יוחנן 5‏:1‏-47

  • ריפוי איש חולה בבית זיתא ‏(‏1–18‏)‏

  • לישוע ניתנה סמכות על־ידי אביו ‏(‏19–24‏)‏

  • המתים ישמעו את קולו של ישוע ‏(‏25–30‏)‏

  • עדויות על ישוע ‏(‏31–47‏)‏

ה  אַחֲרֵי כֵן הָיָה חַג+ לַיְּהוּדִים,‏ וְיֵשׁוּעַ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם.‏  בִּירוּשָׁלַיִם,‏ לְיַד שַׁעַר הַצֹּאן,‏+ יֶשְׁנָהּ בְּרֵכָה הַנִּקְרֵאת בְּעִבְרִית בֵּית זֵיתָא,‏ וּסְבִיבָהּ חָמֵשׁ אַכְסַדְרָאוֹת.‏  בָּ­אַכְסַדְרָאוֹת הָאֵלּוּ שָׁכְבוּ הֲמוֹנֵי חוֹלִים,‏ עִוְּרִים,‏ פִּסְּחִים וּמְשֻׁתְּקֵי גַּפַּיִם.‏*  *‏——  הָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹלֶה כְּבָר שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה.‏  יֵשׁוּעַ,‏ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב שָׁם וְיָדַע שֶׁכְּבָר זְמַן רַב הוּא חוֹלֶה,‏ שָׁאַל אוֹתוֹ:‏ ”‏אַתָּה רוֹצֶה לְהַבְרִיא?‏”‏+  הֵשִׁיב לוֹ הַחוֹלֶה:‏ ”‏אֲדוֹנִי,‏ אֵין מִי שֶׁיַּכְנִיס אוֹתִי אֶל הַבְּרֵכָה בְּעֵת תְּנוּעַת הַמַּיִם;‏ עַד שֶׁאֲנִי בָּא,‏ אַחֵר יוֹרֵד לְפָנַי”‏.‏  אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ:‏ ”‏קוּם!‏ הָרֵם אֶת מִשְׁכָּבְךָ* וְהִתְהַלֵּךְ”‏.‏+  מִיָּד הִבְרִיא הָאִישׁ;‏ הוּא הֵרִים אֶת מִשְׁכָּבוֹ* וְהֵחֵל לָלֶכֶת.‏ אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם שַׁבָּת.‏ 10  עַל כֵּן אָמְרוּ הַיְּהוּדִים לָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא:‏ ”‏שַׁבָּת הַיּוֹם;‏ אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת אֶת מִשְׁכָּבְךָ”‏.‏*+ 11  הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתִי אָמַר לִי,‏ ’‏הָרֵם אֶת מִשְׁכָּבְךָ* וְהִתְהַלֵּךְ’‏”‏.‏ 12  שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:‏ ”‏מִי הָאִישׁ שֶׁאָמַר לְךָ,‏ ’‏הָרֵם אוֹתוֹ וְהִתְהַלֵּךְ’‏?‏”‏ 13  אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִיהוּ,‏ כִּי יֵשׁוּעַ חָמַק אֶל תּוֹךְ הֶהָמוֹן שֶׁהָיָה בַּמָּקוֹם.‏ 14  לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏הִנֵּה נִרְפֵּאתָ.‏ אַל תּוֹסִיף לַחְטֹא פֶּן יִקְרֶה לְךָ דָּבָר חָמוּר יוֹתֵר”‏.‏ 15  הָלַךְ הָאִישׁ וְסִפֵּר לַיְּהוּדִים שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ.‏ 16  בְּשֶׁל כָּךְ רָדְפוּ הַיְּהוּדִים אֶת יֵשׁוּעַ,‏ כִּי עָשָׂה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשַׁבָּת.‏ 17  אַךְ הוּא הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏אָבִי עוֹבֵד עַד עַתָּה וְגַם אֲנִי מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד”‏.‏+ 18  מִשּׁוּם כָּךְ גָּבַר רְצוֹן הַיְּהוּדִים לְהָרְגוֹ,‏ כִּי לֹא רַק שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא גַּם הִשְׁוָה אֶת עַצְמוֹ לֶאֱלֹהִים+ בְּאָמְרוֹ שֶׁאֱלֹהִים הוּא אָבִיו.‏+ 19  הֵגִיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם:‏ ”‏אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,‏ הַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל דַּעַת עַצְמוֹ,‏ אֶלָּא אַךְ וְרַק אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאָב עוֹשֶׂה.‏+ כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָב,‏ גַּם הַבֵּן עוֹשֶׂה כָּמוֹהוּ.‏ 20  הֲרֵי הָאָב אוֹהֵב* אֶת הַבֵּן+ וּמַרְאֶה לוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה,‏ וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה יַרְאֶה לוֹ,‏ כְּדֵי שֶׁתִּתְפַּלְּאוּ.‏+ 21  כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מֵקִים וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים,‏+ כֵּן גַּם הַבֵּן מְחַיֶּה אֶת מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.‏+ 22  הֵן הָאָב אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט אִישׁ,‏ אֶלָּא הִפְקִיד אֶת כָּל הַשִּׁפּוּט בִּידֵי הַבֵּן,‏+ 23  כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּפִי שֶׁהֵם מְכַבְּדִים אֶת הָאָב.‏ מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ.‏+ 24  אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,‏ הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין בְּשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם;‏+ הוּא אֵינוֹ נִשְׁפָּט,‏ אֶלָּא עוֹבֵר מִמָּוֶת לְחַיִּים.‏+ 25  ‏”‏אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,‏ תָּבוֹא שָׁעָה,‏ וְעַתָּה הִיא,‏ שֶׁהַמֵּתִים יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל בֶּן אֱלֹהִים,‏ וְהַנִּשְׁמָעִים לוֹ יִחְיוּ.‏ 26  כִּי כְּפִי שֶׁלָּאָב יֵשׁ חַיִּים בְּקִרְבּוֹ,‏*+ כָּךְ נָתַן גַּם לַבֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּקִרְבּוֹ.‏+ 27  גַּם נָתַן לוֹ אֶת הַסַּמְכוּת לִשְׁפֹּט,‏+ כִּי בֶּן הָאָדָם+ הוּא.‏ 28  אַל תִּתְפַּלְּאוּ עַל כָּךְ,‏ שֶׁכֵּן תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי הַקְּבָרִים* יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ+ 29  וְיֵצְאוּ;‏ מִי שֶׁעָשׂוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים תִּהְיֶה תְּקוּמָתָם לְחַיִּים,‏ וּמִי שֶׁעָשׂוּ מַעֲשִׂים נִתְעָבִים תִּהְיֶה תְּקוּמָתָם לְמִשְׁפָּט.‏+ 30  אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל דַּעַת עַצְמִי.‏ לְפִי מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוֹפֵט,‏ וּמִשְׁפָּטִי צוֹדֵק+ כִּי אֵינֶנִּי חָפֵץ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי,‏ אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי.‏+ 31  ‏”‏אִם אֲנִי לְבַדִּי מֵעִיד עַל עַצְמִי,‏ עֵדוּתִי אֵינָהּ אֱמֶת.‏+ 32  יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלַי,‏ וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעֵדוּת אֱמֶת הוּא מֵעִיד עָלַי.‏+ 33  אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם שְׁלִיחִים אֶל יוֹחָנָן,‏ וְהוּא הֵעִיד עַל הָאֱמֶת,‏+ 34  אַךְ אֵינֶנִּי זָקוּק לְעֵדוּתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם.‏ מִכָּל מָקוֹם,‏ אֲנִי אוֹמֵר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁתִּוָּשְׁעוּ.‏ 35  אִישׁ זֶה הָיָה כִּמְנוֹרָה דּוֹלֶקֶת וּמְאִירָה,‏ וְלִזְמַן קָצָר רְצִיתֶם לַעֲלֹז מְאוֹד בְּאוֹרוֹ.‏+ 36  אַךְ לִי יֵשׁ עֵדוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁל יוֹחָנָן,‏ שֶׁכֵּן הַמַּעֲשִׂים שֶׁאָבִי הֵטִיל עָלַי לְבַצֵּעַ — הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה — מְעִידִים שֶׁהָאָב שָׁלַח אוֹתִי.‏+ 37  וְהָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתִי הוּא עַצְמוֹ הֵעִיד עָלַי.‏+ אֶת קוֹלוֹ מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם וְאֶת דְּמוּתוֹ לֹא רְאִיתֶם,‏+ 38  וּדְבָרוֹ אֵינוֹ שׁוֹכֵן בָּכֶם,‏ כִּי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לָזֶה שֶׁנִּשְׁלַח עַל־יָדָיו.‏ 39  ‏”‏אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים+ מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם תְּקַבְּלוּ חַיֵּי עוֹלָם;‏ וְהֵם* הַמְּעִידִים עָלַי.‏+ 40  לַמְרוֹת זֹאת,‏ אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי+ כְּדֵי לְקַבֵּל חַיִּים.‏ 41  אֵינֶנִּי מְחַפֵּשׂ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם,‏ 42  אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁאֵין בָּכֶם אַהֲבָה לֶאֱלֹהִים.‏ 43  אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי,‏ אֲבָל אֵינְכֶם מְקַבְּלִים אוֹתִי.‏ אִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ — אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ.‏ 44  כֵּיצַד תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים כָּבוֹד זֶה מִזֶּה וְאֵינְכֶם מְחַפְּשִׂים אֶת הַכָּבוֹד שֶׁמֵּאֵת הָאֱלֹהִים הָאֶחָד וְהַיָּחִיד?‏+ 45  אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אַאֲשִׁים אֶתְכֶם לִפְנֵי הָאָב;‏ יֵשׁ מִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֶתְכֶם וְזֶהוּ מֹשֶׁה,‏+ הָאִישׁ שֶׁבּוֹ תְּלִיתֶם אֶת תִּקְוַתְכֶם.‏ 46  לְמַעֲשֶׂה,‏ אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה הֲיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי,‏ כִּי הוּא כָּתַב עָלַי.‏+ 47  אֲבָל אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִכְתָבָיו,‏ אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?‏”‏

הערות שוליים

או ”‏ויבשי גפיים”‏.‏
ראה נספח א3‏.‏
או ”‏המחצלת שלך”‏.‏
או ”‏מחצלתו”‏.‏
או ”‏המחצלת שלך”‏.‏
או ”‏המחצלת שלך”‏.‏
ביוונית,‏ פילאו.‏ ראה ערך ”‏אהבה”‏ במונחון‏.‏
או ”‏מתת החיים נמצאת בקרבו”‏.‏
המילה היוונית המתורגמת כאן ל”‏קברים”‏ טומנת בחובה את הרעיון שזכרם של המתים השוכנים בקברים אלה אינו נשכח.‏
כלומר,‏ הכתובים.‏