האיום:‏ איומים חיצוניים כגון ריקבון והתנגדות לא הצליחו להשמיד את המקרא.‏ אך מספר מעתיקים ומתרגמים ניסו לשנות את המסר המקראי.‏ לעיתים הם ניסו להתאים את המקרא לעיקרי אמונתם במקום להתאים את עיקרי אמונתם למקרא.‏ תן דעתך לכמה דוגמאות:‏

• מקום עבודת האלוהים:‏ בין המאה הרביעית למאה השנייה לפה״ס הוסיפו כותבי החומש השומרוני אחרי שמות כ׳:‏17 את המילים ”‏בהר גריזים.‏ ובנית שם מזבח”‏.‏ בעשותם כן,‏ קיוו השומרונים להשתמש בכתבי־הקודש כתימוכין למקדש שבנו בהר גריזים.‏

• תורת השילוש:‏ פחות מ־300 שנה לאחר שנשלמה כתיבת המקרא,‏ כותב שדגל בתורת השילוש הוסיף לפסוק ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏7 את המילים:‏ ”‏בשמיים האב,‏ הדבר ורוח הקודש,‏ ושלושתם אחד המה”‏.‏ הצהרה זו לא הופיעה בטקסט המקורי.‏ ”‏מהמאה השישית ואילך”‏,‏ מציין חוקר המקרא ברוס מצגר,‏ מילים אלה ”‏החלו להופיע בתדירות גבוהה יותר בכתבי יד של התרגום הלטיני העתיק ושל הוולגטה [‏הלטינית]‏”‏.‏

• שם אלוהים:‏ בהישענם על אמונה יהודית תפלה החליטו מתרגמי מקרא רבים להסיר את שם אלוהים מכתבי־הקודש.‏ הם החליפו את שמו בתארים כגון ”‏אלוהים”‏ או ”‏אדון”‏,‏ מושגים שמתארים במקרא לא רק את הבורא אלא גם אנשים,‏ צלמי אלילי כזב ואפילו את השטן (‏תהלים פ״ב:‏6;‏ קורינתים א׳.‏ ח׳:‏5,‏ 6;‏ קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏4‏)‏.‏ a

כיצד שרד המקרא:‏ ראשית,‏ אף שמספר מעתיקי מקרא התרשלו במלאכתם או אף נהגו במרמה,‏ רבים אחרים היו מיומנים ודקדקניים עד מאוד.‏ בין המאה השישית למאה העשירית לספירה העתיקו בעלי המסורה את התנ״ך וכך התקבל נוסח המסורה.‏ לפי מספר מקורות,‏ הם ספרו את המילים ואת האותיות על מנת לוודא שלא הסתננו טעויות.‏ כשחשדו שיש טעויות בנוסח האב שבו השתמשו,‏ הם ציינו אותן בשוליים.‏ בעלי המסורה סירבו לשנות את הטקסט המקראי.‏ פרופסור משה גושן־גוטשטיין כתב ש”‏עבורם פגיעה מכוּונת”‏ בטקסט המקראי ”‏נחשבה לפשע החמור מכול”‏.‏

שנית,‏ שפע כתבי היד המצויים כיום מסייעים למעשה לחוקרי המקרא לאתר טעויות.‏ למשל,‏ במשך מאות שנים לימדו מנהיגי דת שהנוסחים הלטיניים שלהם מהווים טקסט מקראי מהימן.‏ אך הם זייפו את הכתוב ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏7‏,‏ כפי שהוזכר קודם לכן במאמר.‏ הזיוף אף הסתנן לדפיו של תרגום רב־השפעה — תרגום המלך ג׳יימס באנגלית.‏ אך כשנתגלו כתבי יד נוספים,‏ מה הם חשפו?‏ ברוס מצגר כתב:‏ ”‏הקטע [‏ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏7‏]‏ נעדר מכתבי היד של כל הנוסחים העתיקים (‏הסורי,‏ הקופטי,‏ הארמני,‏ החבשי,‏ הערבי,‏ הסלאבי)‏,‏ למעט הלטיני”‏.‏ בעקבות זאת במהדורות המתוקנות של תרגום המלך ג׳יימס ושל ספרי מקרא אחרים הסירו את הקטע המזויף.‏

האם כתבי יד קדומים יותר מוכיחים שהמסר המקראי נשתמר?‏ כשנתגלו מגילות ים המלח בשנת 1947,‏ יכלו החוקרים סוף סוף להשוות את נוסח המסורה בעברית לטקסט שהופיע במגילות המקראיות שנכתבו יותר מאלף שנה קודם לכן.‏ חבר בצוות עורכי מגילות ים המלח הגיע למסקנה שאפילו מגילה אחת ”‏מהווה הוכחה חותכת לכך שהעתקת הטקסט התנ”‏כי במרוצת תקופה של יותר מאלף שנים בידי סופרים יהודים נעשתה בנאמנות מרובה ובקפדנות עילאית”‏.‏

ספריית צ׳סטר ביטי בדבלין,‏ אירלנד,‏ מציגה אוסף פפירוסים המכיל קטעים של כמעט כל ספר בכתבי־הקודש היווניים,‏ כולל כתבי יד המתוארכים למאה השנייה לספירה — כ־100 שנה בלבד לאחר השלמת כתיבת המקרא.‏ ”‏הפפירוסים אומנם מספקים שפע של מידע חדש על פרטים טקסטואליים”‏,‏ מציין מילון המקרא בהוצאת אנקור,‏ ”‏אך הם גם ממחישים בצורה יוצאת מן הכלל את אמינות העברת הטקסט המקראי לאורך ההיסטוריה”‏.‏

התוצאה:‏ גילם הקדום ומספרם הרב של כתבי היד המקראיים תורמים למעשה לטקסט המקראי ולא פוגמים בו.‏ ”‏אין עוד ספר עתיק בעל עדויות קדומות וכה רבות התומכות בכתוב בו”‏,‏ כתב סר פרדריק קניון לגבי כתבי־הקודש היווניים,‏ ”‏ואף חוקר אובייקטיבי לא יכחיש שהטקסט שהגיע לידנו מהימן רובו ככולו”‏.‏ כמו כן,‏ בהתייחסו לתנ״ך ציין החוקר ויליאם הנרי גרין:‏ ”‏ניתן לומר בביטחון מלא שאין יצירה אחרת מימי קדם שנמסרה אלינו בדייקנות כה מרבית”‏.‏