דמיין לעצמך אב המשוחח עם בנו בן השבע.‏ הוא אומר:‏ ”‏לפני הרבה מאוד זמן ברא אלוהים את כדור הארץ ואת כל מה שבו.‏ הוא גם יצר את השמש,‏ הירח והכוכבים”‏.‏ הילד חושב על כך לרגע ושואל:‏ ”‏אבא,‏ מי ברא את אלוהים?‏”‏

‏”‏אף אחד לא ברא את אלוהים”‏,‏ משיב האב,‏ ”‏הוא תמיד היה קיים”‏.‏ תשובה פשוטה זו מניחה לעת עתה את דעתו של הילד.‏ אך כאשר הוא גדל,‏ השאלה שוב צצה במוחו.‏ קשה לו לתפוס את הרעיון שלמישהו לא הייתה התחלה.‏ הרי אפילו ליקום הייתה התחלה.‏ ’‏איך אלוהים בא לידי קיום?‏’‏ הוא תוהה.‏

כיצד משיב על כך המקרא?‏ ביסודו של דבר,‏ תשובת המקרא דומה מאוד לתשובתו של האב בדוגמה.‏ משה כתב על אודות יהוה:‏ ”‏בטרם הרים יוּלָדו,‏ ותחולל ארץ ותבל,‏ ומעולם עד עולם אתה אל”‏ (‏תהלים צ׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ הנביא ישעיהו הכריז:‏ ”‏הלוא ידעת?‏ אם לא שמעת?‏ אלוהי עולם יהוה,‏ בורא קצות הארץ”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏28‏)‏.‏ יתר על כן,‏ גם מן הכתוב באיגרת יהודה עולה שאלוהים קיים ”‏מעולם ועד עתה ולעולמי עולמים”‏ (‏יהודה 25‏)‏.‏

הפסוקים הללו מראים שאלוהים הוא אכן ה”‏מלך הנצחי”‏,‏ כפי שתיאר אותו השליח פאולוס (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏17‏)‏.‏ משמע הדבר שאלוהים תמיד היה קיים,‏ ואין זה משנה כמה רחוק נחזור בציר הזמן.‏ כמו כן,‏ הוא תמיד יהיה קיים (‏ההתגלות א׳:‏8‏)‏.‏ קיומו הנצחי של אלוהים הוא אחד ממאפייניו העיקריים בתור האל הכול יכול.‏

מדוע כל כך קשה לנו לתפוס רעיון זה?‏ מאחר שתוחלת חיינו מוגבלת ותפיסת הזמן שלנו שונה לחלוטין מזו של יהוה.‏ הואיל ואלוהים נצחי,‏ יום אחד בעיניו הוא כאלף שנים (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ לשם המחשה:‏ האם חגב,‏ אשר חי כ־50 יום בלבד לאחר הגיעו לבגרות,‏ יכול לתפוס את תוחלת חיינו שנעה בין 70 ל־80 שנה?‏ ודאי שלא!‏ מעניין לציין שהמקרא מתאר אותנו כחגבים בהשוואה לבוראנו הנשגב.‏ יכולת החשיבה שלנו מתגמדת לעומת שלו (‏ישעיהו מ׳:‏22;‏ נ״ה:‏8,‏ 9‏)‏.‏ אין פלא אפוא שישנם היבטים בטבעו של יהוה שאיננו יכולים להבין עד תום.‏

גם אם קשה לנו לתפוס את הרעיון שאלוהים נצחי,‏ אנו יכולים לראות את ההיגיון שבכך.‏ אילו אלוהים היה נברא על־ידי ישות אחרת,‏ אותה ישות הייתה הופכת לבורא.‏ אולם המקרא מציין לגבי יהוה:‏ ”‏אתה בראת הכול”‏ (‏ההתגלות ד׳:‏11‏)‏.‏ יתר על כן,‏ אנו יודעים שהייתה תקופה שבה היקום לא היה קיים (‏בראשית א׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ כיצד הוא נוצר?‏ הבורא חייב היה להיות קיים לפניו כדי ליצור אותו.‏ הוא גם היה קיים לפני כל ישות תבונית אחרת,‏ לרבות בנו יחידו והמלאכים (‏איוב ל״ח:‏4,‏ 7;‏ קולוסים א׳:‏15‏)‏.‏ ברור אפוא שלפני שאלוהים החל לברוא,‏ הוא היה קיים לבדו.‏ לא ייתכן שהוא נברא,‏ שהרי לא היה גורם אחר שיכול היה לברוא אותו.‏

הקיום שלנו ושל היקום מעיד על כך שישנו אל נצחי.‏ המסקנה המתבקשת היא שמי שברא את היקום ההולך ומתרחב וחוקק את החוקים השולטים בו,‏ תמיד היה קיים.‏ רק הוא יכול היה להפיח רוח חיים בכל יצירי כפיו (‏איוב ל״ג:‏4‏)‏.‏