ויקרא 17‏:1‏-16

  • המשכן,‏ המקום להקרבת קורבנות ‏(‏1–9‏)‏

  • איסור אכילת דם ‏(‏10–14‏)‏

  • חוקים לגבי נבלות או חיות שנטרפו ‏(‏15,‏ 16‏)‏

יז  וִיהֹוָה הוֹסִיף וְאָמַר אֶל מֹשֶׁה:‏  ‏”‏דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וֶאֱמֹר לָהֶם,‏ ’‏זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:‏  ‏”‏’‏”‏אִם אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶּבֶשׂ צָעִיר אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אִם יִשְׁחַט אוֹתוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,‏  בִּמְקוֹם לַהֲבִיאוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כְּדֵי לְהַצִּיגוֹ כְּקָרְבָּן לִיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה,‏ אַשְׁמַת דָּמִים תֵּחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא.‏ דָּם שָׁפַךְ,‏ וְהָאִישׁ יִכָּרֵת מִקֶּרֶב עַמּוֹ.‏  כָּךְ הוּא לְמַעַן יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם,‏ אֲשֶׁר הֵם כָּעֵת זוֹבְחִים בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ,‏ לִיהֹוָה,‏ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד,‏ אֶל הַכֹּהֵן.‏ עֲלֵיהֶם לִזְבֹּחַ אוֹתָם כְּזִבְחֵי שְׁלָמִים לִיהֹוָה.‏+  וְהַכֹּהֵן יַזֶּה אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יְהֹוָה בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְיַקְטִיר אֶת הַשֻּׁמָּן כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ* לִיהֹוָה.‏+  וְהֵם לֹא יִזְבְּחוּ עוֹד זְבָחִים לַשֵּׁדִים דְּמוּיֵי הַתַּיִשׁ,‏*+ אֲשֶׁר הֵם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם.‏+ זֹאת תִּהְיֶה חֻקַּת עוֹלָם לָכֶם לְדוֹרוֹתֵיכֶם”‏’‏.‏  ‏”‏אֱמֹר לָהֶם,‏ ’‏אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אוֹ כָּל זָר הַמִּתְגּוֹרֵר בְּקִרְבְּכֶם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עוֹלָה אוֹ זֶבַח  וְלֹא יָבִיא אוֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כְּדֵי לְהַקְרִיבוֹ לִיהֹוָה,‏ יִכָּרֵת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.‏+ 10  ‏”‏’‏אִם אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אוֹ כָּל זָר הַמִּתְגּוֹרֵר בְּקִרְבְּכֶם יֹאכַל כָּל דָּם,‏+ אָשִׂים פָּנַי נֶגֶד הָאִישׁ* הָאוֹכֵל אֶת הַדָּם,‏ וְאַכְרִית אוֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ.‏ 11  כִּי חַיֵּי* הַבָּשָׂר בַּדָּם הֵם,‏+ וַאֲנִי נָתַתִּי אוֹתוֹ לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ+ כְּדֵי לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם,‏* כִּי הַדָּם הוּא הַמְּכַפֵּר+ עַל־יְדֵי הַחַיִּים* שֶׁבּוֹ.‏ 12  עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ”‏אִישׁ* מִכֶּם לֹא יֹאכַל דָּם,‏ וְכָל זָר הַמִּתְגּוֹרֵר בְּקִרְבְּכֶם+ לֹא יֹאכַל דָּם”‏.‏+ 13  ‏”‏’‏אִם אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ זָר הַמִּתְגּוֹרֵר בְּקִרְבְּכֶם יָצוּד וְיִתְפֹּס חַיָּה אוֹ עוֹף הַמֻּתָּרִים לַאֲכִילָה,‏ עָלָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ+ וּלְכַסּוֹתוֹ בְּעָפָר.‏ 14  כִּי חַיֵּי* כָּל בָּשָׂר הֵם דָּמוֹ,‏ שֶׁכֵּן הַחַיִּים* בּוֹ.‏ לָכֵן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ”‏לֹא תֹּאכְלוּ דַּם כָּל בָּשָׂר,‏ כִּי חַיֵּי* כָּל בָּשָׂר הֵם דָּמוֹ.‏ כָּל הָאוֹכֵל אוֹתוֹ יִכָּרֵת”‏.‏+ 15  אִם אָדָם* — אֶזְרָח אוֹ זָר — יֹאכַל נְבֵלָה אוֹ חַיָּה שֶׁנִּטְרְפָה,‏+ עָלָיו לְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְלִרְחֹץ בְּמַיִם וְהוּא יִהְיֶה טָמֵא עַד הָעֶרֶב;‏+ לְאַחַר מִכֵּן יִהְיֶה טָהוֹר.‏ 16  אַךְ אִם לֹא יְכַבֵּס אוֹתָם וְלֹא יִרְחַץ אֶת עַצְמוֹ,‏* יִתֵּן הוּא אֶת הַדִּין עַל עֲווֹנוֹ’‏”‏.‏+

הערות שוליים

או ”‏מפייס;‏ מרגיע”‏.‏ מלשון ”‏נוח;‏ מנוחה”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לשעירים”‏,‏ לתיישים.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏עצמכם;‏ חייכם”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏כל נפש”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בשרו”‏.‏