לוקס 6‏:1‏-49

  • ישוע ”‏אדון השבת”‏ ‏(‏1–5‏)‏

  • ריפוי איש שידו משותקת ‏(‏6–11‏)‏

  • שנים עשר השליחים ‏(‏12–16‏)‏

  • ישוע מלמד ומרפא ‏(‏17–19‏)‏

  • קריאות ”‏אשרי”‏ ו”‏אוי”‏ ‏(‏20–26‏)‏

  • אהבה כלפי האויבים ‏(‏27–36‏)‏

  • חִדלו לשפוט ‏(‏37–42‏)‏

  • העץ ניכר בפריו ‏(‏43–45‏)‏

  • בית שנבנה היטב;‏ בית ללא יסוד איתן ‏(‏46–49‏)‏

ו  בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת,‏ כְּשֶׁעָבַר דֶּרֶךְ שְׂדוֹת תְּבוּאָה,‏ קָטְפוּ תַּלְמִידָיו שִׁבּוֹלִים,‏+ מוֹלְלוּ אוֹתָן בִּידֵיהֶם וְאָכְלוּ.‏+  בִּתְגוּבָה שָׁאֲלוּ אֲחָדִים מִן הַפְּרוּשִׁים:‏ ”‏מַדּוּעַ אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת מָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת?‏”‏+  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ:‏ ”‏הַאִם מֵעוֹלָם לֹא קְרָאתֶם מָה עָשָׂה דָּוִד כַּאֲשֶׁר הוּא וְהָאֲנָשִׁים שֶׁאִתּוֹ הָיוּ רְעֵבִים?‏+  הֲרֵי נִכְנַס לְבֵית אֱלֹהִים וְקִבֵּל אֶת הַלֶּחֶם הַמֻּצָּג* — שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר בַּאֲכִילָה אֶלָּא לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד — וְאָכַל וְנָתַן מִמֶּנּוּ לָאֲנָשִׁים שֶׁאִתּוֹ”‏.‏+  הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם:‏ ”‏בֶּן הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת”‏.‏+  בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת+ נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵחֵל לְלַמֵּד,‏ וְהָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיָּדוֹ הַיְּמָנִית מְשֻׁתֶּקֶת.‏*+  הִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת לִרְאוֹת אִם יְרַפֵּא בְּשַׁבָּת,‏ כְּדֵי לִמְצֹא עִלָּה לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ.‏  הוּא יָדַע מָה הֵם חוֹשְׁבִים,‏+ וְלָכֵן אָמַר לָאִישׁ בַּעַל הַיָּד הַמְּשֻׁתֶּקֶת:‏* ”‏קוּם וַעֲמֹד בָּאֶמְצַע”‏.‏ הוּא קָם וְנֶעֱמַד.‏  אָז אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ:‏ ”‏שְׁאֵלָה לִי אֲלֵיכֶם.‏ הַאִם מֻתָּר בְּשַׁבָּת לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע,‏ לְהַצִּיל נֶפֶשׁ* אוֹ לַהֲמִיתָהּ?‏”‏+ 10  הִבִּיט סָבִיב בַּכֹּל וְאָז אָמַר לָאִישׁ:‏ ”‏הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ”‏.‏ הוּא עָשָׂה כֵּן,‏ וְיָדוֹ שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ.‏ 11  אוּלָם הֵם הִתְמַלְּאוּ זַעַם רַב וְהֵחֵלּוּ לְהִתְיַעֵץ בֵּינֵיהֶם מָה לַעֲשׂוֹת לְיֵשׁוּעַ.‏ 12  בְּאַחַד הַיָּמִים הָהֵם יָצָא אֶל הָהָר לְהִתְפַּלֵּל,‏+ וְהִתְמִיד כָּל הַלַּיְלָה בִּתְפִלָּה לֶאֱלֹהִים.‏+ 13  בַּבֹּקֶר קָרָא אֵלָיו אֶת תַּלְמִידָיו וּבָחַר מֵהֶם שְׁנֵים עָשָׂר,‏ שֶׁאוֹתָם כִּנָּה שְׁלִיחִים:‏+ 14  אֶת שִׁמְעוֹן,‏ אֲשֶׁר גַּם קָרָא לוֹ פֶּטְרוֹס,‏ אֶת אַנְדְּרֵי אָחִיו,‏ אֶת יַעֲקֹב,‏ אֶת יוֹחָנָן,‏ אֶת פִילִיפּוֹס,‏+ אֶת בַּר־תַּלְמַי,‏ 15  אֶת מַתַּי,‏ אֶת תּוֹמָא,‏+ אֶת יַעֲקֹב בֶּן חַלְפַי,‏ אֶת שִׁמְעוֹן הַמְּכֻנֶּה ”‏הַקַּנַּאי”‏,‏* 16  אֶת יְהוּדָה בֶּן יַעֲקֹב וְאֶת יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת,‏ שֶׁהָפַךְ לְבוֹגֵד.‏ 17  הוּא יָרַד אִתָּם וְנֶעֱמַד בְּמִישׁוֹר.‏ הֲמוֹנִים מִקֶּרֶב תַּלְמִידָיו הָיוּ שָׁם,‏ וְכֵן אֲנָשִׁים רַבִּים מְאוֹד מִכָּל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאֵזוֹר הַחוֹף שֶׁל צוֹר וְצִידוֹן,‏ אֲשֶׁר בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וּלְהֵרָפֵא מִמַּחֲלוֹתֵיהֶם.‏ 18  גַּם אֲנָשִׁים הַמְּעֻנִּים בִּידֵי רוּחוֹת טְמֵאוֹת נִרְפְּאוּ.‏ 19  כָּל הֶהָמוֹן רָצָה לָגַעַת בּוֹ,‏ כִּי יָצְאָה מִמֶּנּוּ גְּבוּרָה+ וְרִפְּאָה אֶת כֻּלָּם.‏ 20  הִבִּיט יֵשׁוּעַ בְּתַלְמִידָיו וְאָמַר:‏ ‏”‏אַשְׁרֵיכֶם הָעֲנִיִּים,‏ כִּי לָכֶם שַׁיֶּכֶת מַלְכוּת אֱלֹהִים.‏+ 21  ‏”‏אַשְׁרֵיכֶם הָרְעֵבִים כָּעֵת,‏ כִּי אַתֶּם תִּשְׂבְּעוּ.‏+ ‏”‏אַשְׁרֵיכֶם הַבּוֹכִים כָּעֵת,‏ כִּי אַתֶּם תִּצְחֲקוּ.‏+ 22  ‏”‏אַשְׁרֵיכֶם אִם יִשְׂנְאוּ אֶתְכֶם+ וְאִם יְנַדּוּ אֶתְכֶם+ וִיחָרְפוּ אֶתְכֶם וְיַכְפִּישׁוּ אֶת שִׁמְכֶם בִּגְלַל בֶּן הָאָדָם.‏ 23  שִׂמְחוּ בַּיּוֹם הַהוּא וְעִלְזוּ מְאוֹד,‏* כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם;‏ הֲרֵי אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים נָהֲגוּ אֲבוֹתֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לַנְּבִיאִים.‏+ 24  ‏”‏אַךְ אוֹי לָכֶם הָעֲשִׁירִים,‏+ כִּי כְּבָר קִבַּלְתֶּם אֶת מְלוֹא נֶחָמַתְכֶם.‏+ 25  ‏”‏אוֹי לָכֶם הַשְּׂבֵעִים כָּעֵת,‏ כִּי אַתֶּם תִּרְעֲבוּ.‏ ‏”‏אוֹי לָכֶם הַצּוֹחֲקִים כָּעֵת,‏ כִּי אַתֶּם תִּתְאַבְּלוּ וְתִבְכּוּ.‏+ 26  ‏”‏אוֹי לָכֶם אִם הַכֹּל מְדַבְּרִים עֲלֵיכֶם טוֹבוֹת,‏+ כִּי כָּךְ עָשׂוּ אֲבוֹתֵיהֶם לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר.‏ 27  ‏”‏אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם,‏ אַתֶּם הַמַּקְשִׁיבִים לִדְבָרַי:‏ הַתְמִידוּ לֶאֱהֹב אֶת אוֹיְבֵיכֶם,‏ לְהֵיטִיב עִם שׂוֹנְאֵיכֶם,‏+ 28  לְבָרֵךְ אֶת מְקַלְּלֵיכֶם וּלְהִתְפַּלֵּל בְּעַד הַבָּזִים לָכֶם.‏+ 29  הַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלֶּחִי הָאַחַת,‏ הוֹשֵׁט לוֹ גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה;‏ וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת מְעִילְךָ,‏ אַל תִּמְנַע מִמֶּנּוּ גַּם אֶת כֻּתָּנְתְּךָ.‏+ 30  תֵּן לְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ;‏+ וְאִם לוֹקְחִים מִמְּךָ דָּבָר,‏ אַל תִּדְרֹשׁ אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.‏ 31  ‏”‏מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים שֶׁבְּנֵי אָדָם יַעֲשׂוּ לָכֶם,‏ כָּךְ עֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם.‏+ 32  ‏”‏אִם אוֹהֲבִים אַתֶּם אֶת אוֹהֲבֵיכֶם,‏ הַרְאוּיִים אַתֶּם לְשֶׁבַח?‏ הֲרֵי גַּם הַחוֹטְאִים אוֹהֲבִים אֶת אוֹהֲבֵיהֶם.‏+ 33  וְאִם אַתֶּם מֵיטִיבִים עִם מִי שֶׁמֵּיטִיבִים אִתְּכֶם,‏ הַרְאוּיִים אַתֶּם לְשֶׁבַח?‏ גַּם הַחוֹטְאִים עוֹשִׂים זֹאת.‏ 34  וְאִם אַתֶּם מַלְוִים* לַאֲנָשִׁים שֶׁמֵּהֶם אַתֶּם מְצַפִּים לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה,‏ הַרְאוּיִים אַתֶּם לְשֶׁבַח?‏+ גַּם הַחוֹטְאִים מַלְוִים לַחוֹטְאִים וּמְצַפִּים שֶׁיֻּחְזַר לָהֶם מְלוֹא הַסְּכוּם.‏ 35  אַדְּרַבָּה,‏ אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ וְהַלְווּ מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִתְמוּרָה;‏+ וְרַב יִהְיֶה שְׂכַרְכֶם וּבְנֵי הָאֵל הָעֶלְיוֹן תִּקָּרְאוּ,‏ כִּי טוֹב הוּא לִכְפוּיֵי הַטּוֹבָה וְלָרָעִים.‏+ 36  הֱיוּ רַחְמָנִים,‏ כְּשֵׁם שֶׁאֲבִיכֶם רַחְמָן הוּא.‏+ 37  ‏”‏חִדְלוּ לִשְׁפֹּט וְלֹא תִּשָּׁפְטוּ;‏+ חִדְלוּ לְהַרְשִׁיעַ וְלֹא תֻּרְשְׁעוּ.‏ סִלְחוּ וְיִסָּלַח* לָכֶם.‏+ 38  תְּנוּ תָּמִיד וְיִתְּנוּ לָכֶם.‏+ מִדָּה שׁוֹפַעַת,‏ דְּחוּסָה,‏ מְנֹעֶרֶת וּגְדוּשָׁה יִשְׁפְּכוּ בְּחֵיקְכֶם,‏ כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמְדְּדוּ לָכֶם”‏.‏ 39  אָז נָתַן לָהֶם דֻּגְמָה:‏ ”‏הַאִם עִוֵּר יָכוֹל לְהַדְרִיךְ עִוֵּר?‏ הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לְתוֹךְ בּוֹר.‏+ 40  תַּלְמִיד אֵינוֹ גָּדוֹל מִמּוֹרֵהוּ;‏ אֲבָל כָּל הַמְּקַבֵּל הַכְשָׁרָה מְלֵאָה יִהְיֶה כְּמוֹרֵהוּ.‏ 41  אִם כֵּן,‏ מַדּוּעַ אַתָּה מַבִּיט בַּקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ שָׂם לֵב לַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ שֶׁלְּךָ?‏+ 42  אֵיךְ תּוּכַל לוֹמַר לְאָחִיךָ,‏ ’‏אָחִי,‏ הָנַח לִי לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם שֶׁבְּעֵינְךָ’‏,‏ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה אֶת הַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ?‏ צָבוּעַ!‏ הוֹצֵא תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹרָה מֵעֵינְךָ,‏ וְאָז תִּרְאֶה הֵיטֵב וְתוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינוֹ שֶׁל אָחִיךָ.‏ 43  ‏”‏עֵץ טוֹב אֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי רָקוּב,‏ וְעֵץ רָקוּב אֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב.‏+ 44  כָּל עֵץ נִכָּר בְּפִרְיוֹ.‏+ לְמָשָׁל,‏ אֵין קוֹטְפִים תְּאֵנִים מִן הַקּוֹצִים,‏ וְאֵין בּוֹצְרִים עֲנָבִים מִשִּׂיחַ קוֹצָנִי.‏ 45  הָאִישׁ הַטּוֹב מוֹצִיא דְּבָרִים טוֹבִים מִן הָאוֹצָר הַטּוֹב שֶׁבְּלִבּוֹ,‏ וְאִלּוּ הָאִישׁ הָרַע מוֹצִיא דְּבָרִים רָעִים מֵאוֹצָרוֹ הָרַע;‏ הֲרֵי מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בְּלִבּוֹ מְדַבֵּר פִּיו.‏+ 46  ‏”‏מַדּוּעַ אַתֶּם קוֹרְאִים לִי ’‏אֲדוֹנִי!‏ אֲדוֹנִי!‏’‏ וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר?‏+ 47  כָּל מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְשׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי וְעוֹשֶׂה אוֹתָם,‏ אַסְבִּיר לָכֶם לְמִי הוּא דּוֹמֶה:‏+ 48  דּוֹמֶה הוּא לְאִישׁ הַבּוֹנֶה בַּיִת;‏ הוּא חָפַר עָמֹק בָּאֲדָמָה וְהִנִּיחַ אֶת הַיְּסוֹדוֹת עַל הַסֶּלַע.‏ כְּשֶׁבָּא שִׁטָּפוֹן הִכָּה זֶרֶם הַמַּיִם הָעַז בַּבַּיִת,‏ אַךְ לֹא הָיָה חָזָק דַּיּוֹ לְזַעַזְעוֹ,‏ מִשּׁוּם שֶׁנִּבְנָה הֵיטֵב.‏+ 49  לְעֻמַּת זֹאת,‏ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר,‏+ דּוֹמֶה לְאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת עַל הַקַּרְקַע בְּלִי יְסוֹדוֹת.‏ כַּאֲשֶׁר הִכָּה בּוֹ זֶרֶם הַמַּיִם הָעַז,‏ הִתְמוֹטֵט מִיָּד הַבַּיִת הַהוּא וְגָדוֹל הָיָה חֻרְבָּנוֹ”‏.‏

הערות שוליים

או ”‏את לחם הפנים”‏.‏
או ”‏יבשה;‏ מנוונת”‏.‏
או ”‏יבשה;‏ מנוונת”‏.‏
או ”‏חיים”‏.‏
‏”‏קנאי”‏,‏ כלומר נלהב.‏
מילולית,‏ ”‏קִפצו (‏משמחה)‏”‏.‏
כלומר,‏ מלווים ללא ריבית.‏
המילה בשפת המקור משמעה להתיר,‏ לשחרר,‏ לפטור.‏