איכה 2‏:1‏-22

  • כעסו של יהוה על ירושלים

    • יהוה לא חמל על העיר ‏(‏2‏)‏

    • יהוה היה לה כאויב ‏(‏5‏)‏

    • דמעות על ציון ‏(‏11–13‏)‏

    • עוברי אורח לועגים לעיר שהייתה יפה ‏(‏15‏)‏

    • האויבים שמחים על מפלת ציון ‏(‏17‏)‏

א ב  אֵיךְ כִּסָּה יְהֹוָה אֶת בַּת צִיּוֹן בַּעֲנַן כַּעֲסוֹ!‏ הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ אֶת תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל.‏+ לֹא זָכַר אֶת הֲדוֹם רַגְלָיו+ בְּיוֹם כַּעֲסוֹ.‏ ב   בָּלַע יְהֹוָה לְלֹא חֶמְלָה אֶת כָּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב.‏ הָרַס בְּזַעֲמוֹ אֶת מִבְצְרֵי בַּת יְהוּדָה.‏+ הוֹרִיד אַרְצָה וְחִלֵּל אֶת הַמַּמְלָכָה+ וְאֶת שָׂרֶיהָ.‏+ ג   גָּדַע בַּחֲמַת זַעֲמוֹ אֶת כָּל כּוֹחַ* יִשְׂרָאֵל.‏ הֵשִׁיב לְאָחוֹר אֶת יַד יְמִינוֹ בִּקְרֹב הָאוֹיֵב,‏+וּבָעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אֲשֶׁר אָכְלָה הַכֹּל סָבִיב.‏+ ד   דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב;‏ יַד יְמִינוֹ נִצֶּבֶת כְּצוֹרֵר;‏+הוּא הוֹסִיף לַהֲרֹג אֶת כָּל מַחְמַדֵּי הָעַיִן.‏*+ בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן+ שָׁפַךְ כָּאֵשׁ אֶת חֲמָתוֹ.‏+ ה   הָיָה יְהֹוָה כְּאוֹיֵב;‏+בָּלַע אֶת יִשְׂרָאֵל.‏ בָּלַע אֶת כָּל מִגְדָּלֶיהָ;‏הִשְׁמִיד אֶת כָּל מִבְצָרֶיהָ.‏ וְהוּא מַרְבֶּה בְּבַת יְהוּדָה אֵבֶל וְקִינָה.‏ ו   וְהוּא הוֹרֵס אֶת סֻכָּתוֹ,‏+ כְּבִקְתָּה בַּגַּן.‏ הוּא שָׂם קֵץ לְמוֹעֲדוֹ.‏*+ הִשְׁכִּיחַ יְהֹוָה מוֹעֵד וְשַׁבָּת בְּצִיּוֹן,‏וּבְזַעֲמוֹ הָעַז מוֹאֵס הוּא בְּמֶלֶךְ וּבְכֹהֵן.‏+ ז   דָּחָה יְהֹוָה אֶת מִזְבְּחוֹ;‏בָּז לְמִקְדָּשׁוֹ.‏+ הִסְגִּיר בְּיַד הָאוֹיֵב אֶת חוֹמוֹת מִגְדָּלֶיהָ הַמְּבֻצָּרִים.‏+ הֵם נָשְׂאוּ קוֹלָם בְּבֵית יְהֹוָה,‏+ כִּבְיוֹם מוֹעֵד.‏* ח   הֶחְלִיט יְהֹוָה לְהַשְׁחִית אֶת חוֹמַת בַּת צִיּוֹן.‏+ הוּא מָתַח אֶת קַו הַמִּדָּה.‏+ הוּא לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִלְּהַשְׁמִיד.‏* וְהוּא גּוֹרֵם לַסּוֹלְלָה וְלַחוֹמָה לְהִתְאַבֵּל.‏ הֵן הֻחְלְשׁוּ יַחְדָּו.‏ ט   טָבְעוּ שְׁעָרֶיהָ בָּאָרֶץ.‏+ הוּא הִשְׁמִיד וְשָׁבַר אֶת בְּרִיחֶיהָ.‏ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת.‏+ אֵין תּוֹרָה;‏* אֲפִלּוּ נְבִיאֶיהָ אֵינָם מוֹצְאִים חָזוֹן מִיְּהֹוָה.‏+ י 10  יוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ בִּדְמָמָה זִקְנֵי בַּת צִיּוֹן.‏+ הֵם מַשְׁלִיכִים עָפָר עַל רֹאשָׁם וְלוֹבְשִׁים שַׂק.‏+ בְּתוּלוֹת יְרוּשָׁלַיִם הִרְכִּינוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן.‏ כ 11  עָיְפוּ עֵינַי מֵרֹב דְּמָעוֹת.‏+ הוֹמִים מֵעַי.‏* נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי,‏ בִּגְלַל שֶׁבֶר* בַּת* עַמִּי,‏+בִּגְלַל הַיְּלָדִים וְהָעוֹלָלִים הַמִּתְעַלְּפִים בְּכִכְּרוֹת הַקִּרְיָה.‏+ ל 12  הֵם שׁוֹאֲלִים אֶת אִמּוֹתֵיהֶם,‏ ”‏הֵיכָן הַדָּגָן וְהַיַּיִן?‏”‏+ בְּעוֹדָם מִתְעַלְּפִים כְּפָצוּעַ בְּכִכְּרוֹת הָעִיר,‏בְּעוֹד חַיֵּיהֶם* נְמוֹגִים בְּחֵיק אִמּוֹתֵיהֶם.‏ מ 13  מָה אוּכַל לְהַצִּיג בְּפָנַיִךְ כְּעֵדוּת,‏אוֹ לְמָה אוּכַל לְדַמּוֹתֵךְ,‏ בַּת יְרוּשָׁלַיִם?‏ לְמָה אוּכַל לְהַשְׁווֹתֵךְ,‏ כְּדֵי לְנַחֲמֵךְ,‏ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן?‏ כִּי גָּדוֹל שִׁבְרֵךְ* כַּיָּם.‏+ מִי יָכוֹל לְרַפְּאֵךְ?‏+ נ 14  נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ חֲזוֹנוֹת שָׁוְא רֵיקִים,‏+וְלֹא חָשְׂפוּ אֶת עֲווֹנֵךְ כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת שִׁבְיֵךְ,‏+אֶלָּא חָזוּ לָךְ הַכְרָזוֹת שָׁוְא מַתְעוֹת.‏+ ס 15  כָּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ מוֹחֲאִים לְעֶבְרֵךְ כַּפַּיִם בְּבוּז.‏+ הֵם שׁוֹרְקִים בְּתַדְהֵמָה+ וּמְנִידִים רֹאשָׁם אֶל בַּת יְרוּשָׁלַיִם בְּאָמְרָם:‏ ‏”‏הַאִם זֹאת הָעִיר אֲשֶׁר עָלֶיהָ אָמְרוּ,‏ ’‏כְּלִילַת יֹפִי,‏ מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ’‏?‏”‏+ פ 16  פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ.‏ הֵם שׁוֹרְקִים וְחוֹרְקִים שִׁנַּיִם וְאוֹמְרִים:‏ ”‏בָּלַעְנוּ אוֹתָהּ.‏+ זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר קִוִּינוּ לוֹ!‏+ הוּא בָּא,‏ וְרָאִינוּ אוֹתוֹ!‏”‏+ ע 17  עָשָׂה יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר הֶחְלִיט;‏+ בִּצֵּעַ אֶת אִמְרָתוֹ,‏+אֶת אֲשֶׁר צִוָּה מִיְּמֵי קֶדֶם.‏+ הָרַס לְלֹא חֶמְלָה.‏+ הֵנִיחַ לָאוֹיֵב לִשְׂמֹחַ בְּמַפַּלְתֵּךְ;‏ רוֹמֵם אֶת כּוֹחַ* צוֹרְרַיִךְ.‏ צ 18  צוֹעֵק לִבָּם אֶל יְהֹוָה,‏ חוֹמַת בַּת צִיּוֹן.‏ הוֹרִידִי דְּמָעוֹת כְּנַחַל יוֹמָם וָלַיְלָה.‏ אַל תִּתְּנִי לְעַצְמֵךְ הֲפוּגָה,‏ אַל תִּתְּנִי לְעֵינֵךְ* מְנוּחָה.‏ ק 19  קוּמִי!‏ צַעֲקִי בַּלַּיְלָה,‏ בְּרֵאשִׁית הָאַשְׁמוֹרוֹת.‏ שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ לְנֹכַח פְּנֵי יְהֹוָה.‏ שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל חַיֵּי* עוֹלָלַיִךְ,‏הַמִּתְעַלְּפִים מֵרָעָב בְּכָל פִּנַּת רְחוֹב.‏*+ ר 20  רְאֵה,‏ יְהֹוָה,‏ וְהַבֵּט עַל זֶה אֲשֶׁר נָהַגְתָּ בּוֹ כֹּה קָשׁוֹת.‏ הַאִם נָשִׁים צְרִיכוֹת לֶאֱכֹל אֶת צֶאֱצָאֵיהֶן,‏* אֶת עוֹלְלֵיהֶן הַבְּרִיאִים,‏+אוֹ הַאִם כֹּהֲנִים וּנְבִיאִים צְרִיכִים לְהֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ יְהֹוָה?‏+ ש 21  נַעַר וְזָקֵן שׁוֹכְבִים מֵתִים עַל הָאָרֶץ בָּרְחוֹבוֹת.‏+ בְּתוּלוֹתַי* וּבַחוּרַי נָפְלוּ בַּחֶרֶב.‏+ הָרַגְתָּ בְּיוֹם כַּעַסְךָ;‏ טָבַחְתָּ לְלֹא חֶמְלָה.‏+ ת 22  כְּמוֹ לְיוֹם מוֹעֵד,‏*+ אַתָּה קוֹרֵא לְאֵימוֹת מִכָּל עֵבֶר.‏ בְּיוֹם זַעֲמוֹ שֶׁל יְהֹוָה,‏ אִישׁ לֹא נִמְלַט וְלֹא שָׂרַד;‏+אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר יָלַדְתִּי* וְגִדַּלְתִּי הִשְׁמִיד אוֹיְבִי.‏+

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏כל קרן”‏.‏
או ”‏אלה אשר נעים להביט בהם”‏.‏
או ”‏השמיד את חגו”‏.‏
או ”‏כביום חג”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏מִבַּלֵּעַ”‏,‏ מלבלוע.‏
או ”‏הדרכה”‏.‏
האנשה מליצית,‏ אולי לשם ביטוי רחמים או הזדהות.‏
או ”‏קריסת;‏ התמוטטות”‏.‏
או ”‏אני סוער בתוכי”‏.‏
או ”‏נפשם”‏.‏
או ”‏קריסתך;‏ התמוטטותך”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏קרן”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בת עינך”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בראש כל חוצות”‏.‏
או ”‏פריין”‏.‏
או ”‏בחורותיי”‏.‏
או ”‏ליום חג”‏.‏
או ”‏ילדתי בריאים”‏.‏