בראשית 35‏:1‏-29

  • יעקב נפטר מן האלוהים הזרים ‏(‏1–4‏)‏

  • יעקב חוזר לבית אל ‏(‏5–15‏)‏

  • לידת בנימין;‏ מות רחל ‏(‏16–20‏)‏

  • 12 בניו של ישראל ‏(‏21–26‏)‏

  • מות יצחק ‏(‏27–29‏)‏

לה  אַחֲרֵי כֵן אָמַר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב:‏ ”‏קוּם,‏ עֲלֵה אֶל בֵּית אֵל+ וְהִתְגּוֹרֵר שָׁם,‏ וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל* אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ”‏.‏+  אָמַר יַעֲקֹב אֶל בְּנֵי בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל מִי שֶׁהָיוּ אִתּוֹ:‏ ”‏הִפָּטְרוּ מִן הָאֱלֹהִים הַזָּרִים אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם,‏+ וְהִטַּהֲרוּ וְהַחְלִיפוּ אֶת בִּגְדֵיכֶם,‏  וְנָקוּם וְנַעֲלֶה אֶל בֵּית אֵל.‏ שָׁם אֶעֱשֶׂה מִזְבֵּחַ לָאֵל* אֲשֶׁר עָנָה לִי בְּיוֹם צָרָתִי וַאֲשֶׁר הָיָה עִמִּי בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו הָלַכְתִּי”‏.‏*+  לְפִיכָךְ הֵם נָתְנוּ לְיַעֲקֹב אֶת כָּל הָאֱלֹהִים הַזָּרִים אֲשֶׁר הָיוּ אֶצְלָם וְאֶת הָעֲגִילִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם,‏ וְיַעֲקֹב קָבַר* אוֹתָם תַּחַת הָאִילָן הַגָּדוֹל שֶׁבְּקִרְבַת שְׁכֶם.‏  כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ בְּמַסָּעָם,‏ נָפַל פַּחַד אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים סְבִיבָם,‏ וְלָכֵן תּוֹשָׁבֵיהֶן לֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.‏  לְבַסּוֹף בָּא יַעֲקֹב אֶל לוּז,‏+ הִיא בֵּית אֵל,‏ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן,‏ הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.‏  הוּא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ וְקָרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל,‏* כִּי שָׁם נִגְלָה אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו.‏+  מְאֻחָר יוֹתֵר מֵתָה דְּבוֹרָה,‏+ מֵינֶקֶת רִבְקָה,‏ וְנִקְבְּרָה לְמַרְגְּלוֹת בֵּית אֵל תַּחַת עֵץ אַלּוֹן.‏ לָכֵן הוּא קָרָא אֶת שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת.‏*  וֶאֱלֹהִים נִרְאָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב בְּבוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ.‏ 10  אָמַר לוֹ אֱלֹהִים:‏ ”‏שִׁמְךָ יַעֲקֹב.‏+ לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב,‏ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שִׁמְךָ”‏.‏ וְהוּא הֵחֵל לִקְרֹא לוֹ יִשְׂרָאֵל.‏+ 11  עוֹד אָמַר לוֹ אֱלֹהִים:‏ ”‏אֲנִי הָאֵל הַכֹּל יָכוֹל.‏+ פְּרֵה וּרְבֵה.‏ אֻמּוֹת וּקְהַל אֻמּוֹת יָבוֹאוּ מִמְּךָ,‏+ וּמְלָכִים יֵצְאוּ מִמְּךָ.‏*+ 12  וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק,‏ לְךָ אֶתֵּן אוֹתָהּ,‏ וּלְזַרְעֲךָ* אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ”‏.‏+ 13  וֶאֱלֹהִים עָלָה מֵעָלָיו בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ דִּבֵּר עִמּוֹ.‏ 14  לָכֵן יַעֲקֹב הִצִּיב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ דִּבֵּר אִתּוֹ,‏ מַצֵּבַת אֶבֶן,‏ וְנָסַךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן.‏+ 15  וְיַעֲקֹב הִמְשִׁיךְ לִקְרֹא לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ דִּבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים בֵּית אֵל.‏+ 16  וְהֵם עָזְבוּ אֶת בֵּית אֵל.‏ וְכַאֲשֶׁר הָיְתָה לִפְנֵיהֶם עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ עַד אֶפְרָת,‏ הֵחֵלָּה רָחֵל לָלֶדֶת,‏ וְלֵדָתָהּ הָיְתָה קָשָׁה מְאוֹד.‏ 17  אַךְ בְּעוֹדָהּ מִתְקַשָּׁה לָלֶדֶת,‏ אָמְרָה לָהּ הַמְּיַלֶּדֶת:‏ ”‏אַל תִּפְחֲדִי,‏ כִּי גַּם זֶה יִהְיֶה לָךְ בֵּן”‏.‏+ 18  וּבְשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ חַיֶּיהָ אֶל קִצָּם* (‏כִּי גָּסְסָה)‏,‏ קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי,‏* אַךְ אָבִיו קָרָא לוֹ בִּנְיָמִין.‏*+ 19  וְרָחֵל מֵתָה וְנִקְבְּרָה בַּדֶּרֶךְ אֶל אֶפְרָת,‏ הִיא בֵּית לֶחֶם.‏+ 20  יַעֲקֹב הִצִּיב מַצֵּבָה עַל קִבְרָהּ;‏ הִיא מַצֵּבַת קֶבֶר רָחֵל עַד הַיּוֹם.‏ 21  אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ מִשָּׁם יִשְׂרָאֵל וְנָטָה אָהֳלוֹ בְּמֶרְחַק מָה אַחֲרֵי מִגְדַּל עֵדֶר.‏ 22  יוֹם אֶחָד,‏ כַּאֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא,‏ הָלַךְ רְאוּבֵן וְשָׁכַב עִם בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו,‏ וְיִשְׂרָאֵל שָׁמַע עַל כָּךְ.‏+ וּבְנֵי יַעֲקֹב הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר.‏ 23  בְּנֵי לֵאָה הָיוּ בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן,‏+ אַחֲרָיו שִׁמְעוֹן,‏ לֵוִי,‏ יְהוּדָה,‏ יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן.‏ 24  בְּנֵי רָחֵל הָיוּ יוֹסֵף וּבִנְיָמִין.‏ 25  וּבְנֵי בִּלְהָה,‏ שִׁפְחַת רָחֵל,‏ הָיוּ דָּן וְנַפְתָּלִי.‏ 26  וּבְנֵי זִלְפָּה,‏ שִׁפְחַת לֵאָה,‏ הָיוּ גָּד וְאָשֵׁר.‏ אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב,‏ אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.‏ 27  לְבַסּוֹף בָּא יַעֲקֹב אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה יִצְחָק אָבִיו בְּמַמְרֵא,‏+ אֶל קִרְיַת אַרְבַּע,‏ הִיא חֶבְרוֹן,‏ אֲשֶׁר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק חָיוּ כְּזָרִים.‏+ 28  יִצְחָק חַי מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה.‏+ 29  אַחֲרֵי כֵן גָּוַע יִצְחָק וּמֵת וְנֶאֱסַף אֶל עַמָּיו,‏* בְּתֹם חַיִּים אֲרֻכִּים וּמְסַפְּקִים;‏* וּבָנָיו עֵשָׂו וְיַעֲקֹב קָבְרוּ אוֹתוֹ.‏+

הערות שוליים

או ”‏לאל האמיתי”‏.‏
או ”‏לאל האמיתי”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בדרך אשר הלכתי”‏.‏
או ”‏טמן;‏ הסתיר”‏.‏
פירושו ”‏האל של בית אל”‏.‏
פירושו ”‏אלון הבכי”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏מחלציך”‏.‏
או ”‏לצאצאיך”‏.‏
פירושו ”‏בן יד ימין”‏.‏
פירושו ”‏בן אבלי”‏.‏
או ”‏בצאת נפשה”‏.‏
זהו ביטוי מליצי לתיאור מוות.‏
נה״מ,‏ ”‏זקן ושבע ימים”‏.‏