בראשית 25‏:1‏-34

  • אברהם נישא מחדש ‏(‏1–6‏)‏

  • מות אברהם ‏(‏7–11‏)‏

  • בני ישמעאל ‏(‏12–18‏)‏

  • לידת יעקב ועשיו ‏(‏19–26‏)‏

  • עשיו מוכר את בכורתו ‏(‏27–34‏)‏

כה  וְאַבְרָהָם שׁוּב לָקַח לוֹ אִשָּׁה,‏ וּשְׁמָהּ הָיָה קְטוּרָה.‏  וְהִיא יָלְדָה לוֹ אֶת זִמְרָן,‏ אֶת יָקְשָׁן,‏ אֶת מְדָן,‏ אֶת מִדְיָן,‏+ אֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ.‏+  יָקְשָׁן הוֹלִיד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן.‏ בְּנֵי דְּדָן הָיוּ אַשּׁוּרִים,‏ לְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים.‏  בְּנֵי מִדְיָן הָיוּ עֵיפָה,‏ עֵפֶר,‏ חֲנוֹךְ,‏ אֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה.‏ כָּל אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי קְטוּרָה.‏  וְאַבְרָהָם נָתַן אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק,‏+  אַךְ לְבָנָיו מִפִּילַגְשָׁיו נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת.‏ וּבְעוֹדוֹ חַי שָׁלַח אוֹתָם מִזְרָחָה,‏ הַרְחֵק מִיִּצְחָק בְּנוֹ,‏+ אֶל אֶרֶץ הַמִּזְרָח.‏  שְׁנוֹת חַיֵּי אַבְרָהָם הָיוּ מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה.‏  וְאַבְרָהָם גָּוַע וּמֵת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,‏ זָקֵן וּשְׂבַע נַחַת,‏ וְנֶאֱסַף אֶל עַמָּיו.‏*  יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו קָבְרוּ אוֹתוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר מוּל מַמְרֵא,‏+ 10  הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מִבְּנֵי חֵת.‏ שָׁם נִקְבַּר אַבְרָהָם,‏ יַחַד עִם שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.‏+ 11  אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם הִמְשִׁיךְ אֱלֹהִים לְבָרֵךְ אֶת בְּנוֹ יִצְחָק,‏+ וְיִצְחָק הִתְגּוֹרֵר לְיַד בְּאֵר לַחַי רֹאִי.‏+ 12  וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִשְׁמָעֵאל+ בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר+ הַמִּצְרִית,‏ שִׁפְחַת שָׂרָה,‏ לְאַבְרָהָם.‏ 13  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל,‏ בִּשְׁמוֹתֵיהֶם לְפִי תּוֹלְדוֹתֵיהֶם:‏ בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת,‏+ אַחֲרָיו קֵדָר,‏+ אַדְבְּאֵל,‏ מִבְשָׂם,‏+ 14  מִשְׁמָע,‏ דּוּמָה,‏ מַשָּׂא,‏ 15  חֲדַד,‏ תֵּימָא,‏ יְטוּר,‏ נָפִישׁ וְקֵדְמָה.‏ 16  אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל,‏ וְאֵלֶּה שְׁמוֹתֵיהֶם לְפִי יִשּׁוּבֵיהֶם וּמַחֲנוֹתֵיהֶם,‏* שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים לְפִי שִׁבְטֵיהֶם.‏+ 17  וְיִשְׁמָעֵאל חַי מֵאָה שְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה.‏ וְהוּא גָּוַע וּמֵת וְנֶאֱסַף אֶל עַמָּיו.‏* 18  וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ מֵחֲוִילָה+ לְיַד שׁוּר,‏+ אֲשֶׁר קְרוֹבָה לְמִצְרַיִם,‏ עַד אַשּׁוּר.‏ הוּא הִתְיַשֵּׁב לְיַד כָּל אֶחָיו.‏*+ 19  וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.‏+ אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.‏ 20  יִצְחָק הָיָה בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה כַּאֲשֶׁר נָשָׂא אֶת רִבְקָה,‏ בַּת בְּתוּאֵל+ הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם,‏ אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי.‏ 21  וְיִצְחָק הִמְשִׁיךְ לְהִתְחַנֵּן לִיהֹוָה בַּאֲשֶׁר לְאִשְׁתּוֹ,‏ כִּי הָיְתָה עֲקָרָה;‏ וִיהֹוָה נֶעֱתַר לִתְחִנָּתוֹ,‏ וְרִבְקָה אִשְׁתּוֹ הָרְתָה.‏ 22  וְהַבָּנִים אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ הֵחֵלּוּ לְהֵאָבֵק זֶה בָּזֶה,‏+ וְלָכֵן אָמְרָה:‏ ”‏אִם כָּךְ הוּא,‏ לָמָּה אַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת?‏”‏ וְהִיא שָׁאֲלָה אֶת פִּי יְהֹוָה.‏ 23  וִיהֹוָה אָמַר לָהּ:‏ ”‏שְׁתֵּי אֻמּוֹת בְּרַחְמֵךְ,‏+ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים יִפָּרְדוּ מִמֵּעַיִךְ;‏+ וְהַלְּאֹם הָאֶחָד יִהְיֶה חָזָק מִן הַלְּאֹם הָאַחֵר,‏+ וְהַגָּדוֹל יְשָׁרֵת אֶת הַצָּעִיר”‏.‏+ 24  וּמוֹעֵד הַלֵּדָה הִגִּיעַ,‏ וְהִנֵּה תְּאוֹמִים הָיוּ בְּרַחְמָהּ.‏ 25  וְהָרִאשׁוֹן יָצָא אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ וְהָיָה כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר,‏+ וְלָכֵן קָרְאוּ לוֹ עֵשָׂו.‏*+ 26  אַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו,‏+ וְלָכֵן הוּא קָרָא לוֹ יַעֲקֹב.‏*+ יִצְחָק הָיָה בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה כַּאֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָם.‏ 27  וְהַנְּעָרִים גָּדְלוּ,‏ וְעֵשָׂו הָיָה לְצַיָּד מְיֻמָּן,‏+ אִישׁ שָׂדֶה,‏ וְיַעֲקֹב הָיָה אִישׁ תָּם,‏* יוֹשֵׁב אֹהָלִים.‏+ 28  וְיִצְחָק אָהַב אֶת עֵשָׂו כִּי הֵבִיא לוֹ בְּשַׂר צַיִד לֶאֱכֹל,‏ וְאִלּוּ רִבְקָה אָהֲבָה אֶת יַעֲקֹב.‏+ 29  יוֹם אֶחָד בִּשֵּׁל יַעֲקֹב נָזִיד.‏ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר עֵשָׂו תָּשׁוּשׁ מִן הַשָּׂדֶה.‏ 30  אָמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב:‏ ”‏מַהֵר נָא לָתֵת לִי* מִן הַנָּזִיד הָאָדֹם* הַזֶּה,‏ כִּי אֲנִי תָּשׁוּשׁ!‏”‏* מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.‏+ 31  הֵשִׁיב לוֹ יַעֲקֹב:‏ ”‏תְּחִלָּה מְכֹר לִי אֶת בְּכוֹרָתְךָ!‏”‏+ 32  וְעֵשָׂו אָמַר:‏ ”‏הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לָמוּת!‏ לְשֵׁם מָה לִי בְּכוֹרָה?‏”‏ 33  הוֹסִיף יַעֲקֹב:‏ ”‏הִשָּׁבַע לִי תְּחִלָּה!‏”‏ וְהוּא נִשְׁבַּע לוֹ וּמָכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.‏+ 34  וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים,‏ וְהוּא אָכַל וְשָׁתָה,‏ וְקָם וְהָלַךְ.‏ וְכָךְ בָּז עֵשָׂו לַבְּכוֹרָה.‏

הערות שוליים

זהו ביטוי מליצי לתיאור מוות.‏
או ”‏מחנותיהם המוקפים חומות”‏.‏ נה״מ,‏ ”‏טירותם”‏.‏
זהו ביטוי מליצי לתיאור מוות.‏
או אולי ”‏חי בעוינות כלפי כל אחיו”‏.‏
פירושו ”‏שעיר”‏.‏
פירושו ”‏אוחז בעקב;‏ בא בעקבות מישהו;‏ תופס את מקומו”‏.‏
או ”‏ללא דופי”‏.‏
או ”‏הלעיטני נא”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏מן האדום,‏ האדום הזה”‏.‏
או ”‏גווע ברעב”‏.‏