יוחנן 9:1-41
ט כַּאֲשֶׁר עָבַר בַּדֶּרֶךְ רָאָה אִישׁ עִוֵּר מִלֵּדָה.
2 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: ”רַבִּי,+ מִי חָטָא שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר? הוּא אוֹ הוֹרָיו?”
3 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: ”לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו; אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ בּוֹ מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים.+
4 עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂי שׁוֹלְחִי כָּל עוֹד יוֹם;+ הַלַּיְלָה מִתְקָרֵב וְאָז אִישׁ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה.
5 כָּל עוֹד אֲנִי בָּעוֹלָם, אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם”.+
6 לְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָרַק עַל הָאֲדָמָה וְהֵכִין טִיט בְּעֶזְרַת הָרֹק; מָרַח אֶת הַטִּיט עַל עֵינֵי הָאִישׁ+
7 וְאָמַר לוֹ: ”לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ” (שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ”שָׁלוּחַ”). הוּא הָלַךְ וְרָחַץ, וְחָזַר כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה.+
8 אָמְרוּ הַשְּׁכֵנִים וְאֵלֶּה שֶׁקֹּדֶם לָכֵן רָאוּ אוֹתוֹ מְקַבֵּץ נְדָבוֹת: ”הַאֵין זֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְקַבֵּץ נְדָבוֹת?”
9 הָיוּ שֶׁאָמְרוּ: ”זֶה הוּא”. אֲחֵרִים אָמְרוּ: ”לֹא, הוּא רַק דּוֹמֶה לוֹ”. אַךְ הָאִישׁ עַצְמוֹ אָמַר: ”זֶה אֲנִי”.
10 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”כֵּיצַד נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ?”
11 הֵשִׁיב לָהֶם: ”אִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ יֵשׁוּעַ הֵכִין טִיט, מָרַח אוֹתוֹ עַל עֵינַי וְאָמַר לִי, ’לֵךְ אֶל בְּרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ וּרְחַץ’.+ לָכֵן הָלַכְתִּי וְרָחַצְתִּי וּמֵאָז אֲנִי רוֹאֶה”.
12 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”הֵיכָן הָאִישׁ הַזֶּה?” הֵשִׁיב: ”אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”.
13 הֵם הֵבִיאוּ אֶת הָעִוֵּר לְשֶׁעָבַר אֶל הַפְּרוּשִׁים.
14 (הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָשָׂה יֵשׁוּעַ אֶת הַטִּיט וּפָקַח אֶת עֵינָיו+ הָיָה שַׁבָּת.)+
15 גַּם הַפְּרוּשִׁים שָׁאֲלוּ אֶת הָאִישׁ כֵּיצַד נִפְקְחוּ עֵינָיו. הֵשִׁיב לָהֶם: ”הוּא מָרַח טִיט עַל עֵינַי וְרָחַצְתִּי וּמֵאָז אֲנִי רוֹאֶה”.
16 אָמְרוּ כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים: ”הָאִישׁ הַזֶּה אֵינוֹ מֵאֵת אֱלֹהִים, כִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת”.+ אֲחֵרִים אָמְרוּ: ”כֵּיצַד אִישׁ חוֹטֵא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת כָּאֵלֶּה?”+ לְפִיכָךְ נוֹצְרָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת.+
17 אָז הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָעִוֵּר: ”מָה דַּעְתְּךָ עַל הָאִישׁ, שֶׁהֲרֵי אֶת עֵינֶיךָ פָּקַח?” הֵשִׁיב לָהֶם: ”נָבִיא הוּא”.
18 אוּלָם הַיְּהוּדִים לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהוּא הָיָה עִוֵּר וְשֶׁנִּפְקְחוּ עֵינָיו. עַל כֵּן קָרְאוּ לְהוֹרָיו
19 וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: ”הַאִם זֶה בִּנְכֶם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר? אִם כֵּן, אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּעֵת?”
20 הֵשִׁיבוּ הוֹרָיו וְאָמְרוּ: ”אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ בְּנֵנוּ וְשֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר.
21 אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּעֵת; וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִי פָּקַח אֶת עֵינָיו. שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ. הוּא אָדָם מְבֻגָּר וְעָלָיו לְדַבֵּר בְּעַד עַצְמוֹ”.
22 הוֹרָיו אָמְרוּ זֹאת כִּי פָּחֲדוּ מֵהַיְּהוּדִים,+ שֶׁכֵּן הַלָּלוּ פָּסְקוּ שֶׁכָּל הַמַּצְהִיר שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ יְגֹרַשׁ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת.+
23 מִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ הוֹרָיו: ”הוּא אָדָם מְבֻגָּר. שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ”.
24 לָכֵן קָרְאוּ אֲלֵיהֶם שֵׁנִית אֶת הָעִוֵּר לְשֶׁעָבַר וְאָמְרוּ לוֹ: ”תֵּן כָּבוֹד לֶאֱלֹהִים; אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הוּא אִישׁ חוֹטֵא”.
25 הֵשִׁיב לָהֶם: ”אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אִישׁ חוֹטֵא הוּא. דָּבָר אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: הָיִיתִי עִוֵּר וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה”.
26 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”מָה עָשָׂה לְךָ? כֵּיצַד פָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?”
27 הֵשִׁיב לָהֶם: ”כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם וְלֹא הִקְשַׁבְתֶּם. לָמָּה אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ זֹאת שׁוּב? הַאִם גַּם אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת תַּלְמִידָיו?”
28 אָמְרוּ לוֹ בְּלַעַג: ”אַתָּה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה; אֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה.
29 אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה, אֲבָל הָאִישׁ הַזֶּה, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִנַּיִן הוּא”.
30 הֵשִׁיב לָהֶם הָאִישׁ: ”בֶּאֱמֶת מַפְלִיא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים מִנַּיִן הוּא, וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי.
31 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ מַקְשִׁיב לְחוֹטְאִים,+ אַךְ לְמִי שֶׁיָּרֵא אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנוֹ הוּא מַקְשִׁיב.+
32 מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה.
33 אִם הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה מֵאֵת אֱלֹהִים, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר”.+
34 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: ”אַתָּה חוֹטֵא מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?” וְאָז גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ הַחוּצָה.+
35 יֵשׁוּעַ שָׁמַע שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ, וּכְשֶׁמָּצָא אוֹתוֹ שָׁאַל: ”הַאִם אַתָּה מַאֲמִין בְּבֶן הָאָדָם?”
36 הֵשִׁיב הָאִישׁ: ”וּמִיהוּ, אֲדוֹנִי? אֱמֹר לִי כְּדֵי שֶׁאַאֲמִין בּוֹ”.
37 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: ”כְּבָר רָאִיתָ אוֹתוֹ, וּלְמַעֲשֶׂה הוּא זֶה שֶׁמְּדַבֵּר אִתְּךָ”.
38 אָמַר הָאִישׁ: ”אֲנִי מַאֲמִין בּוֹ, אֲדוֹנִי”, וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.
39 אָמַר יֵשׁוּעַ: ”לְמִשְׁפָּט זֶה בָּאתִי אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁהַלֹּא־רוֹאִים יִרְאוּ,+ וְהָרוֹאִים יִהְיוּ לְעִוְּרִים”.+
40 הַפְּרוּשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם וְשָׁמְעוּ זֹאת אָמְרוּ לוֹ: ”הַאִם גַּם אֲנַחְנוּ עִוְּרִים?”
41 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”אִלּוּ הֲיִיתֶם עִוְּרִים לֹא הָיָה בָּכֶם חֵטְא. אוּלָם כָּעֵת בְּאָמְרְכֶם, ’אֲנַחְנוּ רוֹאִים’, חֶטְאֲכֶם נוֹתָר בָּכֶם”.+
