בראשית 6‏:1‏-22

  • בני אלוהים לוקחים נשים על הארץ ‏(‏1–3‏)‏

  • הנפילים נולדים ‏(‏4‏)‏

  • רוע האנושות מעציב את יהוה ‏(‏5–8‏)‏

  • אלוהים מצווה על נוח לבנות תיבה ‏(‏9–16‏)‏

  • אלוהים מכריז על ביאת המבול ‏(‏17–22‏)‏

ו  כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ בְּנֵי הָאָדָם לִרְבּוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנוֹת,‏  הִבְחִינוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים*+ בִּבְנוֹת הָאָדָם וְרָאוּ כִּי יָפוֹת הֵן,‏ וְלָכֵן לָקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכָּל אֲשֶׁר בָּחֲרוּ.‏  וִיהֹוָה אָמַר:‏ ”‏לֹא תִּסְבֹּל רוּחִי אֶת הָאָדָם עַד אֵין קֵץ,‏+ כִּי רַק בָּשָׂר* הוּא.‏ עַל כֵּן יִהְיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה”‏.‏+  הַנְּפִילִים* הָיוּ בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן.‏ בְּאוֹתָהּ עֵת הוֹסִיפוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְקַיֵּם יְחָסִים עִם בְּנוֹת הָאָדָם,‏ וְהֵן יָלְדוּ לָהֶם בָּנִים.‏ הֵם הָיוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁל יְמֵי קֶדֶם,‏ אַנְשֵׁי שֵׁם.‏  בְּעִקְבוֹת זֹאת רָאָה יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל נְטִיּוֹת מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ הָיוּ רַק רָעוֹת כָּל הַיּוֹם.‏+  יְהֹוָה הִתְחָרֵט* עַל כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְהִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.‏*+  וִיהֹוָה אָמַר:‏ ”‏אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,‏ מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה,‏ עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם,‏ כִּי אֲנִי מִתְחָרֵט שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתָם”‏.‏  וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה.‏  אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ.‏ נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק.‏+ הוּא הָיָה לְלֹא דֹּפִי* בֵּין בְּנֵי דּוֹרוֹ.‏* נֹחַ הִתְהַלֵּךְ עִם הָאֱלֹהִים.‏+ 10  וְנֹחַ הוֹלִיד שְׁלוֹשָׁה בָּנִים — אֶת שֵׁם,‏ אֶת חָם וְאֶת יֶפֶת.‏+ 11  אַךְ הָאָרֶץ נִשְׁחֲתָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים,‏ וְהָאָרֶץ נִמְלְאָה אַלִּימוּת.‏ 12  וֶאֱלֹהִים הִבִּיט עַל הָאָרֶץ וְהִנֵּה הִיא נִשְׁחֲתָה;‏+ כָּל בָּשָׂר* הִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.‏+ 13  לְאַחַר מִכֵּן אָמַר אֱלֹהִים לְנֹחַ:‏ ”‏הֶחְלַטְתִּי לָשִׂים קֵץ לְכָל בָּשָׂר,‏ כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ אַלִּימוּת בִּגְלָלָם,‏ וְלָכֵן הִנְנִי מַשְׁחִית אוֹתָם עִם הָאָרֶץ.‏+ 14  עֲשֵׂה לְךָ תֵּבָה* מֵעֵץ גֹּפֶר.‏*+ תָּאִים תַּעֲשֶׂה בַּתֵּבָה וּתְכַסֶּה אוֹתָהּ בְּזֶפֶת*+ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ.‏ 15  כָּךְ תַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ:‏ הַתֵּבָה תִּהְיֶה בְּאֹרֶךְ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה,‏* רָחְבָּהּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְגָבְהָהּ שְׁלוֹשִׁים אַמָּה.‏ 16  צֹהַר* תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה,‏ אַמָּה אַחַת מִלְּמַעְלָה.‏ אֶת פֶּתַח הַתֵּבָה שִׂים בְּצִדָּהּ+ וַעֲשֵׂה לָהּ סִפּוּן תַּחְתּוֹן,‏ סִפּוּן שֵׁנִי וְסִפּוּן שְׁלִישִׁי.‏ 17  ‏”‏וַאֲנִי,‏ הִנְנִי מֵבִיא מֵי מַבּוּל+ עַל הָאָרֶץ לְהַשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ נְשִׁימַת חַיִּים* מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם.‏ כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוַע.‏+ 18  וַאֲנִי כּוֹרֵת אֶת בְּרִיתִי אִתְּךָ,‏ וְעָלֶיךָ לְהִכָּנֵס אֶל הַתֵּבָה,‏ אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשׁוֹת בָּנֶיךָ אִתְּךָ.‏+ 19  וְהַכְנֵס אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם מִכָּל יְצוּר חַי+ כְּדֵי לְשָׁמְרָם בַּחַיִּים אִתְּךָ,‏ זָכָר וּנְקֵבָה;‏+ 20  מִן הָעוֹפוֹת לְמִינָם,‏ מִן הַבְּהֵמוֹת לְמִינָן וּמִכָּל רִמְשֵׂי הָאֲדָמָה לְמִינָם,‏ שְׁנַיִם מִכָּל אֵלֶּה יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כְּדֵי לְשָׁמְרָם בַּחַיִּים.‏+ 21  וְאַתָּה,‏ אֱסֹף וְקַח אִתְּךָ מִכָּל מָזוֹן לְמַאֲכָל,‏+ לִהְיוֹת לְךָ וּלְבַעֲלֵי הַחַיִּים לְמַאֲכָל”‏.‏ 22  וְנֹחַ עָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו אֱלֹהִים.‏ הוּא עָשָׂה בְּדִיּוּק כָּךְ.‏+

הערות שוליים

צירוף המתייחס למלאכים,‏ בניו השמימיים של אלוהים.‏
או ”‏כי הוא פועל לפי הבשר”‏.‏
פירוש המילה הוא אולי ”‏מפילים”‏.‏ ראה מונחון‏.‏
או ”‏חש צער”‏.‏
או ”‏כאב ליבו”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏תמים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בדורותיו”‏.‏
או ”‏אדם”‏.‏
כלי שיט גדול.‏
עץ המפריש שרף,‏ אולי עץ הברוש.‏
נה״מ,‏ ”‏וכפרת אותה.‏.‏.‏ בכופר”‏.‏
אורכה של אמה היה 5.‏44 ס״מ.‏ ראה נספח ב14‏.‏
יש הגורסים כי הצוהר היה גג בעל שיפוע בגובה אמה,‏ ולא פתח לאור או חלון.‏
או ”‏רוח חיים”‏.‏