ירמיהו 15:1-21
טו וִיהֹוָה אָמַר אֵלַי: ”גַּם אִם מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל הָיוּ עוֹמְדִים לְפָנַי,+ לֹא הָיִיתִי חָס עַל הָעָם הַזֶּה.* שַׁלַּח אוֹתָם מֵעַל פָּנַי, וְיֵלְכוּ.
2 וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ, ’לְאָן נֵלֵךְ?’ אֱמֹר לָהֶם, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”מִי שֶׁלְּמַגֵּפָה קַטְלָנִית, לְמַגֵּפָה קַטְלָנִית!
מִי שֶׁלַּחֶרֶב, לַחֶרֶב!+
מִי שֶׁלָּרָעָב, לָרָעָב!
וּמִי שֶׁלַּשֶּׁבִי, לַשֶּׁבִי!”’+
3 ”’וַאֲמַנֶּה עֲלֵיהֶם אַרְבָּעָה אֲסוֹנוֹת’,*+ מַכְרִיז יְהֹוָה, ’אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג, אֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב, וְאֶת עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וְאֶת בַּהֲמוֹת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית.+
4 וְאֶהֱפֹךְ אוֹתָם לְדָבָר מַזְוִיעַ לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ+ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶּן יְחִזְקִיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַל מָה שֶׁעָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם.+
5 מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ, יְרוּשָׁלַיִם,מִי יִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרֵךְ,וּמִי יַעֲצֹר כְּדֵי לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמֵךְ?’
6 ’אַתְּ נָטַשְׁתְּ אוֹתִי’, מַכְרִיז יְהֹוָה.+
’אַתְּ מוֹסִיפָה לְהַפְנוֹת לִי עֹרֶף.*+
לָכֵן אַטֶּה אֶת יָדִי נֶגְדֵּךְ וְאַשְׁחִיתֵךְ.+
נִלְאֵיתִי מִלְּרַחֵם עָלַיִךְ.*
7 וְאֶזְרֶה אוֹתָם בְּמִזְרֶה* בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ.
אֶגְרֹם לָהֶם לִהְיוֹת שַׁכּוּלִים.+
אַשְׁמִיד אֶת עַמִּי,כִּי הֵם מְסָרְבִים לָשׁוּב מִדַּרְכֵיהֶם.+
8 אַלְמְנוֹתֵיהֶם יִהְיוּ רַבּוֹת לְפָנַי מֵחוֹל הַיַּמִּים.
אָבִיא נֶגְדָּם מַשְׁמִיד בַּצָּהֳרַיִם, נֶגֶד אִמָּהוֹת וּבַחוּרִים.
אָבִיא עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם חֲרָדָה וּבֶהָלָה.
9 הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה שִׁבְעָה נֶחְלְשָׁה;הִיא* מִתְקַשָּׁה לִנְשֹׁם.
שִׁמְשָׁהּ שָׁקְעָה כַּאֲשֶׁר עֲדַיִן הָיָה יוֹם,וְגָרְמָה בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה’.*
’וְאֶת מְעַט הַנִּשְׁאָרִים מֵהֶםאֶתֵּן לַחֶרֶב לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם’, מַכְרִיז יְהֹוָה”.+
10 אוֹי לִי, אִמִּי, כִּי יָלַדְתְּ אוֹתִי,+אִישׁ הַנָּתוּן בְּרִיבִים וּבְסִכְסוּכִים עִם כָּל הָאָרֶץ.
לֹא הִלְוֵיתִי וְלֹא לָוִיתִי;אַךְ כֻּלָּם מְקַלְּלִים אוֹתִי.
11 יְהֹוָה אָמַר: ”אָכֵן אֲשָׁרֵת אוֹתְךָ לְטוֹבָה;אָכֵן אַפְגִּיעַ לְמַעַנְךָ בְּעֵת רָעָה,בְּעֵת צָרָה נֶגֶד הָאוֹיֵב.
12 הַאִם יֵשׁ מִישֶׁהוּ הַיָּכוֹל לִשְׁבֹּר בַּרְזֶל לִרְסִיסִים,בַּרְזֶל מִן הַצָּפוֹן, וּנְחֹשֶׁת?
13 אֶת מַשְׁאַבֶּיךָ וְאוֹצְרוֹתֶיךָ אֶתֵּן לְבִזָּה,+לֹא בִּמְחִיר, אֶלָּא בִּגְלַל כָּל חֲטָאֶיךָ בְּכָל שְׁטָחֶיךָ.
14 אֶתֵּן אוֹתָם לִידֵי אוֹיְבֶיךָלָקַחַת לְאֶרֶץ אֲשֶׁר אֵינְךָ מַכִּיר.+
כִּי אֵשׁ נִצְּתָה עַל־יְדֵי כַּעֲסִי,וְנֶגְדְּכֶם הִיא יוֹקֶדֶת”.+
15 אַתָּה יוֹדֵעַ, יְהֹוָה,זְכֹר אוֹתִי וְהַפְנֵה אֵלַי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ.
נְקֹם בְּרוֹדְפַי לְמַעֲנִי.+
אַל תָּנִיחַ לִי לָמוּת* בְּשֶׁל אֹרֶךְ אַפְּךָ.*
דַּע כִּי לְמַעַנְךָ אֲנִי נוֹשֵׂא חֶרְפָּה זוֹ.+
16 נִמְצְאוּ דְּבָרֶיךָ, וְאָכַלְתִּי אוֹתָם;+וּדְבָרְךָ הָיָה לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי,כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.
17 אֵינֶנִּי יוֹשֵׁב בְּחֶבְרַת חוֹגְגִים וְעוֹלֵז.+
מִכֵּיוָן שֶׁיָּדְךָ עָלַי, אֲנִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי,כִּי בְּזַעַם* מִלֵּאתָ אוֹתִי.+
18 לָמָּה כְּאֵבִי מְמֻשָּׁךְ* וּפִצְעִי חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא?
הוּא מְסָרֵב לְהֵרָפֵא.
הַאִם תִּהְיֶה לִי כִּמְקוֹר מַיִם כּוֹזֵבאֲשֶׁר לֹא נִתָּן לִסְמֹךְ עָלָיו?
19 לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”אִם תָּשׁוּב, אֲשִׁיבְךָ,*וּלְפָנַי תַּעֲמֹד.
אִם תַּפְרִיד אֶת הַיָּקָר מֵחֲסַר הָעֵרֶךְ,תִּהְיֶה כְּמוֹ פִּי.*
הֵם יֵאָלְצוּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ,אַךְ אַתָּה לֹא תָּשׁוּב אֲלֵיהֶם”.
20 ”הִנְנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה לָעָם הַזֶּה.+
הֵם יִלָּחֲמוּ בְּךָ,אַךְ לֹא יוּכְלוּ לְךָ,*+כִּי אִתְּךָ אֲנִי, לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילְךָ”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
21 ”וְאַצִּילְךָ מִיַּד הָרְשָׁעִיםוְאֶפְדֶּה אוֹתְךָ מִכַּף הָאַכְזָרִיִּים”.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”אין נפשי אל העם הזה”.
^ או אולי ”ארבעה סוגי משפטים”. נה״מ, ”ארבע משפחות”.
^ או ”להתחרט; לחוש צער”.
^ או אולי ”מוסיפה ללכת לאחור”.
^ כלי זרייה דמוי קלשון.
^ או אולי ”והיא חשה בושה וחרפה”.
^ או ”נפשה”.
^ נה״מ, ”אל... תיקחני”.
^ או ”מכיוון שאינך ממהר לכעוס”.
^ או ”בדברי זעם; גינוי”.
^ או ”כרוני”.
^ או ”אשקם אותך”.
^ או ”תהיה דוברי”.
^ או ”לא יוכלו לגבור עליך”.
