אסתר 4:1-17
ד כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לְמָרְדְּכַי+ כָּל מָה שֶׁנַּעֲשָׂה,+ קָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וְשָׂם אֵפֶר עַל עַצְמוֹ. אָז יָצָא אֶל אֶמְצַע הָעִיר וְזָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה.
2 הוּא בָּא רַק עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אָסוּר הָיָה לְהִכָּנֵס אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שַׂק.
3 וּבְכָל מָחוֹז וּמָחוֹז+ אֲשֶׁר אֵלָיו הִגִּיעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְצַוּוֹ הָיָה אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְגַם צוֹם+ וּבְכִי וְקִינָה, וְרַבִּים שָׁכְבוּ בְּשַׂק וָאֵפֶר.+
4 כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ מְשָׁרְתוֹתֶיהָ שֶׁל אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וְסִפְּרוּ לָהּ עַל כָּךְ, הִתְחַלְחֲלָה הַמַּלְכָּה מְאוֹד. אָז שָׁלְחָה לְמָרְדְּכַי בְּגָדִים לִלְבֹּשׁ בִּמְקוֹם לְבוּשׁ הַשַּׂק שֶׁלּוֹ, אַךְ הוּא סֵרֵב לְקַבְּלָם.
5 בְּעִקְבוֹת זֹאת קָרְאָה אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר אוֹתוֹ מִנָּה לְשָׁרְתָהּ, וְצִוְּתָה עָלָיו לִשְׁאֹל אֶת מָרְדְּכַי מָה פֵּשֶׁר הַדָּבָר וּמָה קָרָה.
6 לָכֵן הֲתָךְ יָצָא אֶל מָרְדְּכַי בְּכִכַּר הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
7 מָרְדְּכַי סִפֵּר לוֹ עַל כָּל מָה שֶׁקָּרָה לוֹ וְעַל סְכוּם הַכֶּסֶף הַמְּדֻיָּק+ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָמָן לְשַׁלֵּם לְבֵית אוֹצַר הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהָבִיא לְאָבְדַן הַיְּהוּדִים.+
8 הוּא גַּם נָתַן לוֹ הֶעְתֵּק שֶׁל הַצַּו הַכָּתוּב אֲשֶׁר הִתְפַּרְסֵם בְּשׁוּשָׁן*+ בִּדְבַר הַשְׁמָדָתָם. הָיָה עָלָיו לְהַרְאוֹתוֹ לְאֶסְתֵּר וּלְהַסְבִּירוֹ לָהּ וּלְהוֹרוֹת לָהּ+ לְהִכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו וְלַעֲתֹר יְשִׁירוֹת אֵלָיו לְמַעַן עַמָּהּ.
9 וַהֲתָךְ חָזַר וְסִפֵּר לְאֶסְתֵּר אֶת דִּבְרֵי מָרְדְּכַי.
10 וְאֶסְתֵּר הֵשִׁיבָה לַהֲתָךְ וְהוֹרְתָה לוֹ לוֹמַר לְמָרְדְּכַי:+
11 ”כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְהָעָם בִּמְחוֹזוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים שֶׁכָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יִכָּנְסוּ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הַמֶּלֶךְ+ מִבְּלִי שֶׁנִּקְרְאוּ, אֶחָד דִּינָם: לָמוּת; הֵם יִחְיוּ רַק אִם יוֹשִׁיט לָהֶם הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב.+ וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם”.
12 כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לְמָרְדְּכַי אֶת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר,
13 הוּא הֵשִׁיב לְאֶסְתֵּר: ”אַל תְּדַמִּי בְּנַפְשֵׁךְ שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁאַתְּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, סִכּוּיַיִךְ לְהִמָּלֵט גְּדוֹלִים מִשֶּׁל כָּל שְׁאַר הַיְּהוּדִים.
14 כִּי אִם תַּחְרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, הֲקָלָה וְהַצָּלָה יָבוֹאוּ לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹר אַחֵר,+ אַךְ אַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבְדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעְתְּ לַמַּלְכוּת?”+
15 הֵשִׁיבָה אֶסְתֵּר לְמָרְדְּכַי וְאָמְרָה:
16 ”לֵךְ, כַּנֵּס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים בְּשׁוּשָׁן* וְצוּמוּ+ עָלַי. אַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים,+ לַיְלָה וָיוֹם. גַּם אֲנִי וּמְשָׁרְתוֹתַי נָצוּם. אֶכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ, בְּנִגּוּד לַחֹק, וְאִם עָלַי לָמוּת, אָמוּת”.*
17 לְפִיכָךְ מָרְדְּכַי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְעָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרְתָה לוֹ אֶסְתֵּר.
