בראשית 14‏:1‏-24

  • אברם מציל את לוט ‏(‏1–16‏)‏

  • מלכי־צדק מברך את אברם ‏(‏17–24‏)‏

יד  וּבַיָּמִים הָהֵם אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר,‏+ אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר,‏ כְּדָרְלָעֹמֶר+ מֶלֶךְ עֵילָם+ וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם  יָצְאוּ לְמִלְחָמָה נֶגֶד בֶּרַע מֶלֶךְ סְדוֹם,‏+ בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה,‏+ שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה,‏ שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִם+ וּמֶלֶךְ בֶּלַע,‏ הִיא צוֹעַר.‏  כָּל אֵלֶּה אִחֲדוּ כּוֹחוֹת בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים,‏+ הוּא יַם הַמֶּלַח.‏+  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵם שֵׁרְתוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר,‏ אַךְ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מָרְדוּ.‏  לְפִיכָךְ בַּשָּׁנָה הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה בָּאוּ כְּדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵבִיסוּ אֶת הָרְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם,‏ אֶת הַזּוּזִים בְּהָם,‏ אֶת הָאֵימִים+ בְּשָׁוֵה קִרְיָתַיִם,‏  וְאֶת הַחֹרִים+ בָּהָר שֶׁלָּהֶם,‏ שֵׂעִיר,‏+ עַד אֵיל פָּארָן,‏ אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר.‏  אָז פָּנוּ לְאָחוֹר וּבָאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט,‏ הִיא קָדֵשׁ,‏+ וְכָבְשׁוּ אֶת כָּל שִׁטְחָם שֶׁל הָעֲמָלֵקִים+ וְהִכְנִיעוּ גַּם אֶת הָאֱמוֹרִים+ הַיּוֹשְׁבִים בְּחַצְצוֹן תָּמָר.‏+  בָּעֵת הַהִיא יָצְאוּ מֶלֶךְ סְדוֹם,‏ מֶלֶךְ עֲמֹרָה,‏ מֶלֶךְ אַדְמָה,‏ מֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע,‏ הִיא צוֹעַר,‏ וְהִתְיַצְּבוּ בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי נֶגְדָּם בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים,‏  נֶגֶד כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם,‏ תִּדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם,‏ אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר+ — אַרְבָּעָה מְלָכִים נֶגֶד הַחֲמִשָּׁה.‏ 10  וְעֵמֶק הַשִׂדִּים הָיָה מָלֵא בְּבוֹרוֹת חֵמָר,‏* וּמֶלֶךְ סְדוֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה נִסּוּ לְהִמָּלֵט וְנָפְלוּ לְתוֹכָם,‏ וְהַנִּשְׁאָרִים נִמְלְטוּ אֶל הָאֵזוֹר הַהֲרָרִי.‏ 11  וְהַמְּנַצְּחִים לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל מְזוֹנָם וְהָלְכוּ.‏+ 12  הֵם גַּם לָקְחוּ אֶת לוֹט,‏ בֶּן אֲחִי אַבְרָם אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר בִּסְדוֹם,‏+ וְכֵן גַּם אֶת רְכוּשׁוֹ,‏ וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם.‏ 13  אַחֲרֵי כֵן בָּא אִישׁ אֲשֶׁר נִמְלַט מִשָּׁם וְסִפֵּר לְאַבְרָם הָעִבְרִי.‏ הוּא שָׁכַן* אָז בֵּין הָאִילָנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל מַמְרֵא הָאֱמוֹרִי,‏+ אֲחִי אֶשְׁכּוֹל וְעָנֵר.‏+ אֵלֶּה הָיוּ בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָם.‏ 14  כָּךְ שָׁמַע אַבְרָם שֶׁקְּרוֹבוֹ*+ נִלְקַח בַּשֶּׁבִי.‏ הוּא גִּיֵּס אֶת אֲנָשָׁיו הַמְּאֻמָּנִים,‏ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עֲבָדִים יְלִידֵי בֵּיתוֹ,‏ וְיָצָא לְמִרְדָּף עַד דָּן.‏+ 15  בַּלַּיְלָה חִלֵּק אֶת כּוֹחוֹתָיו,‏ וְהוּא וַעֲבָדָיו תָּקְפוּ אוֹתָם וְהֵבִיסוּ אוֹתָם.‏ הוּא רָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד חוֹבָה,‏ הַנִּמְצֵאת צְפוֹנִית לְדַמֶּשֶׂק.‏ 16  הוּא הֵשִׁיב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ וְגַם הֵשִׁיב אֶת לוֹט קְרוֹבוֹ,‏ אֶת רְכוּשׁוֹ,‏ אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת שְׁאַר הָעָם.‏ 17  כַּאֲשֶׁר שָׁב אַבְרָם לְאַחַר שֶׁהֵבִיס אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ,‏ יָצָא מֶלֶךְ סְדוֹם לִקְרַאת אַבְרָם בְּעֵמֶק שָׁוֵה,‏ הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.‏+ 18  וּמַלְכִּי־צֶדֶק+ מֶלֶךְ שָׁלֵם+ הוֹצִיא לֶחֶם וְיַיִן;‏ הוּא הָיָה כֹּהֵן שֶׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן.‏+ 19  וְהוּא בֵּרֵךְ אוֹתוֹ וְאָמַר:‏ ‏”‏יְבֹרַךְ אַבְרָם עַל־יְדֵי הָאֵל הָעֶלְיוֹן,‏עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ;‏ 20  וּבָרוּךְ הָאֵל הָעֶלְיוֹן,‏אֲשֶׁר מָסַר לְיָדְךָ אֶת מְדַכְּאֶיךָ!‏”‏ וְאַבְרָם נָתַן לוֹ מַעֲשֵׂר מֵהַכֹּל.‏+ 21  לְאַחַר מִכֵּן אָמַר מֶלֶךְ סְדוֹם אֶל אַבְרָם:‏ ”‏תֵּן לִי אֶת הָאֲנָשִׁים,‏* אַךְ אֶת הָרְכוּשׁ קַח לְךָ”‏.‏ 22  אַךְ אַבְרָם אָמַר אֶל מֶלֶךְ סְדוֹם:‏ ”‏אֲנִי מֵרִים יָדִי בִּשְׁבוּעָה אֶל יְהֹוָה הָאֵל הָעֶלְיוֹן,‏ עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ,‏ 23  שֶׁלֹּא אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לְךָ,‏ מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ סַנְדָּל,‏ פֶּן תֹּאמַר,‏ ’‏אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם’‏.‏ 24  לֹא אֶקַּח דָּבָר מִלְּבַד מָה שֶׁכְּבָר אָכְלוּ הַבַּחוּרִים.‏ אַךְ בַּאֲשֶׁר לְחֶלְקָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי,‏ עָנֵר,‏ אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא+ — יִקְּחוּ נָא הֵם אֶת חֶלְקָם”‏.‏

הערות שוליים

או ”‏אספלט;‏ ביטומן”‏.‏
או ”‏חי באוהלים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏אחיו”‏.‏
או ”‏הנפשות”‏.‏