יחזקאל 5‏:1‏-17

  • המחשת נפילת ירושלים ‏(‏1–17‏)‏

    • הנביא מחלק את שערו המגולח לשלושה חלקים ‏(‏1–4‏)‏

    • ירושלים גרועה מן האומות ‏(‏7–9‏)‏

    • המורדים ייענשו בשלוש דרכים ‏(‏12‏)‏

ה  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּתַעַר סַפָּרִים.‏ גַּלַּח אֶת רֹאשְׁךָ וְאֶת זְקָנְךָ,‏ וְאָז קַח לְךָ מֹאזְנַיִם כְּדֵי לִשְׁקֹל וּלְחַלֵּק אֶת הַשֵּׂעָר.‏  שְׁלִישׁ מִמֶּנּוּ תַּבְעִיר בָּאֵשׁ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתֹם יְמֵי הַמָּצוֹר.‏+ וְאָז תִּקַּח שְׁלִישׁ נוֹסָף וְתַכֶּה אוֹתוֹ בַּחֶרֶב סְבִיב הָעִיר,‏*+ וְאֶת הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן תִּזְרֶה לָרוּחַ,‏ וַאֲנִי אֶשְׁלֹף חֶרֶב אֲשֶׁר תִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם.‏+  ‏”‏עָלֶיךָ גַּם לָקַחַת מִשָּׁם מְעַט קְוֻצּוֹת שֵׂעָר וְלִצְרֹר אוֹתָן בְּקִפְלֵי* בִּגְדְּךָ.‏  וְקַח עוֹד כַּמָּה מֵהֶן וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָן אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וּשְׂרֹף אוֹתָן לְאֵפֶר.‏ מִשָּׁם תֵּצֵא אֵשׁ אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.‏+  ‏”‏כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ’‏זֹאת יְרוּשָׁלַיִם.‏ בְּאֶמְצַע הָאֻמּוֹת שַׂמְתִּי אוֹתָהּ,‏ וַאֲרָצוֹת סְבִיבָהּ.‏  אַךְ הִיא מָרְדָה בְּמִשְׁפָּטַי וּבְחֻקּוֹתַי,‏ וְנָהֲגָה בְּרִשְׁעוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִן הָאֻמּוֹת וְהָאֲרָצוֹת סְבִיבָהּ.‏+ כִּי בְּמִשְׁפָּטַי מָאֲסוּ,‏ וּבְחֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ’‏.‏  ‏”‏לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ’‏מִכֵּיוָן שֶׁגְּרַמְתֶּם לְצָרוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר מִן הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבְכֶם וּבְחֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם,‏ אֶלָּא הֲלַכְתֶּם בְּמִשְׁפְּטֵי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבְכֶם,‏+  כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ”‏הִנְנִי נֶגְדֵּךְ,‏ עִיר,‏+ וַאֲנִי עַצְמִי אֶעֱשֶׂה מִשְׁפָּטִים בְּקִרְבֵּךְ לְעֵינֵי הָאֻמּוֹת.‏+  וְאֶעֱשֶׂה בְּקִרְבֵּךְ אֶת אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתִי בֶּעָבָר,‏ וְלֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד כָּמוֹהוּ,‏ בִּגְלַל כָּל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ.‏+ 10  ‏”‏’‏”‏לָכֵן אָבוֹת בְּקִרְבֵּךְ יֹאכְלוּ אֶת בְּנֵיהֶם,‏+ וּבָנִים יֹאכְלוּ אֶת אֲבוֹתֵיהֶם,‏ וְאֶעֱשֶׂה בָּךְ שְׁפָטִים וְאֶזְרֶה אֶת כָּל שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל עֵבֶר”‏’‏.‏*+ 11  ‏”‏’‏לָכֵן חַי אֲנִי’‏,‏* מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה,‏ ’‏מִכֵּיוָן שֶׁאֶת מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל אֱלִילַיִךְ הַמְּשֻׁקָּצִים וּבְכָל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ,‏+ גַּם אֲנִי אֶמְאַס בָּךְ;‏* לֹא תָּחוּס עֵינִי,‏ וַאֲנִי לֹא אֶחְמֹל.‏+ 12  שְׁלִישׁ מִמֵּךְ יָמוּתוּ בְּמַגֵּפָה* אוֹ יִכְלוּ בְּקִרְבֵּךְ בָּרָעָב.‏ וּשְׁלִישׁ נוֹסָף יִפְּלוּ סְבִיבֵךְ בַּחֶרֶב.‏+ וְאֶת הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן אֶזְרֶה לְכָל עֵבֶר,‏* וְאֶשְׁלֹף חֶרֶב אֲשֶׁר תִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם.‏+ 13  אָז יִכְלֶה כַּעֲסִי,‏ וַחֲמָתִי נֶגְדָּם תִּשְׁכַּךְ,‏ וְאֶהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן.‏+ וְהֵם יֵדְעוּ כִּי אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי,‏*+ כַּאֲשֶׁר אֲסַיֵּם לְכַלּוֹת בָּהֶם אֶת חֲמָתִי.‏ 14  ‏”‏’‏אֶהֱפֹךְ אוֹתָךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבֵךְ וּלְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר אֹרַח.‏+ 15  וְתִהְיִי לְחֶרְפָּה וּלְלַעַג,‏+ לְאַזְהָרָה וְאֵימָה לָאֻמּוֹת סְבִיבֵךְ,‏ בַּעֲשׂוֹתִי בָּךְ שְׁפָטִים בְּכַעַס וּבְחֵמָה וּבָעֳנָשִׁים מְלֵאֵי חֵמָה.‏ אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי.‏ 16  ‏”‏’‏אֲשַׁלֵּחַ בָּהֶם אֶת חִצֵּי הָרָעָב הַקַּטְלָנִיִּים כְּדֵי לְהַשְׁמִידָם.‏ הַחִצִּים אֲשֶׁר אֲשַׁלֵּחַ יָמִיטוּ עֲלֵיכֶם הֶרֶס.‏+ וְאַחְמִיר אֶת רַעֲבוֹנְכֶם כַּאֲשֶׁר אַשְׁבִּית אֶת אַסְפָּקַת מְזוֹנְכֶם.‏*+ 17  אֲשַׁלֵּחַ נֶגְדְּכֶם רָעָב וְחַיּוֹת פֶּרֶא אַכְזָרִיּוֹת,‏+ וְהֵם יְשַׁכְּלוּ אוֹתָךְ.‏ מַגֵּפָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יָעִיקוּ עָלַיִךְ,‏ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ.‏+ אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי’‏”‏.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏סביבותיה”‏.‏
או ”‏בשולי”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לכל רוח”‏.‏
או ”‏אקטין אותך;‏ אגרע ממך”‏.‏
לשון שבועה.‏
או ”‏במחלה”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לכל רוח”‏.‏
או ”‏בשל התעקשותי על מסירות בלעדית”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ושברתי לכם מטה לחם”‏.‏ ייתכן שהכוונה היא למוטות אשר שימשו לאחסון לחם.‏