תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש היווניים יצא לאור באנגלית ב־1950,‏ והמהדורה השלמה של תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש יצאה לאור ב־1961.‏ מאז אותה העת,‏ עשרות מיליוני קוראים בלמעלה מ־210 שפות הפיקו תועלת מתרגום מדויק וקריא זה של כתבי־הקודש משפות המקור.‏

אולם במהלך חצי המאה שחלפה מאז,‏ השפות השתנו.‏ הוועדה הנוכחית של תרגום עולם חדש של המקרא הכירה בצורך להסתגל לשינויים הללו על מנת למצוא מסילות אל ליבו של הקורא בן זמננו.‏ משום כך תרגום זה משקף עקרונות מסוימים הנוגעים לסגנון ולאוצר המילים,‏ וזאת לשם השגת היעדים הבאים:‏

•   שימוש בשפה עכשווית וברורה.‏ מילים רבות בעברית המקראית שינו את משמעותן לאורך הדורות,‏ וכיום הוראתן אחרת.‏ לדוגמה,‏ המילה ”‏מזימה”‏ משמעה כיום תחבולה לביצוע דבר רע.‏ אולם בהקשרה המקראי הוראתה היא כושר חשיבה או מחשבה שרוצים לבצעה (‏איוב מ״ב:‏2;‏ משלי ג׳:‏21‏)‏.‏ המילה המקראית ”‏החרים”‏ משמעה להקדיש דבר מה,‏ או אף להקדישו כדבר המיועד להשמדה,‏ ולכן היא תורגמה במשמעות זו (‏ויקרא כ״ז:‏28;‏ יהושע ח׳:‏26‏)‏.‏ דוגמאות נוספות למילים מקראיות שהחליפו את משמעותן ותורגמו לפי הוראתן המודרנית הן כינור (‏”‏נבל”‏)‏,‏ חמושים (‏”‏במערך קרבי”‏)‏ ופתגם (‏”‏צו”‏;‏ ”‏גזר דין”‏)‏ (‏בראשית ל״א:‏27;‏ שמות י״ג:‏18;‏ אסתר א׳:‏20;‏ קהלת ח׳:‏11‏)‏.‏

  כמו כן,‏ במקרים רבים נעשה מאמץ לשמר את השורש של המילה העברית המקורית עד כמה שאפשר,‏ וזאת מבלי לסלף את המשמעות או להקשות על הקורא (‏ירמיהו י״ב:‏1‏,‏ ”‏שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד”‏,‏ ובתרגום:‏ ”‏מדוע הבוגדים שלווים?‏”‏;‏ ישעיהו ח׳:‏22‏,‏ ”‏צוּקָה”‏,‏ ובתרגום:‏ ”‏מצוקה”‏;‏ דניאל ט׳:‏27‏,‏ ”‏מְשֹׁמֵם”‏,‏ ובתרגום:‏ ”‏גורם לשממה”‏)‏.‏ במקרים שבהם המילה העברית המקורית עדיין נמצאת בשימוש אך אולי אינה מספיק ברורה לקורא הממוצע,‏ נוספה הערת שוליים למען הסר ספק (‏מלכים א׳.‏ ה׳:‏17‏,‏ ”‏אבני גזית”‏;‏ תהלים ב׳:‏9‏,‏ ”‏שֵׁבֶט”‏;‏ ישעיהו י״ז:‏6‏,‏ ”‏עוללות”‏)‏.‏

  ביטויים עבריים מוכרים בדרך כלל הושארו כמו שהם בגוף הטקסט,‏ כאשר מובנם המקורי נותר בעינו ועדיין רווח בשימוש (‏בראשית ב׳:‏18‏,‏ ”‏עזר כנגדו”‏;‏ שמות ג׳:‏5‏,‏ ”‏שַׁל נעליך מעל רגליך”‏;‏ מלכים א׳.‏ י״ח:‏21‏,‏ ’‏לפסוח על שתי הסעיפים’‏;‏ מלכים א׳.‏ כ״א:‏19‏,‏ ”‏הרצחת וגם ירשת?‏”‏;‏ משלי ל״א:‏10‏,‏ ”‏אשת חיל מי ימצא?‏”‏)‏.‏

•   הבהרת מונחים מקראיים.‏ להבדיל מתרגומים אחרים של כתבי־הקודש היווניים לשפה העברית,‏ תרגום זה אינו משתמש במילה צלב ובנגזרותיה,‏ אלא במונח המדויק יותר ”‏עמוד הוקעה”‏ ובצורות שונות של הפועל ”‏הוקיע”‏ כתרגום של המילה היוונית סְטָאוְרוֹס ונגזרותיה,‏ וזאת לפי משמעותה ביוונית הקלאסית — עמוד עץ או מוט אנכי (‏מתי י׳:‏38;‏ לוקס כ״ד:‏20‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ המונח ”‏מסירות לאלוהים”‏ (‏במקום ”‏חסידות”‏,‏ המופיע במספר תרגומים אחרים)‏ נבחר כדי לבטא בצורה ברורה יותר את משמעות המונח שמופיע בכתבי־הקודש היווניים (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏8;‏ פטרוס ב׳.‏ א׳:‏6‏)‏.‏ המילה העברית ”‏נשמה”‏ תורגמה לפי מובנה המקורי — תהליך הנשימה או יצור נושם,‏ אם אדם ואם בהמה — על מנת להבהיר שלא מדובר באיזשהו יסוד רוחני הממשיך להתקיים אחרי מות הגוף (‏בראשית ז׳:‏22;‏ דברים כ׳:‏16;‏ ישעיהו ב׳:‏22‏)‏.‏

  בתלות בהקשרן,‏ המילה העברית נפש ומקבילתה היוונית פְּסִיכֶה משמען (‏1)‏ האדם,‏ (‏2)‏ חיי האדם,‏ (‏3)‏ יצורים חיים,‏ (‏4)‏ תאווה או תיאבון של אדם,‏ ובמקרים מסוימים (‏5)‏ אפילו אדם מת.‏ אולם מכיוון שהשימוש במילה ”‏נפש”‏ במובנים הללו אינו רווח מאוד בעברית,‏ הוחלט לתרגם את המילים הללו בהתאם לכוונתן,‏ ובדרך כלל בתוספת הערת השוליים ”‏או ’‏נפש’‏”‏.‏ (‏ראה לדוגמה,‏ בראשית א׳:‏20;‏ ב׳:‏7;‏ ויקרא י״ט:‏28;‏ תהלים ג׳:‏2;‏ משלי ט״ז:‏26;‏ מתי ו׳:‏25‏.‏)‏ עם זאת,‏ במספר הקשרים פיוטיים או מוכרים מאוד,‏ המילה ”‏נפש”‏ הושארה בגוף הטקסט בצירוף הערת שוליים המפנה את הקורא למונחון או המציעה אפשרות תרגום אחרת (‏דברים ו׳:‏5;‏ תהלים קל״א:‏2;‏ משלי ב׳:‏10;‏ מתי כ״ב:‏37‏)‏.‏

  בדומה לכך המילה ”‏כליות”‏ הושארה בגוף הטקסט כשהכוונה לאיבר הממשי בגוף.‏ אך כאשר היא נושאת משמעות ציורית בפסוקים כגון תהלים ז׳:‏9‏,‏ כ״ו:‏2 וההתגלות ב׳:‏23‏,‏ מופיע בגוף הטקסט או בהערת שוליים הרעיון ”‏הרגשות העמוקים ביותר”‏ או ”‏המחשבות הכמוסות ביותר”‏.‏

  למילה ”‏לב”‏ בעברית וביוונית משמעות מילולית וסמלית,‏ ולכן היא בדרך כלל הושארה בגוף הטקסט.‏ אולם במספר הקשרים שבהם המובן לא היה ברור,‏ היא תורגמה בצורה מפורשת יותר.‏ לדוגמה,‏ בספר משלי מופיע במקור הצירוף ”‏חסר לב”‏,‏ והוא תורגם כ”‏חסר תבונה”‏ בצירוף הערת שוליים המציינת את לשון נוסח המסורה (‏משלי ו׳:‏32;‏ ז׳:‏7‏)‏.‏ מילים אחרות,‏ כמו ”‏חֵלֶב”‏,‏ ”‏בשר”‏ ו”‏קרן”‏ תורגמו במתכונת דומה,‏ בהתאם להקשרן (‏בראשית מ״ה:‏18;‏ קהלת ה׳:‏6;‏ איוב ט״ז:‏15‏)‏.‏ חלק מן המילים הללו נידונות במונחון‏.‏

•   הבלטת משמעות הפעלים.‏ לעיתים נוספו מילות עזר כדי לציין אם הפועל העברי המקורי הוא בצורתו המושלמת או הלא־מושלמת.‏ לדוגמה,‏ הפעולה הממושכת שפעמים רבות מובעת במקור בפעלים לא־מושלמים מבוטאת לעיתים באמצעות המילים ”‏המשיך”‏,‏ ”‏נהיה”‏ וכיוצא באלה.‏ הדגש המובע פעמים רבות במקור בפעלים מושלמים מובא לידי ביטוי בתוספות כגון ”‏לבטח”‏,‏ ”‏ללא ספק”‏,‏ ”‏אכן”‏ וכדומה.‏ במהדורה זו מופיעים מונחי עזר כגון ”‏שוב ושוב”‏,‏ ”‏נהג”‏ ו”‏תוסיף”‏ בהקשרים מסוימים המצדיקים מתן ביטוי לפעולה ממושכת (‏בראשית ג׳:‏9;‏ ל״ד:‏1;‏ משלי ב׳:‏4‏)‏.‏ עם זאת,‏ כדי להקל על הקריאה,‏ מילות העזר הללו לא נוספו כאשר הן לא היו הכרחיות להבהרת המשמעות המקורית.‏

  כל העריכות בטקסט המקראי נעשו בליווי תפילות,‏ בזהירות רבה ותוך כבוד עמוק כלפי עבודתה האיכותית של ועדת תרגום עולם חדש המקורית.‏

מהדורה זו של המקרא מכילה מספר מוגבל של הערות שוליים.‏ רוב ההערות מתחלקות לקטגוריות הבאות:‏

• ‏”‏או”‏ דרך נוספת לתרגם את הטקסט העברי,‏ הארמי או היווני במסגרת אותו רעיון כללי (‏בראשית א׳:‏2‏,‏ הערת שוליים ל”‏רוח”‏;‏ יהושע א׳:‏8‏,‏ ”‏להגות בו”‏)‏.‏

• ‏”‏או אולי”‏ דרך נוספת לתרגם את הטקסט באופן שיבטא רעיון כללי קביל אך שונה (‏בראשית כ״א:‏6‏,‏ ”‏יצחק עימי”‏;‏ זכריה י״ד:‏21‏,‏ ”‏כנעני”‏)‏.‏

• ‏”‏מילולית”‏ תרגום מילה במילה מארמית או יוונית,‏ או המשמעות הבסיסית של ביטוי בשפה המקורית (‏דניאל ה׳:‏12‏,‏ ”‏לפתור בעיות סבוכות”‏)‏.‏

• ‏”‏נה״מ”‏ המילה או הביטוי כלשונם בנוסח המסורה (‏שמואל א׳.‏ א׳:‏5‏,‏ ”‏לא נתן לה ילדים”‏;‏ מלכים ב׳.‏ י״ז:‏14‏,‏ ”‏נותרו עקשנים כאבותיהם”‏)‏.‏

• משמעות וחומר רקע פירושם של שמות (‏בראשית ג׳:‏17‏,‏ ”‏אדם”‏;‏ שמות ב׳:‏22‏,‏ ”‏גרשום”‏)‏;‏ פרטים לגבי משקולות ומידות (‏בראשית ו׳:‏15‏,‏ ”‏אמה”‏)‏;‏ קודמן של כינוי גוף (‏בראשית ל״ח:‏5‏,‏ ”‏הוא”‏)‏;‏ מידע מועיל בנספחים ובמונחון (‏בראשית ל״ז:‏35‏,‏ ”‏השאול”‏;‏ מתי ה׳:‏22‏,‏ ”‏גיהינום”‏)‏.‏

החלק ”‏מבוא לדבר־אלוהים‏”‏ שבתחילת המהדורה מכיל סקירה כללית של הנושאים המרכזיים שמלמד המקרא.‏ בסוף הטקסט המקראי ניתן למצוא את המאפיינים ”‏טבלת ספרי המקרא‏”‏,‏ ”‏מפתח מילים‏”‏ ו‏”‏מונחון‏”‏.‏ המונחון מסייע לקורא להבין מונחים נבחרים בהתאם לשימושם במקרא.‏ נספח א כולל את החלקים הבאים:‏ ”‏עקרונות תרגום המקרא‏”‏,‏ ”‏ מאפייני מהדורה זו‏”‏,‏ ”‏כיצד הגיע המקרא לידינו‏”‏,‏ ”‏שם אלוהים בכתבי־הקודש העבריים‏”‏,‏ ”‏שם אלוהים בכתבי־הקודש היווניים‏”‏,‏ ”‏טבלה:‏ נביאים ומלכים ביהודה וישראל‏”‏,‏ וכן ”‏מאורעות מרכזיים בחייו של ישוע עלי אדמות‏”‏.‏ נספח ב מכיל מפות,‏ טבלאות ומידע שימושי נוסף לתלמידי מקרא המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם.‏

בגוף הטקסט המקראי מופיע התוכן של כל ספר בראשי פרקים,‏ לצד הפסוקים המתאימים,‏ כדי לספק לקורא סקירה כללית של הספר.‏ העמודה בצידי כל עמוד מכילה את ההפניות הצולבות הרלוונטיות ביותר,‏ המפנות לפסוקים קשורים.‏