בראשית 48:1-22
מח אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֱמַר לְיוֹסֵף: ”הִנֵּה אָבִיךָ נַעֲשָׂה חַלָּשׁ”. לָכֵן הוּא לָקַח עִמּוֹ אֶת שְׁנֵי בָּנָיו, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם.+
2 וּלְיַעֲקֹב דֻּוַּח: ”הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ”. לְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל אָזַר כּוֹחַ וְיָשַׁב עַל מִטָּתוֹ.
3 אָמַר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף:
”הָאֵל הַכֹּל יָכוֹל נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבֵרֵךְ אוֹתִי.+
4 וְהוּא אָמַר לִי, ’הִנְנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ לְפוֹרֶה, וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ וְאֶהֱפֹךְ אוֹתְךָ לִקְהַל עַמִּים+ וְאֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ* אַחֲרֶיךָ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם’.+
5 וְכָעֵת שְׁנֵי בָּנֶיךָ, אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לִפְנֵי בּוֹאִי אֵלֶיךָ לְמִצְרַיִם, שֶׁלִּי הֵם.+ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִהְיוּ שֶׁלִּי, כְּפִי שֶׁרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁלִּי הֵם.+
6 אַךְ הַיְּלָדִים הַנּוֹלָדִים לְךָ אַחֲרֵיהֶם יִהְיוּ שֶׁלְּךָ. הֵם יִקָּרְאוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם בְּנַחֲלָתָם.+
7 וַאֲנִי, בְּבוֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה רָחֵל+ לְצִדִּי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיְתָה כִּבְרַת דֶּרֶךְ עַד אֶפְרָת.+ לָכֵן קָבַרְתִּי אוֹתָהּ שָׁם בַּדֶּרֶךְ אֶל אֶפְרָת, הִיא בֵּית לֶחֶם”.+
8 וְיִשְׂרָאֵל רָאָה אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וְשָׁאַל: ”מִי אֵלֶּה?”
9 הֵשִׁיב יוֹסֵף לְאָבִיו: ”הֵם בָּנַי אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה”.+ וְהוּא אָמַר: ”הָבֵא נָא אוֹתָם אֵלַי וַאֲבָרְכֵם”.+
10 וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ בְּשֶׁל זִקְנָתוֹ וְהוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִרְאוֹת. לָכֵן יוֹסֵף קֵרֵב אוֹתָם אֵלָיו, וְהוּא נָשַׁק לָהֶם וְחִבֵּק אוֹתָם.
11 אָמַר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: ”לֹא פִּלַּלְתִּי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ,+ וְהִנֵּה הֶרְאָה לִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֲךָ”.*
12 וְיוֹסֵף הֵזִיז אוֹתָם מִבִּרְכָּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם אַרְצָה.
13 וְיוֹסֵף לָקַח אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶת אֶפְרַיִם+ בְּיַד יְמִינוֹ אֶל שְׂמֹאלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה+ בְּיַד שְׂמֹאלוֹ אֶל יְמִינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְקֵרֵב אוֹתָם אֵלָיו.
14 אַךְ יִשְׂרָאֵל שָׁלַח אֶת יַד יְמִינוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם, אַף כִּי הָיָה הַצָּעִיר, וְאֶת יַד שְׂמֹאלוֹ שָׂם עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה. הוּא הִנִּיחַ כָּךְ אֶת יָדָיו בְּכַוָּנָה,* כִּי מְנַשֶּׁה הָיָה הַבְּכוֹר.+
15 אָז בֵּרֵךְ אֶת יוֹסֵף וְאָמַר:+
”הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר לְפָנָיו הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק,+הָאֱלֹהִים הָרוֹעֶה אוֹתִי כָּל חַיַּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה,+
16 הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רַע,+ בָּרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים.+
יִקָּרֵא עֲלֵיהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי, אַבְרָהָם וְיִצְחָק,וְיִתְרַבּוּ עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ רַבִּים בָּאָרֶץ”.+
17 כַּאֲשֶׁר רָאָה יוֹסֵף שֶׁאָבִיו שָׂם אֶת יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, הָיָה הַדָּבָר רַע בְּעֵינָיו, וְלָכֵן נִסָּה לֶאֱחֹז בְּיַד אָבִיו כְּדֵי לְהַעֲבִירָהּ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה.
18 אָמַר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: ”לֹא כָּךְ, אָבִי, כִּי זֶה הַבְּכוֹר.+ שִׂים אֶת יַד יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ”.
19 אַךְ אָבִיו סֵרֵב וְאָמַר: ”אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת, בְּנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ. גַּם הוּא יִהְיֶה לְעַם, וְגַם הוּא יִהְיֶה גָּדוֹל. וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטָן יִהְיֶה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ,+ וְזַרְעוֹ* יִהְיֶה שָׁקוּל לְאֻמּוֹת שְׁלֵמוֹת”.*+
20 וְהוּא הוֹסִיף לְבָרְכָם בַּיּוֹם הַהוּא+ בְּאָמְרוֹ:
”יַזְכִּירוּךָ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יְבָרְכוּ וְיֹאמְרוּ,’יַעַשְׂךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה’”.
וְהוּא הִמְשִׁיךְ לָשִׂים אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.
21 אָמַר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: ”הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לָמוּת,+ אַךְ אֱלֹהִים לָבֶטַח יוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם וִישִׁיבְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם.+
22 וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חֶלְקַת אֲדָמָה אַחַת* יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמוֹרִים בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי”.
