יחזקאל 2:1-10
ב וְהוּא אָמַר אֵלַי: ”בֶּן אָדָם,* עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ כְּדֵי שֶׁאֲדַבֵּר אִתְּךָ”.+
2 וְכַאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלַי, נִכְנְסָה בִּי רוּחַ וְהֶעֱמִידָה אוֹתִי עַל רַגְלַי+ וְיָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת הַמְּדַבֵּר אֵלַי.
3 וְהוּא אָמַר אֵלַי: ”בֶּן אָדָם, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,+ אֶל אֻמּוֹת מַרְדָנִיּוֹת אֲשֶׁר מָרְדוּ בִּי.+ הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם פָּשְׁעוּ בִּי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.+
4 אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֶל בָּנִים מַתְרִיסִים* וּקְשֵׁי לֵב,+ וְעָלֶיךָ לוֹמַר לָהֶם, ’כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה’.
5 וְהֵם, אִם יַקְשִׁיבוּ וְאִם יְסָרְבוּ לְהַקְשִׁיב — כִּי בֵּית מֶרִי+ הֵם — הֵם יֵדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְּקִרְבָּם.+
6 ”אַךְ אַתָּה, בֶּן אָדָם, אַל תִּירָא מֵהֶם,+ וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא, אַף כִּי אַתָּה מֻקָּף בְּקוֹצִים וְדַרְדָּרִים*+ וְיוֹשֵׁב בְּקֶרֶב עַקְרַבִּים. אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם,+ וְאַל תִּתָּקֵף אֵימָה מִמַּרְאֵה פְּנֵיהֶם,+ כִּי בֵּית מֶרִי הֵם.
7 דַּבֵּר אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם, אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא, כִּי בְּנֵי מֶרִי הֵם.+
8 ”אַךְ אַתָּה, בֶּן אָדָם, הַקְשֵׁב לְמָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ. אַל תִּהְיֶה מַרְדָן כְּבֵית הַמֶּרִי הַזֶּה. פְּתַח פִּיךָ וֶאֱכֹל אֶת אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לְךָ”.+
9 וְרָאִיתִי וְהִנֵּה יָד הָיְתָה שְׁלוּחָה אֵלַי,+ וּבְתוֹכָהּ רָאִיתִי מְגִלָּה כְּתוּבָה.*+
10 כַּאֲשֶׁר הוּא פָּרַשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, הִיא הָיְתָה כְּתוּבָה מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר.+ קִינוֹת וְאֵבֶל וִילָלָה הָיוּ כְּתוּבִים בָּהּ.+
