יוחנן א׳‏ 2‏:1‏-29

  • ישוע,‏ קורבן ריצוי ‏(‏1,‏ 2‏)‏

  • שמירת מצוותיו ‏(‏3–11‏)‏

    • מצווה ישנה וחדשה ‏(‏7,‏ 8‏)‏

  • הסיבות לכתיבת הדברים ‏(‏12–14‏)‏

  • אל תאהבו את העולם ‏(‏15–17‏)‏

  • אזהרה מפני צורר המשיח ‏(‏18–29‏)‏

ב  יְלָדַי הַיְּקָרִים,‏ כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ חֵטְא.‏ וְאִם מִישֶׁהוּ יַעֲשֶׂה חֵטְא,‏ יֵשׁ לָנוּ עוֹזֵר* אֵצֶל הָאָב:‏ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,‏+ הַצַּדִּיק.‏+  וְהוּא קָרְבַּן רִצּוּי*+ עַל חֲטָאֵינוּ,‏+ וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם.‏+  וּבָזֹאת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ — אִם אָנוּ מַמְשִׁיכִים לִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו.‏  הָאוֹמֵר,‏ ”‏אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ”‏,‏ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו,‏ שַׁקְרָן הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ.‏  אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ,‏ אַהֲבָתוֹ לֶאֱלֹהִים אָכֵן שְׁלֵמָה.‏+ בָּזֹאת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָנוּ מְאֻחָדִים אִתּוֹ.‏+  הַטּוֹעֵן שֶׁהוּא מְאֻחָד אִתּוֹ חַיָּב לְהוֹסִיף לְהִתְהַלֵּךְ כְּפִי שֶׁהוּא הִתְהַלֵּךְ.‏+  אֲהוּבַי,‏ לֹא מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי כּוֹתֵב לָכֶם,‏ כִּי אִם מִצְוָה יְשָׁנָה אֲשֶׁר הָיְתָה לָכֶם מֵרֵאשִׁית.‏+ הַמִּצְוָה הַיְּשָׁנָה הִיא הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם.‏  בְּכָל זֹאת,‏ מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ מִצְוָה שֶׁהוּא קִיֵּם וְגַם אַתֶּם קִיַּמְתֶּם,‏ כִּי הַחֹשֶׁךְ חוֹלֵף וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ.‏+  הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא,‏ וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא+ אֶת אָחִיו,‏ עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ.‏+ 10  הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר,‏+ וְאֵין בּוֹ כָּל מִכְשׁוֹל.‏ 11  אֲבָל הַשּׂוֹנֵא אֶת אָחִיו נִמְצָא בַּחֹשֶׁךְ,‏+ וּבַחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ,‏+ כִּי הַחֹשֶׁךְ מְעַוֵּר אֶת עֵינָיו.‏ 12  כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ יְלָדַי הַיְּקָרִים,‏ מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ.‏+ 13  כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ אָבוֹת,‏ מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת זֶה אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית.‏ כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ בַּחוּרִים,‏ כִּי נִצַּחְתֶּם אֶת הָרָשָׁע.‏+ כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ יְלָדִים,‏ מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב.‏+ 14  כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ אָבוֹת,‏ מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת זֶה אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית.‏ כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ בַּחוּרִים,‏ כִּי חֲזָקִים+ אַתֶּם וּדְבַר אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בָּכֶם+ וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרָשָׁע.‏+ 15  אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם וְגַם לֹא אֶת מָה שֶׁבָּעוֹלָם.‏+ מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבָה לָאָב;‏+ 16  כִּי כָּל מָה שֶׁבָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים,‏+ תַּאֲוַת הָעֵינַיִם+ וְהִתְפָּאֲרוּת בִּנְכָסִים חָמְרִיִּים — אֵינוֹ מִן הָאָב,‏ כִּי אִם מִן הָעוֹלָם.‏ 17  זֹאת וְעוֹד,‏ הָעוֹלָם יַחְלֹף עִם תַּאֲווֹתָיו,‏+ אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים יַעֲמֹד לָעַד.‏+ 18  יְלָדַי,‏ זוֹ הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה,‏ וּכְפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם שֶׁצּוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא,‏+ הִנֵּה כְּבָר עַתָּה מוֹפִיעִים צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים,‏+ וּמִכָּאן אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה.‏ 19  הַלָּלוּ יָצְאוּ מִקִּרְבֵּנוּ,‏ אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ;‏+ כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ,‏ הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ.‏ אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יֵרָאֶה שֶׁלֹּא כֻּלָּם מִשֶּׁלָּנוּ.‏+ 20  וְאַתֶּם נִמְשַׁחְתֶּם עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ,‏+ וּלְכֻלְּכֶם יֵשׁ יֶדַע.‏ 21  כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם,‏ לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת,‏+ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וּמִפְּנֵי שֶׁשּׁוּם שֶׁקֶר אֵינוֹ מִן הָאֱמֶת.‏+ 22  מִיהוּ הַשַּׁקְרָן אִם לֹא זֶה הַמִּתְכַּחֵשׁ לְכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ?‏+ זֶהוּ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ+ — הַמִּתְכַּחֵשׁ לָאָב וְלַבֵּן.‏ 23  כָּל הַמִּתְכַּחֵשׁ לַבֵּן,‏ גַּם הָאָב אֵינוֹ עִמּוֹ.‏+ אַךְ הַמַּכִּיר בַּבֵּן,‏+ גַּם הָאָב עִמּוֹ.‏+ 24  מָה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית חַיָּב לְהִשָּׁאֵר בָּכֶם.‏+ אִם מָה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר בָּכֶם,‏ אֲזַי תַּמְשִׁיכוּ לִהְיוֹת מְאֻחָדִים עִם הַבֵּן וּמְאֻחָדִים עִם הָאָב.‏ 25  נוֹסָף עַל כָּךְ,‏ זוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ — חַיֵּי עוֹלָם.‏+ 26  אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲנִי כּוֹתֵב לָכֶם עַל אוֹדוֹת אֵלֶּה הַמְּנַסִּים לְהַתְעוֹת אֶתְכֶם.‏ 27  וְהַמְּשִׁיחָה שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מִמֶּנּוּ+ נִשְׁאֶרֶת בָּכֶם,‏ וְאֵינְכֶם זְקוּקִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם;‏ אֲבָל הַמְּשִׁיחָה שֶׁמִּמֶּנּוּ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל אוֹדוֹת הַכֹּל,‏+ וֶאֱמֶת הִיא וְאֵינֶנָּה שֶׁקֶר,‏ וּלְפִי מָה שֶׁהִיא מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם הַמְשִׁיכוּ לִהְיוֹת מְאֻחָדִים אִתּוֹ.‏+ 28  וְעַתָּה,‏ יְלָדַי הַיְּקָרִים,‏ הַמְשִׁיכוּ לִהְיוֹת מְאֻחָדִים אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה נוּכַל לְדַבֵּר בְּבִטָּחוֹן*+ וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו וְלֹא נֵרָתַע מִמֶּנּוּ בְּעֵת נוֹכְחוּתוֹ.‏ 29  אִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא צַדִּיק,‏ אַתֶּם גַּם יוֹדְעִים שֶׁכָּל עוֹשֵׂה צְדָקָה נוֹלַד מִמֶּנּוּ.‏+

הערות שוליים

או ”‏מליץ יושר”‏.‏
או ”‏קורבן מכפר;‏ אמצעי פיוס”‏.‏
או ”‏יהיה לנו חופש דיבור”‏.‏