרות ומעיינות (‏איוב ל״ו:‏27,‏ 28;‏ קהלת א׳:‏7;‏ ישעיהו נ״ה:‏10;‏ עמוס ט׳:‏6‏)‏.‏ היוונים הקדומים האמינו שמי הנהרות נובעים מאוקיינוס תת־קרקעי,‏ ותפיסה זו רווחה עד המאה ה־18.‏

• הרים מתרוממים ושוקעים,‏ וההרים של ימינו היו בעבר מתחת לאוקיינוס (‏תהלים ק״ד:‏6,‏ 8‏)‏.‏ בניגוד לכך,‏ על־פי כמה מיתוסים,‏ ההרים נוצרו על־ידי האלים,‏ ומאז צורתם לא השתנתה.‏

• שמירה על היגיינה מגנה על הבריאות.‏ התורה שניתנה לעם ישראל כללה הנחיות לפיהן יש להתרחץ לאחר שנוגעים בגופה,‏ לבודד את מי שחולים במחלות מידבקות ולקבור צואת אדם באזור מרוחק (‏ויקרא י״א:‏28;‏ י״ג:‏1–5;‏ דברים כ״ג:‏13‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ על־פי אחת משיטות הריפוי המצריות מאותה תקופה היה צריך למרוח על פצע פתוח תערובת שהכילה צואת אדם.‏

כאשר בוחנים היטב את המקרא,‏ מוצאים שהתשובה לכך היא לא.‏ להלן מספר תפיסות מוטעות רווחות באשר לדיוקו המדעי של המקרא:‏

מיתוס:‏ המקרא אומר שהיקום נוצר בשישה ימים בני 24 שעות.‏

עובדה:‏ על־פי המקרא,‏ אלוהים ברא את היקום במועד בלתי ידוע בעבר הרחוק (‏בראשית א׳:‏1‏)‏.‏ כמו כן,‏ ימי הבריאה המוזכרים בפרק א׳ בספר בראשית היו פרקי זמן בלתי מוגדרים.‏ למעשה,‏ גם כל תקופת בריאת השמיים והארץ מכונה במקרא ”‏יום”‏ (‏בראשית ב׳:‏4‏)‏.‏

מיתוס:‏ המקרא אומר שהצמחייה נוצרה לפני בריאת השמש,‏ החיונית לתהליך הפוטוסינתזה (‏בראשית א׳:‏11,‏ 16‏)‏.‏

עובדה:‏ המקרא מציין ש”‏השמיים”‏ — הכוללים את שלל הכוכבים לרבות השמש — נבראו לפני הצמחייה (‏בראשית א׳:‏1‏)‏.‏ מן השמש הגיע אור מפוזר אל פני השטח של כדור הארץ במהלך ה”‏יום”‏ הראשון,‏ או תקופת הבריאה הראשונה.‏ אחרי כן האטמוספרה התבהרה בהדרגה עד ”‏יום”‏ הבריאה השלישי,‏ ואז האור היה חזק דיו כדי לאפשר את תהליך הפוטוסינתזה (‏בראשית א׳:‏3–5,‏ 12,‏ 13‏)‏.‏ רק בשלב מאוחר יותר ניתן היה להבחין בבירור בשמש מפני השטח של כדור הארץ (‏בראשית א׳:‏16‏)‏.‏

מיתוס:‏ המקרא אומר שהשמש חגה סביב כדור הארץ.‏

עובדה:‏ בקהלת א׳:‏5 נאמר:‏ ”‏וזרח השמש,‏ ובא [‏שקע]‏ השמש,‏ ואל מקומו שואף [‏חוזר במהירות]‏”‏.‏ אולם המילים הללו פשוט מתארות את תנועת השמש מנקודת מבטו של מי שנמצא בכדור הארץ.‏ גם בימינו משתמשים בביטויים ”‏שקיעת החמה”‏ ו”‏זריחת החמה”‏ אף־על־פי שידוע לכול שהארץ חגה סביב השמש.‏

מיתוס:‏ במקרא נאמר שכדור הארץ שטוח.‏

עובדה:‏ המקרא משתמש במילים ”‏קצה העולם”‏ כשהכוונה היא למקום הרחוק ביותר בעולם;‏ הצהרה זו אינה רומזת על כך שכדור הארץ שטוח או שיש לו קצה (‏מעשי השליחים א׳:‏8‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ הביטוי ”‏ארבע כנפות [‏פינות]‏ הארץ”‏ הוא מטבע לשון וכוונתו לכדור הארץ כולו;‏ ביטוי נוסף בעל משמעות דומה הרווח כיום הוא ”‏ארבע רוחות השמיים”‏ (‏ישעיהו י״א:‏12;‏ לוקס י״ג:‏29‏)‏.‏

מיתוס:‏ המקרא אומר שהיחס בין היקף המעגל לקוטרו הוא שלוש,‏ אך הערך הנכון הוא פַּי (‏π)‏,‏ או 1416.‏3 בקירוב.‏

עובדה:‏ על־פי מלכים א׳.‏ ז׳:‏23 ודברי הימים ב׳.‏ ד׳:‏2‏,‏ קוטרו של ’‏הים המוצק’‏ היה 10 אמות ו”‏קו שלושים באמה יסוב אותו סביב”‏.‏ ייתכן שהמידות הללו פשוט היו הערכים המעוגלים הקרובים ביותר.‏ כמו כן,‏ ייתכן שההיקף מתייחס לחלקו הפנימי של הים המוצק,‏ ואילו הקוטר לחלקו החיצוני.‏