נולדתי וגדלתי בפרוורי רומא,‏ באזור שבו התגוררו משפחות עניות ממעמד הפועלים.‏ החיים היו קשים.‏ מעולם לא הכרתי את אמי הביולוגית,‏ ולא היו לי יחסים טובים עם אבי.‏ גדלתי לפי חוקי הרחוב.‏

כשהייתי בן עשר כבר התחלתי לגנוב.‏ בגיל 12 ברחתי מהבית בפעם הראשונה.‏ לא אחת נאלץ אבי לאסוף אותי הביתה מתחנת המשטרה.‏ כל הזמן התווכחתי עם אנשים — הייתי אלים וכעסתי על כל העולם.‏ כשהייתי בן 14 עזבתי את הבית.‏ התחלתי להשתמש בסמים וגרתי ברחוב.‏ מכיוון שלא היה לי מקום לישון,‏ הייתי פורץ למכוניות כדי לישון שם עד שעות הבוקר המוקדמות.‏ לאחר מכן הייתי מחפש מזרקה כדי לרחוץ את עצמי.‏

הפכתי לגנב מיומן מאוד בכל סוגי הגניבות — מחטיפת תיקים ועד לפריצה לדירות ולווילות בלילות.‏ עם הזמן הפכתי לפושע מוכר,‏ ועד מהרה הציעו לי להצטרף לכנופיה ידועה לשמצה,‏ שם קיבלתי ”‏הזדמנות”‏ להתקדם לשוד בנקים.‏ בגלל המזג האגרסיבי שלי מהר מאוד הפכתי לחבר כנופיה מכובד.‏ לא הלכתי לשום מקום בלי האקדח שלי;‏ אפילו הייתי שם אותו בלילה מתחת לכרית.‏ אלימות,‏ סמים,‏ גניבות,‏ שפה גסה והפקרות מינית הפכו לאורח חיי.‏ המשטרה תמיד חיפשה אחריי,‏ ולא אחת נעצרתי.‏ במשך השנים נכנסתי שוב ושוב לכלא.‏

פעם אחת לאחר שיצאתי מהכלא החלטתי לבקר את דודתי.‏ באותו זמן לא ידעתי שהיא ושניים מילדיה הפכו לעדי־יהוה.‏ הם הזמינו אותי לאסיפה שלהם‏.‏ מתוך סקרנות החלטתי להצטרף אליהם.‏ כשהגעתי לאולם המלכות עמדתי על כך שאשב קרוב לדלת הכניסה על מנת שאוכל לראות מי נכנס לאולם ויוצא ממנו.‏ אין צורך לציין שהייתי חמוש.‏

אסיפה זו שינתה את חיי.‏ אני זוכר שהרגשתי כאילו אני בעולם אחר.‏ קיבלו את פניי אנשים חמים,‏ חברותיים וחייכנים.‏ עדיין יש לי תמונה חיה בשכלי של המבטים האדיבים והכנים של חברי הקהילה.‏ זה היה הבדל של שמיים וארץ בהשוואה לעולם שהייתי רגיל אליו!‏

התחלתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה.‏ ככל שלמדתי יותר,‏ כך התחוור לי שאני צריך לשנות לגמרי את סגנון חיי.‏ הכתוב במשלי י״ג:‏20 השפיע עליי מאוד:‏ ”‏הולך את חכמים יחכם,‏ ורועה כסילים יֵרוֹע”‏.‏ הבנתי שעליי להתרחק מהכנופיה.‏ זה לא היה קל,‏ אך הצלחתי לעשות זאת בעזרתו של יהוה.‏

בנוסף,‏ החלטתי לנקות את עצמי מבחינה פיזית.‏ לאחר מאמצים רבים נגמלתי מעישון וסמים.‏ גזרתי את שערי הארוך,‏ נפטרתי מהעגילים שלי והפסקתי להשתמש בשפה גסה.‏ בפעם הראשונה בחיי התחלתי לשלוט במעשיי.‏

מעולם לא אהבתי לקרוא וללמוד,‏ ולכן היה לי קשה מאוד להתרכז בלימוד המקרא.‏ אולם ככל שהתאמצתי להתקדם בלימודיי,‏ כך התחלתי לאהוב את יהוה,‏ ומשהו בתוכי השתנה — המצפון שלי התחיל לייסר אותי.‏ פעמים רבות נתקפתי רגשות שליליים לגבי עצמי,‏ והתקשיתי להאמין שיהוה אי פעם יסלח לי על כל הדברים הרעים שעשיתי.‏ ברגעים האלה הייתי קורא כיצד יהוה סלח לדוד המלך על חטאיו החמורים,‏ וזה ניחם אותי מאוד (‏שמואל ב׳.‏ י״א:‏1 עד י״ב:‏13‏)‏.‏

היה לי קשה גם לחלוק את אמונתי עם אחרים מבית לבית (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ פחדתי מאוד שאפגוש אדם שפגעתי בו בעבר בדרך כלשהי.‏ אך לאט לאט התגברתי על הפחד הזה.‏ עם הזמן מצאתי סיפוק אמיתי בפעילות זו שמטרתה לעזור לאחרים ללמוד על אבינו השמימי הנפלא,‏ אל שמוכן לסלוח ברוחב לב.‏

מה שלמדתי על יהוה הציל את חיי!‏ רוב חבריי מן העבר יושבים בכלא או אינם בין החיים,‏ אבל לי יש חיים מספקים ותקווה לעתיד.‏ למדתי להיות עניו וצייתן ולשלוט במזג החם שלי.‏ כתוצאה מכך יש לי יחסים טובים יותר עם הסובבים אותי.‏ אני נשוי באושר לכרמן,‏ אשתי המקסימה.‏ יחד אנו עוזרים לאחרים ללמוד את המקרא ושואבים מכך שמחה רבה.‏

דרך אגב,‏ היום אני מתפרנס ביושר.‏ במסגרת העבודה שלי אני לפעמים נכנס לבנקים,‏ אבל במקום לשדוד אותם אני מנקה אותם.‏