ירמיהו 4:1-31
ד ”אִם תָּשׁוּב, יִשְׂרָאֵל”, מַכְרִיז יְהֹוָה,”אִם אֵלַי תָּשׁוּבוְאִם תָּסִיר מִלְּפָנַי אֶת אֱלִילֶיךָ הַמְּשֻׁקָּצִים,אָז לֹא תִּהְיֶה פָּלִיט.+
2 וְאִם תִּשָּׁבַע,’חַי יְהֹוָה!’ בֶּאֱמֶת, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה,אָז יִתְבָּרְכוּ* בְּאֶמְצָעוּתוֹ הָאֻמּוֹת,וּבוֹ יִתְפָּאֲרוּ”.+
3 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה לְאַנְשֵׁי יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַיִם:
”חִרְשׁוּ לָכֶם אֲדָמָה רְאוּיָה לְעִבּוּד,וְאַל תּוֹסִיפוּ לִזְרֹעַ בֵּין קוֹצִים.+
4 הִמּוֹלוּ לִיהֹוָה,וְהָסִירוּ אֶת עָרְלוֹת לְבַבְכֶם,+אַנְשֵׁי יְהוּדָה וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם,פֶּן תֻּצַּת כָּאֵשׁ חֲמָתִיוְתִבְעַר בְּאֵין מְכַבֶּה,בְּשֶׁל רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם”.+
5 הַכְרִיזוּ בִּיהוּדָה, וְהַשְׁמִיעוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
צַעֲקוּ וְתִקְעוּ בַּשּׁוֹפָר בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ.+
קִרְאוּ בְּקוֹל וְאִמְרוּ: ”הֵאָסְפוּ,וְנָנוּס אֶל הֶעָרִים הַמְּבֻצָּרוֹת.+
6 הָרִימוּ אוֹת* לְכִוּוּן צִיּוֹן.
חַפְּשׂוּ מַחֲסֶה, אַל תַּעַמְדוּ מִלֶּכֶת”,
כִּי אָנוֹכִי מֵבִיא רָעָה מֵהַצָּפוֹן,+ מַפָּלָה גְּדוֹלָה.
7 הוּא יָצָא כְּאַרְיֵה מִסֻּבְכּוֹ;+מַשְׁחִית הָאֻמּוֹת יָצָא לַדֶּרֶךְ.+
הוּא יָצָא מִמְּקוֹמוֹ לַהֲפֹךְ אֶת אַרְצֵךְ לְדָבָר מַזְוִיעַ.
עָרַיִךְ יֻחְרְבוּ וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶן תּוֹשָׁב.+
8 עַל כֵּן חִגְרוּ שַׂקִּים,+הִתְאַבְּלוּ* וְקוֹנְנוּ,כִּי לֹא יָסוּר מֵעָלֵינוּ כַּעֲסוֹ הַבּוֹעֵר שֶׁל יְהֹוָה.
9 ”בַּיּוֹם הַהוּא”, מַכְרִיז יְהֹוָה, ”יֹאבַד לֵב* הַמֶּלֶךְ,+וְגַם לֵב* הַשָּׂרִים;הַכֹּהֲנִים יִזְדַּעַזְעוּ, וְהַנְּבִיאִים יִדָּהֲמוּ”.+
10 אָז אָמַרְתִּי: ”אֲבוֹי, אֲדֹנָי יְהֹוָה! הִטְעֵיתָ כָּלִיל אֶת הָעָם הַזֶּה+ וְאֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּאָמְרְךָ, ’שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם’,+ בְּעוֹד הַחֶרֶב בִּגְרוֹנֵנוּ”.*
11 בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַיִם:
”רוּחַ צוֹרֶבֶת מִן הַגְּבָעוֹת הַחֲשׂוּפוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּרתִּנְשֹׁב מַטָּה עַל בַּת* עַמִּי;הִיא אֵינָהּ בָּאָה לִזְרוֹת אוֹ לְטַהֵר.
12 הָרוּחַ הַמְּלֵאָה בָּאָה מִן הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה לְפִי דְּבָרִי.
כָּעֵת אַכְרִיז אֶת מִשְׁפָּטַי נֶגְדָּם.
13 הִנֵּה כְּעַנְנֵי גֶּשֶׁם הוּא יָבוֹא,וּמֶרְכְּבוֹתָיו כְּסוּפָה.+
סוּסָיו מְהִירִים מֵעֵיטִים.+
אוֹי לָנוּ, כִּי נִשְׁמַדְנוּ!
14 כַּבְּסִי לִבֵּךְ מֵרֹעַ, יְרוּשָׁלַיִם, לְמַעַן תִּוָּשְׁעִי.+
עַד מָתַי תִּשְׁמְרִי בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת רֶשַׁע?
15 כִּי קוֹל מְסַפֵּר אֶת הַחֲדָשׁוֹת מִדָּן,+וּמַכְרִיז עַל אָסוֹן מֵהָרֵי אֶפְרַיִם.
16 הִנֵּה דַּוְּחוּ זֹאת לָאֻמּוֹת;הַכְרִיזוּ זֹאת נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם”.
”זְקִיפִים* בָּאִים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה,וְיָרִימוּ קוֹלָם נֶגֶד עָרֵי יְהוּדָה.
17 הֵם בָּאִים עָלֶיהָ מִכָּל עֵבֶר כְּשׁוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ,+כִּי בִּי מָרְדָה”,+ מַכְרִיז יְהֹוָה.
18 ”דְּרָכַיִךְ וּמַעֲלָלַיִךְ יוּבְאוּ עָלַיִךְ.+
כַּמָּה מַר אֲסוֹנֵךְ,כִּי מַגִּיעַ הוּא עַד לִבֵּךְ!”
19 יִסּוּרַי,* יִסּוּרַי!
בְּתוֹכְכֵי לִבִּי* כְּאֵבִי רַב.
לִבִּי הוֹלֵם בְּקִרְבִּי.
אֵינִי יָכוֹל לְהַחְרִישׁ,כִּי שָׁמַעְתִּי* אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר,אֶת תְּרוּעַת הַמִּלְחָמָה.*+
20 דֻּוַּח עַל אָסוֹן אַחַר אָסוֹן,כִּי נִשְׁמְדָה כָּל הָאָרֶץ.
פִּתְאוֹם נִשְׁמְדוּ אֹהָלַי,בְּרֶגַע יְרִיעוֹתַי.+
21 עַד מָתַי אֶרְאֶה אֶת הָאוֹת,*אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר?+
22 ”כִּי עַמִּי אֱוִיל;+הֵם אֵינָם שָׂמִים לֵב אֵלַי.
בָּנִים כְּסִילִים, חַסְרֵי הֲבָנָה.
הֵם פִּקְּחִים* דַּיָּם לְהָרַע,אַךְ אֵינָם יוֹדְעִים לְהֵיטִיב”.
23 רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הִיא תֹּהוּ וָבֹהוּ.*+
הִבַּטְתִּי אֶל הַשָּׁמַיִם, וְאוֹרָם נֶעֱלַם.+
24 רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים, וְהִנֵּה הֵם רוֹעֲדִים,וְהַגְּבָעוֹת מִטַּלְטְלוֹת.+
25 רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין אָדָם,וְכָל עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם נָסוּ לָהֶם.+
26 רָאִיתִי וְהִנֵּה הַמַּטָּע הָיָה לְמִדְבָּר,וְכָל עָרָיו נֶהֶרְסוּ.+
הָיָה זֶה בִּגְלַל יְהֹוָה,בִּגְלַל כַּעֲסוֹ הַבּוֹעֵר.
27 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה: ”שְׁמָמָה תִּהְיֶה כָּל הָאָרֶץ,+אַךְ לֹא אַשְׁמִיד הַשְׁמָדָה מֻחְלֶטֶת.
28 מִשּׁוּם כָּךְ תִּתְאַבֵּל הָאָרֶץ,+וְהַשָּׁמַיִם מִמַּעַל יֵעָשׂוּ קוֹדְרִים.+
מִכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי, הֶחְלַטְתִּי,וְלֹא אֲשַׁנֶּה אֶת דַּעְתִּי* וְלֹא אֶחְזֹר בִּי.+
29 מִקּוֹל הַפָּרָשִׁים וְהַקַּשָּׁתִיםבּוֹרַחַת כָּל הָעִיר.+
הֵם נִכְנָסִים אֶל הַסְּבָכִים,וּמְטַפְּסִים עַל הַסְּלָעִים.+
כָּל עִיר עֲזוּבָה,וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹשֵׁב בָּהֶן”.
30 וְכָעֵת, כְּשֶׁאַתְּ חֲרֵבָה, מָה תַּעֲשִׂי?
נָהַגְתְּ לִלְבֹּשׁ שָׁנִי,לְהִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָבוּלְהַגְדִּיל אֶת עֵינַיִךְ בְּעֶזְרַת צֶבַע שָׁחֹר.*
אַךְ לַשָּׁוְא הִתְיַפֵּית,+כִּי הַמִּשְׁתּוֹקְקִים אֵלַיִךְ מָאֲסוּ בָּךְ;הֵם כָּעֵת מְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֵׁךְ.*+
31 כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹל כְּשֶׁל אִשָּׁה חוֹלָה,מְצוּקָה כְּשֶׁל אִשָּׁה בְּלֵדָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה,אֶת קוֹל בַּת צִיּוֹן הַמּוֹסִיפָה לְהִתְנַשֵּׁם.
הִיא אוֹמֶרֶת בְּעוֹדָהּ פּוֹרֶשֶׂת כַּפֶּיהָ:+
”אוֹי לִי, כִּי אֲנִי* תְּשׁוּשָׁה בִּגְלַל הַהוֹרְגִים!”
הערות שוליים
^ או ”ישיגו ברכה”.
^ או ”נס”, עמוד המשמש לסימן.
^ או ”טפחו על לבבכם”.
^ או ”אומץ”.
^ או ”אומץ”.
^ או ”כאשר הגיעה החרב עד נפשנו”.
^ האנשה מליצית, אולי לשם ביטוי רחמים או הזדהות.
^ נה״מ, ”נוצרים [שומרים]”, אשר משקיפים על העיר כדי לדעת מתי לתקוף אותה.
^ נה״מ, ”מעיי”.
^ נה״מ, ”[ב]קירות ליבי”.
^ או ”שמעה נפשי”.
^ או אולי ”את קול תרועת הקרב”.
^ או ”נס”, עמוד המשמש לסימן.
^ או ”חכמים”.
^ או ”ריקה ושוממה”.
^ או ”לא אתחרט”.
^ או ”בצללית עיניים”.
^ או ”לקחת את חייך”.
^ או ”נפשי”.
