א5
שם אלוהים בכתבי־הקודש היווניים
חוקרי המקרא מכירים בעובדה ששמו הפרטי של אלוהים, יהוה, מופיע קרוב ל־000,7 פעם בנוסח המקורי של כתבי־הקודש העבריים. עם זאת, רבים מהם סבורים כי שם זה לא הופיע בנוסח המקורי של כתבי־הקודש היווניים. משום כך, השם ”יהוה” נעדר ממרבית תרגומי ”הברית החדשה” המודרניים לאנגלית. גם כאשר מופיעות בתרגומים ציטטות תנ״כיות המכילות את השם ”יהוה”, מרבית המתרגמים משתמשים במילה ”אדון” ולא בשמו הפרטי של אלוהים.
תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש אינו מאמץ נוהג זה. שם יהוה מופיע בו 237 פעם בכתבי־הקודש היווניים. את ההחלטה הזו קיבלו המתרגמים על בסיס שני גורמים חשובים: (1) כתבי היד היווניים שברשותנו כיום אינם כתבי היד המקוריים. ישנם כיום אלפי כתבי יד של כתבי־הקודש היווניים, אך רובם חוברו לפחות מאתיים שנה אחרי כתיבת הנוסחים המקוריים. (2) עד אותה עת כבר החליפו המעתיקים את השם ”יהוה” במילה קיריוס, מילה יוונית שמשמעה ”אדון”, או העתיקו מתוך כתבי יד שבהם כבר הוחלף השם המפורש במילה זו.
ועדת תרגום עולם חדש של המקרא הגיעה למסקנה כי יש בסיס מוצק לדעה שהשם המפורש אכן הופיע בכתבי היד היווניים המקוריים. עמדה זו מבוססת על הראיות שלהלן:
עותקים של התנ״ך שהיו בשימוש בימי ישוע ושליחיו הכילו את השם המפורש לכל אורך הטקסט. בעבר היו שערערו על כך. כיום, בעקבות גילוי כתבי יד של התנ״ך סמוך לקומראן המתוארכים למאה הראשונה, הוכחה נקודה זו מעל לכל ספק.
בימי ישוע ושליחיו הופיע השם המפורש גם בתרגומי תנ״ך ליוונית. במשך מאות שנים סברו החוקרים כי השם המפורש לא הופיע בכתבי היד של תרגום השבעים, תרגום התנ״ך ליוונית. ואז, באמצע המאה ה־20, הגיעו לידיהם של החוקרים מספר קטעי כתבי יד עתיקים מאוד של נוסח תרגום השבעים ליוונית מימי ישוע. בקטעים אלה מופיע שמו הפרטי של אלוהים באותיות עבריות. מכאן עולה כי בתקופת ישוע הכילו עותקים של כתבי־הקודש ביוונית את שם אלוהים. ואולם, נכון למאה הרביעית לספירה כבר לא הופיע השם המפורש בכתבי היד העיקריים של תרגום השבעים ליוונית, כגון קודקס וטיקנוס וקודקס סינַאִיטיקוּס, בכל ספרי התנ״ך (במקומות שבהם כן הופיע השם בכתבי יד קדומים יותר). לכן אין זה מפתיע שבטקסטים המתוארכים לתקופה זו, נעדר השם המפורש מ”הברית החדשה”, כלומר מכתבי־הקודש היווניים.
ישוע אמר מפורשות: ”באתי בשם אבי”, ואף הדגיש כי את מעשיו עשה ב’שם אביו’.
כתבי־הקודש היווניים עצמם מראים כי ישוע התייחס לא אחת לשם אלוהים וגילה אותו לאחרים (יוחנן י״ז:6, 11, 12, 26). ישוע אמר מפורשות: ”באתי בשם אבי”, ואף הדגיש כי את מעשיו עשה ב’שם אביו’ (יוחנן ה׳:43; י׳:25).
הואיל וכתבי־הקודש היווניים נוספו בהשראת אלוהים לכתבי־הקודש העבריים, היעלמותו הפתאומית של השם ”יהוה” מן הטקסט תעיד על חוסר עקביות. בערך באמצע המאה הראשונה לספירה אמר התלמיד יעקב לזקנים בירושלים: ”שמעון סיפר בהרחבה כיצד לראשונה הפנה אלוהים את תשומת ליבו אל הגויים כדי לקחת מקרבם עם לשמו” (מעשי השליחים ט״ו:14). הדעת נותנת שיעקב לא היה אומר זאת אילו איש במאה הראשונה לספירה לא היה מכיר או מבטא את שם אלוהים.
שם אלוהים מופיע בצורתו המקוצרת בכתבי־הקודש היווניים. בההתגלות י״ט:1, 3, 4, 6 גלום השם המפורש בצירוף ”הללו יה”. המילה ”יה” היא קיצור של ”יהוה”. שמות רבים בכתבי־הקודש היווניים נגזרים משם אלוהים. למעשה, לפי ספרי עיון שונים, אפילו השם ”ישוע” משמעו ”יהוה הוא ישועה”.
מקורות יהודיים קדומים מראים כי המשיחיים ממוצא יהודי עשו שימוש בשם המפורש בכתביהם. התוספתא, אוסף של הלכות שהושלם עד 300 לספירה בערך ושייך לתורה שבעל־פה, מציינת בנוגע לכתבים משיחיים שהועלו באש ביום השבת את הדברים הבאים: ”הגליונים [ספרי הבשורה] וספרי מינים [ככל הנראה כינוי למשיחיים ממוצא יהודי] אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן [אזכורי השם המפורש]”. אותו מקור מצטט את רבי יוסי הגלילי, שחי בתחילת המאה השנייה לספירה, כמי שאמר כי בימי חול יש ’לקדור [לגזור] את אזכרותיהן ולגונזן ולשרוף את השאר’.
מספר חוקרי מקרא מכירים בכך שהשם המפורש הופיע ככל הנראה בציטטות התנ״כיות שבכתבי־הקודש היווניים. תחת הכותרת ”השם המפורש בברית החדשה”, מעיר מילון המקרא בהוצאת אנקור (אנג׳) את ההערה הבאה: ”ישנן מספר הוכחות לכך שכאשר הועלו ספרי הברית החדשה לראשונה על הכתב, הופיע בהם השם המפורש, יהוה, בחלק או בכל הציטוטים מהברית הישנה”. והחוקר ג׳ורג׳ הווארד אומר: ”מאחר שהשם המפורש עדיין הופיע בעותקים של המקרא היווני [תרגום השבעים] שהיווה את כתבי־הקודש של הכנסייה הקדומה, הדעת נותנת שכותבי הברית החדשה, בבואם לצטט מכתבי־הקודש, הותירו את השם המפורש בטקסט המקראי”.
מתרגמי מקרא ידועי שם השתמשו בשם אלוהים בכתבי־הקודש היווניים. חלק ממתרגמים אלה עשו כן זמן רב בטרם יצא לאור תרגום עולם חדש. להלן חלק מאותם מתרגמים ותרגומיהם: תרגום מילולי של הברית החדשה... על בסיס קודקס וטיקנוס (From the Text of the Vatican Manuscript A Literal Translation of the New Testament . . .), בעריכת הרמן היינפטר (1863); תרגום אמפטיק דיאגלוט (Diaglott The Emphatic), בעריכת בנג׳מין וילסון (1864); איגרותיו של פאולוס באנגלית מודרנית (The Epistles of Paul in Modern English), בעריכת ג׳ורג׳ ברקר סטיבנס (1898); איגרת פאולוס הקדוש אל הרומים (St. Paul’s Epistle to the Romans), בעריכת ו. ג. רותרפורד (1900); איגרות הברית החדשה (Testament Letters The New), בעריכת ג׳. ו. צ׳. וונד, בישוף לונדון (1946). בנוסף לכך, בתרגום מקרא לספרדית מתחילת המאה ה־20 השתמש המתרגם פאבלו בסון בשם המפורש (”Jehová“) בלוקס ב׳:15 וביהודה 14, ובהערות השוליים שבתרגומו הוא ציין יותר מ־100 פעם כי השם המפורש הוא תרגום מתקבל על הדעת. זמן רב לפני תרגומים אלה הופיע השם ”יהוה” בקטעים רבים בתרגומים עבריים של כתבי־הקודש היווניים מן המאה ה־16 ואילך. בשפה הגרמנית לבדה לפחות 11 תרגומים משתמשים בשם ”יהוה” (או בתעתיק השם Yahweh) בכתבי־הקודש היווניים, וארבעה מתרגמים מוסיפים את שם אלוהים בסוגריים אחרי המילה ”אדון”. למעלה מ־70 תרגומים גרמניים משתמשים בשם המפורש בהערות שוליים או בפרשנות הטקסט.
בתרגומי מקרא ביותר ממאה שפות מופיע השם המפורש בכתבי־הקודש היווניים. תרגומים רבים בשפות אפריקניות, בשפות ילידיות אמריקניות, בשפות אסייתיות, בשפות אירופאיות ובשפות המדוברות באיי האוקיינוס השקט מזכירים פעמים רבות את השם המפורש. (ראה רשימה בעמודים 2382 ו־2383.) עורכי תרגומים אלה החליטו להשתמש בשם אלוהים מן הטעמים המוזכרים לעיל. חלק מתרגומים אלה של כתבי־הקודש היווניים יצאו לאור לא מזמן יחסית, כגון המקרא בשפה הרוטומית (1999), שבו השם המפורש (”Jihova“) מופיע 51 פעם ב־48 פסוקים, והתרגום לשפת בַּטַק (טוֹבָּה) (1989) מאינדונזיה המשתמש 110 פעם בשם יהוה (”Jahowa“).
אין ספק שקיים בסיס מוצק להשבת השם המפורש, יהוה, לכתבי־הקודש היווניים. וכך בדיוק עשו מתרגמי תרגום עולם חדש. יש להם כבוד עמוק לשם אלוהים ויראה בריאה המונעת בעדם מלגרוע דבר מן הנוסח המקורי (ההתגלות כ״ב:18, 19).