מיכה 7‏:1‏-20

  • שחיתותו המוסרית של ישראל ‏(‏1–6‏)‏

    • אויבי האיש הם אנשי ביתו ‏(‏6‏)‏

  • ‏’‏אצפה ואוחיל’‏ ‏(‏7‏)‏

  • אלוהים עושה צדק למען עמו ‏(‏8–13‏)‏

  • מיכה מתפלל ומהלל את אלוהים ‏(‏14–20‏)‏

    • תשובתו של יהוה ‏(‏15–17‏)‏

    • ‏’‏מי אל כמו יהוה?‏’‏ ‏(‏18‏)‏

ז  אַלְלַי לִי!‏ כִּי הִנְנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁרלְאַחַר אֲסִיף פֵּרוֹת הַקַּיִץוְאִסּוּף עוֹלֵלוֹת* הַבָּצִיראֵינוֹ מוֹצֵא אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים לֶאֱכֹל,‏אוֹ תְּאֵנָה רִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְאַוֶּה לָהּ.‏*   אָבַד חָסִיד* מִן הָאָרֶץ;‏אֵין יָשָׁר בְּקֶרֶב בְּנֵי הָאָדָם.‏+ כֻּלָּם אוֹרְבִים כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ דָּם.‏+ אִישׁ צָד אֶת אָחִיו בְּרֶשֶׁת דַּיִג.‏*   יְדֵיהֶם מְיֻמָּנוֹת בַּעֲשִׂיַּת הָרַע;‏+הַשַּׂר מַצִּיג אֶת דְּרִישׁוֹתָיו,‏הַשּׁוֹפֵט מְבַקֵּשׁ תַּשְׁלוּם,‏+הַנִּכְבָּד מְבַטֵּא אֶת רְצוֹנוֹתָיו,‏*+וְהֵם רוֹקְמִים תָּכְנִית יַחְדָּו.‏*   הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בֵּינֵיהֶם הוּא כְּקוֹצִים,‏הַיָּשָׁר בְּיוֹתֵר מִבֵּינֵיהֶם גָּרוּעַ מִמְּשׂוּכַת* קוֹצִים.‏ יוֹם צוֹפֶיךָ וּפְקֻדָּתְךָ* יָבוֹא.‏+ כָּעֵת הֵם יִתָּקְפוּ בֶּהָלָה.‏+   אַל תַּאֲמִינוּ בְּרֵעַוְאַל תִּבְטְחוּ בְּחָבֵר קָרוֹב.‏+ הִזָּהֵר בְּמָה שֶׁתֹּאמַר לְשׁוֹכֶבֶת חֵיקְךָ.‏   כִּי בֵּן בָּז לְאָבִיו,‏בַּת קָמָה עַל אִמָּהּ,‏+וְכַלָּה עַל חֲמוֹתָהּ;‏+אוֹיְבֵי אִישׁ הֵם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.‏+   וַאֲנִי לִיהֹוָה אֲצַפֶּה.‏+ אוֹחִיל* לֶאֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי.‏+ יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהַי.‏+   אַל תִּשְׂמְחִי עָלַי,‏ אוֹיַבְתִּי.‏ אַף כִּי נָפַלְתִּי,‏ אָקוּם;‏אַף כִּי יוֹשֵׁב אֲנִי בַּחֹשֶׁךְ,‏ יְהֹוָה יִהְיֶה אוֹרִי.‏   אֶת זַעַם יְהֹוָה אֶשָּׂא‏— כִּי חָטָאתִי לוֹ+ —‏עַד אֲשֶׁר יָרִיב אֶת רִיבִי וְיַעֲשֶׂה אֶת מִשְׁפָּטִי.‏* הוּא יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר;‏אַבִּיט בְּצִדְקָתוֹ.‏ 10  גַּם אוֹיַבְתִּי תִּרְאֶה,‏וּבוּשָׁה תְּכַסֶּה אֶת זוֹ אֲשֶׁר אָמְרָה לִי:‏ ‏”‏הֵיכָן יְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ?‏”‏+ עֵינַי יַבִּיטוּ בָּהּ.‏ כָּעֵת תִּהְיֶה הִיא לְמִרְמָס כְּבֹץ בָּרְחוֹבוֹת.‏ 11  יִהְיֶה זֶה יוֹם לִבְנִיַּת גִּדְרוֹת הָאֶבֶן שֶׁלָּךְ;‏בַּיּוֹם הַהוּא יֻרְחַב הַגְּבוּל.‏* 12  בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹאוּ אֵלֶיךָכָּל הַדֶּרֶךְ מֵאַשּׁוּר וְעָרֵי מִצְרַיִם,‏מִמִּצְרַיִם וְעַד הַנָּהָר;‏*מִיָּם לְיָם וּמֵהַר לְהַר.‏+ 13  וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִשְׁמָמָה בִּגְלַל יוֹשְׁבֶיהָ,‏עֵקֶב מַעַלְלֵיהֶם.‏* 14  רְעֵה אֶת עַמְּךָ בְּשִׁבְטְךָ,‏ אֶת צֹאן נַחֲלָתְךָ,‏+אֶת זֶה אֲשֶׁר שָׁכַן בָּדָד בַּיַּעַר — בְּתוֹךְ מַטָּע.‏ יִרְעוּ הֵם בַּבָּשָׁן וּבַגִּלְעָד+ כְּבִימֵי קֶדֶם.‏ 15  ‏”‏כְּבִימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏אַרְאֶה לוֹ נִפְלָאוֹת.‏+ 16  יִרְאוּ אֻמּוֹת וְיֵבוֹשׁוּ חֵרֶף כָּל גְּבוּרָתָן.‏+ יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה;‏אָזְנֵיהֶם יִתְחָרְשׁוּ.‏ 17  יְלַחֲכוּ עָפָר כִּנְחָשִׁים;‏+כְּזוֹחֲלֵי הָאָרֶץ יֵצְאוּ בִּרְעָדָה מִמְּצוּדוֹתֵיהֶם.‏ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יָבוֹאוּ בְּפַחַד,‏וְיִירְאוּ מִמְּךָ”‏.‏+ 18  מִי אֵל כָּמוֹךָ,‏מוֹחֵל עַל עָווֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע+ לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ?‏+ הוּא לֹא יַחְזִיק לָעַד אֶת כַּעֲסוֹ,‏כִּי בְּחֶסֶד חָפֵץ* הוּא.‏+ 19  הוּא יָשׁוּב וִירַחֲמֵנוּ;‏+ יִכְבֹּשׁ* אֶת עֲווֹנוֹתֵינוּ.‏ אֶל מְצוּלוֹת הַיָּם תַּשְׁלִיךְ אֶת כָּל חֲטָאֵיהֶם.‏+ 20  תְּגַלֶּה נֶאֱמָנוּת לְיַעֲקֹב,‏חֶסֶד לְאַבְרָהָם,‏כְּפִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מִיְּמֵי קֶדֶם.‏+

הערות שוליים

הענבים הנשארים לאחר הבציר.‏
או ”‏אשר מתאווה לה נפשי”‏.‏
או ”‏נעלם הנאמן”‏.‏
או ”‏במכמורת”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏הַוַּת נפשו”‏,‏ תאוות נפשו.‏
נה״מ,‏ ”‏וַיְעַבְּתוּהָ”‏,‏ הם שוזרים,‏ רוקמים זאת יחד.‏
או ”‏דינך”‏.‏
או ”‏גדר”‏.‏
או ”‏אחכה בסבלנות”‏.‏
או ”‏יעניק לי צדק”‏.‏
או אולי ”‏ירחק החוק;‏ הצו”‏.‏
כלומר,‏ נהר פרת.‏
נה״מ,‏ ”‏מפרי מעלליהם”‏.‏
או ”‏מוצא הנאה”‏.‏
או ”‏ירמוס;‏ יכניע”‏.‏