ירמיהו 16‏:1‏-21

  • אל לירמיהו להתחתן,‏ להתאבל או להיכנס אל בית משתה ‏(‏1–9‏)‏

  • העונש והשיקום שלאחר מכן ‏(‏10–21‏)‏

טז  דְּבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏  ‏”‏לֹא תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה,‏ וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה.‏  כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַנּוֹלָדִים כָּאן וְעַל אִמּוֹתֵיהֶם הַיּוֹלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתֵיהֶם הַמּוֹלִידִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת:‏  ‏’‏מִמַּחֲלוֹת קַטְלָנִיּוֹת הֵם יָמוּתוּ,‏+ וְאִישׁ לֹא יִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם אוֹ יִקְבֹּר אוֹתָם;‏ כַּזֶּבֶל* יִהְיוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.‏+ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יֹאבְדוּ,‏+ וּפִגְרֵיהֶם יִהְיוּ לְמַאֲכָל לְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְבַהֲמוֹת הָאָרֶץ’‏.‏   כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏‏’‏אַל תִּכָּנֵס לְבַיִת שֶׁבּוֹ נֶעֱרֶכֶת סְעוּדַת אֲבֵלִים,‏וְאַל תֵּלֵךְ לְקוֹנֵן אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָם’‏.‏+ ‏’‏כִּי לָקַחְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵהָעָם הַזֶּה’‏,‏ מַכְרִיז יְהֹוָה,‏‏’‏וְאֶת חַסְדִּי וְאֶת רַחֲמַי.‏+   הַגְּדוֹלִים וְגַם הַקְּטַנִּים יָמוּתוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת.‏ הֵם לֹא יִקָּבְרוּ,‏וְלֹא יִתְאַבְּלוּ עֲלֵיהֶם,‏וְאִישׁ לֹא יִפְצַע אֶת עַצְמוֹ אוֹ יַעֲשֶׂה אֶת רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ לְמַעֲנָם.‏*   וְאִישׁ לֹא יַעֲנִיק מָזוֹן לָאֲבֵלִים,‏לְנַחֲמָם עַל מֵתֵיהֶם;‏וְאִישׁ גַּם לֹא יִתֵּן לָהֶם אֶת כּוֹס הַתַּנְחוּמִיםלִשְׁתּוֹת עַל אָבְדַן אֲבִיהֶם אוֹ אִמָּם.‏   וְאֶל בֵּית מִשְׁתֶּה אַל תִּכָּנֵסלָשֶׁבֶת אִתָּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת’‏.‏  ‏”‏כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,‏ ’‏הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה,‏ בִּימֵיכֶם וּלְנֶגֶד עֵינֵיכֶם,‏ קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה,‏ קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה’‏.‏+ 10  ‏”‏כַּאֲשֶׁר תַּגִּיד לָעָם הַזֶּה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,‏ הֵם יִשְׁאֲלוּ אוֹתְךָ,‏ ’‏לָמָּה דִּבֵּר יְהֹוָה נֶגְדֵּנוּ אֶת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת?‏ אֵיזֶה עָווֹן וְאֵיזֶה חֵטְא חָטָאנוּ לִיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ?‏’‏+ 11  הָשֵׁב לָהֶם,‏ ’‏”‏מִכֵּיוָן שֶׁאֲבוֹתֵיכֶם עָזְבוּ אוֹתִי”‏,‏+ מַכְרִיז יְהֹוָה,‏ ”‏וְהוֹסִיפוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלַעֲבֹד אוֹתָם וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם.‏+ וְאוֹתִי הֵם עָזְבוּ,‏ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמְרוּ.‏+ 12  וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם דְּבָרִים גְּרוּעִים בְּהַרְבֵּה מֵאֲבוֹתֵיכֶם,‏+ וְהִנְּכֶם הוֹלְכִים אִישׁ אִישׁ אַחֲרֵי עַקְשָׁנוּת לִבּוֹ הָרַע בִּמְקוֹם לְצַיֵּת לִי.‏+ 13  לָכֵן אַשְׁלִיךְ אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא הִכַּרְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם,‏+ וְשָׁם תִּצְטָרְכוּ לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה,‏+ כִּי לֹא אָחוּס עֲלֵיכֶם”‏’‏.‏ 14  ‏”‏’‏אוּלָם הִנֵּה יָמִים בָּאִים’‏,‏ מַכְרִיז יְהֹוָה,‏ ’‏וְהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד:‏ ”‏חַי יְהֹוָה* אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם!‏”‏+ 15  אֶלָּא ”‏חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ הַצָּפוֹן וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר אֲלֵיהֶן הֵפִיץ אוֹתָם!‏”‏ וַאֲשִׁיבֵם אֶל אַדְמָתָם,‏ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיהֶם’‏.‏+ 16  ‏’‏הִנְנִי שׁוֹלֵחַ וְקוֹרֵא לְדַיָּגִים רַבִּים’‏,‏ מַכְרִיז יְהֹוָה,‏‏’‏וְהֵם יָדוּגוּ אוֹתָם.‏ וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח וְאֶקְרָא לְצַיָּדִים רַבִּים,‏וְהֵם יָצוּדוּ אוֹתָם עַל כָּל הַר וְעַל כָּל גִּבְעָהוּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים.‏ 17  כִּי עֵינַי עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.‏* הֵם לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנַי,‏וַעֲווֹנָם לֹא נִסְתַּר מֵעֵינַי.‏ 18  תְּחִלָּה אֲשַׁלֵּם אֶת הַגְּמוּל הַמָּלֵא הָרָאוּי לַעֲווֹנָם וּלְחֶטְאָם,‏+כִּי חִלְּלוּ אֶת אַרְצִי בַּדְּמֻיּוֹת הַדּוֹמְמוֹת שֶׁל* אֱלִילֵיהֶם הַמְּשֻׁקָּצִיםוּמִלְּאוּ אֶת נַחֲלָתִי בְּתוֹעֲבוֹתֵיהֶם’‏”‏.‏+ 19  יְהֹוָה,‏ עֻזִּי וּמָעֻזִּי,‏מְקוֹם מְנוּסָתִי בְּיוֹם צָרָה,‏+אֵלֶיךָ יָבוֹאוּ הָאֻמּוֹת מִקְּצוֹת הָאָרֶץוְיֹאמְרוּ:‏ ”‏אֲבוֹתֵינוּ נָחֲלוּ שֶׁקֶר גָּמוּר,‏הֶבֶל וּדְבָרִים חַסְרֵי עֵרֶךְ אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם מוֹעִיל”‏.‏+ 20  הֲיַעֲשֶׂה לוֹ אָדָם אֵלִיםוְהֵם אֵינָם בֶּאֱמֶת אֵלִים?‏+ 21  ‏”‏לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעַ לָהֶם,‏בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעַ לָהֶם אֶת כּוֹחִי וְאֶת גְּבוּרָתִי,‏וְיֵדְעוּ כִּי שְׁמִי יְהֹוָה”‏.‏

הערות שוליים

או ”‏כדשן”‏.‏
מנהגי אבלות אליליים שככל הנראה היו נהוגים בקרב בני ישראל הלא נאמנים.‏
בקרב בני ישראל,‏ שבועה בחייו של יהוה (‏או של מישהו אחר)‏ הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.‏
נה״מ,‏ ”‏כל דרכיהם”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בנבלת”‏.‏