ההתגלות ליוחנן 22‏:1‏-21

  • נהר מי חיים ‏(‏1–5‏)‏

  • סיום ‏(‏6–21‏)‏

    • ‏’‏בוא!‏ קח מי חיים חינם’‏ ‏(‏17‏)‏

    • ‏”‏בוא,‏ האדון ישוע”‏ ‏(‏20‏)‏

כב  וְהוּא הֶרְאָה לִי נְהַר מֵי חַיִּים,‏+ צָלוּל כִּבְדֹלַח,‏ יוֹצֵא מִכִּסְּאָם שֶׁל אֱלֹהִים וְשֶׁל הַשֶּׂה+  וְזוֹרֵם בְּאֶמְצַע רְחוֹבָהּ הָרָאשִׁי שֶׁל הָעִיר.‏ בִּשְׁנֵי עֶבְרֵי הַנָּהָר עֲצֵי חַיִּים הַמְּנִיבִים שְׁנֵים עָשָׂר יְבוּלֵי פֵּרוֹת וְנוֹתְנִים אֶת פִּרְיָם מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.‏ וַעֲלֵי הָעֵצִים הֵם לְמַרְפֵּא הָאֻמּוֹת.‏+  וְשׁוּם קְלָלָה לֹא תִּהְיֶה עוֹד.‏ וְכִסְּאָם שֶׁל אֱלֹהִים וְשֶׁל הַשֶּׂה+ יִהְיֶה בְּתוֹךְ הָעִיר,‏ וַעֲבָדָיו יַעַבְדוּ אוֹתוֹ;‏  וְהֵם יִרְאוּ אֶת פָּנָיו,‏+ וּשְׁמוֹ יִהְיֶה עַל מִצְחָם.‏+  וְלַיְלָה לֹא יִהְיֶה עוֹד,‏+ וְהֵם לֹא יִהְיוּ זְקוּקִים לְאוֹר מְנוֹרָה אוֹ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,‏ כִּי יְהֹוָה* אֱלֹהִים יָאִיר עֲלֵיהֶם,‏+ וְהֵם יִמְלְכוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.‏+  הוּא אָמַר לִי:‏ ”‏מִלִּים אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת* וַאֲמִתִּיּוֹת;‏+ כֵּן,‏ יְהֹוָה,‏* הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִשְׁרָה מֵרוּחוֹ עַל הַנְּבִיאִים,‏+ שָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַעֲבָדָיו אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת בִּמְהֵרָה.‏  הִנְנִי בָּא מַהֵר.‏+ אַשְׁרֵי הַשּׁוֹמֵר אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁבִּמְגִלָּה זוֹ”‏.‏+  אֲנִי,‏ יוֹחָנָן,‏ שָׁמַעְתִּי וְרָאִיתִי אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.‏ וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְרָאִיתִי אוֹתָם,‏ נָפַלְתִּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְרַגְלֵי הַמַּלְאָךְ שֶׁהֶרְאָה לִי דְּבָרִים אֵלֶּה.‏  אַךְ הוּא אָמַר לִי:‏ ”‏הִשָּׁמֵר לְךָ!‏ אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת!‏ אֵינֶנִּי אֶלָּא עֶבֶד כָּמוֹךָ וּכְאַחֶיךָ הַנְּבִיאִים וּכְמוֹ אֵלֶּה הַשּׁוֹמְרִים אֶת דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה הַזּוֹ.‏ לֶאֱלֹהִים הִשְׁתַּחֲוֵה”‏.‏+ 10  עוֹד אָמַר אֵלַי:‏ ”‏אַל תַּחְתֹּם אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁבִּמְגִלָּה זוֹ,‏ כִּי קְרוֹבָה הָעֵת.‏* 11  הָרָשָׁע,‏ שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּרִשְׁעָתוֹ,‏ וְהַטָּמֵא,‏ שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּטֻמְאָתוֹ;‏ אַךְ הַצַּדִּיק,‏ שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּצִדְקָתוֹ;‏ וְהַקָּדוֹשׁ,‏ שֶׁיַּמְשִׁיךְ בִּקְדֻשָּׁתוֹ.‏ 12  ‏”‏’‏הִנְנִי בָּא מַהֵר,‏ וְאִתִּי הַשָּׂכָר שֶׁאֶתֵּן,‏ לִגְמֹל לְכָל אִישׁ לְפִי מַעֲשָׂיו.‏+ 13  אֲנִי הָאַלְפָא וְהָאוֹמֶגָה,‏*+ הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן,‏ הָרֵאשִׁית וְהָאַחֲרִית.‏ 14  אַשְׁרֵי הַמְּכַבְּסִים אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם,‏+ שֶׁכֵּן הֵם יֻרְשׁוּ לָלֶכֶת אֶל עֲצֵי הַחַיִּים+ וּלְהִכָּנֵס אֶל הָעִיר דֶּרֶךְ שְׁעָרֶיהָ.‏+ 15  בַּחוּץ יִהְיוּ הַכְּלָבִים* וְהַמְּכַשְּׁפִים* וְהַזּוֹנִים* וְהָרוֹצְחִים וְעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים וְכָל אוֹהֲבֵי הַשֶּׁקֶר וְהָרַמָּאִים’‏.‏+ 16  ‏”‏’‏אֲנִי,‏ יֵשׁוּעַ,‏ שָׁלַחְתִּי אֶת מַלְאָכִי לְהָעִיד בִּפְנֵיכֶם עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לְמַעַן הַקְּהִלּוֹת.‏ אֲנִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד+ וְצֶאֱצָאוֹ וְכוֹכַב הַבֹּקֶר הַבּוֹהֵק’‏”‏.‏+ 17  וְהָרוּחַ וְהַכַּלָּה+ שָׁבוֹת וְאוֹמְרוֹת,‏ ”‏בּוֹא!‏”‏ וְהַשּׁוֹמֵעַ יֹאמַר נָא,‏ ”‏בּוֹא!‏”‏ וְהַצָּמֵא יָבוֹא נָא;‏+ וְהֶחָפֵץ יִקַּח נָא מֵי חַיִּים חִנָּם.‏+ 18  ‏”‏אֲנִי מֵעִיד בִּפְנֵי כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁבִּמְגִלָּה זוֹ:‏ מִי שֶׁיּוֹסִיף עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ,‏+ יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בִּמְגִלָּה זוֹ;‏+ 19  וּמִי שֶׁיִּגְרַע מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בִּמְגִלַּת נְבוּאָה זוֹ,‏ יִגְרַע אֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֲצֵי הַחַיִּים+ וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ+ — דְּבָרִים שֶׁנִּכְתַּב עֲלֵיהֶם בִּמְגִלָּה זוֹ.‏ 20  ‏”‏הַמֵּעִיד עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אוֹמֵר,‏ ’‏כֵּן,‏ אֲנִי בָּא מַהֵר’‏”‏.‏+ ‏”‏אָמֵן!‏ בּוֹא,‏ הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ”‏.‏ 21  חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ יִהְיֶה נָא עִם הַקְּדוֹשִׁים.‏

הערות שוליים

ראה נספח א5‏.‏
ראה נספח א5‏.‏
או ”‏מהימנות”‏.‏
המילה היוונית המתורגמת כאן כ”‏עת”‏ משמעה פרק זמן שנקבע מראש או פרק זמן מוגדר.‏
אלפא ואומגה:‏ האות הראשונה והאות האחרונה באלף־בית היווני.‏
כלומר,‏ אנשים העושים מעשים המתועבים בעיני אלוהים.‏
או ”‏העוסקים בספיריטיזם”‏.‏
ראה ערך ”‏זנות”‏ במונחון‏.‏