מרקוס 3‏:1‏-35

  • ריפוי איש שידו משותקת ‏(‏1–6‏)‏

  • המונים על החוף ‏(‏7–12‏)‏

  • שנים עשר השליחים ‏(‏13–19‏)‏

  • גידוף רוח הקודש ‏(‏20–30‏)‏

  • אימו ואֶחָיו של ישוע ‏(‏31–35‏)‏

ג  הוּא נִכְנַס שׁוּב לְבֵית כְּנֶסֶת וְהָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיָּדוֹ מְשֻׁתֶּקֶת.‏*+  הֵם הִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת לִרְאוֹת אִם יְרַפֵּא אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת,‏ כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִמְצֹא בּוֹ דְּבַר אַשְׁמָה.‏  אָמַר לָאִישׁ בַּעַל הַיָּד הַמְּשֻׁתֶּקֶת:‏* ”‏קוּם וּבוֹא לָאֶמְצַע”‏.‏  שָׁאַל אוֹתָם:‏ ”‏הַאִם מֻתָּר בְּשַׁבָּת לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע,‏ לְהַצִּיל חַיִּים* אוֹ לַהֲרֹג?‏”‏+ אַךְ הֵם שָׁתְקוּ.‏  הִבִּיט בָּהֶם סָבִיב בְּכַעַס וּבְעֶצֶב רַב עַל קֵהוּת לִבָּם,‏+ וְאָז אָמַר לָאִישׁ:‏ ”‏הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ”‏.‏ הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְהִיא שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ.‏  יָצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וּמִיָּד נוֹעֲצוּ עִם חֲסִידֵי בֵּית הוֹרְדוֹס+ אֵיךְ לְהָרְגוֹ.‏  אַךְ יֵשׁוּעַ הָלַךְ מִשָּׁם עִם תַּלְמִידָיו אֶל הַיָּם,‏ וְהָמוֹן רַב מִן הַגָּלִיל וּמִיְּהוּדָה הָלְכוּ אַחֲרָיו.‏+  גַּם מִיְּרוּשָׁלַיִם,‏ מֵאִידוּמֵיאָה,‏ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּמִסְּבִיבוֹת צוֹר וְצִידוֹן בָּאוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם רַב,‏ כִּי שָׁמְעוּ עַל הַדְּבָרִים הָרַבִּים שֶׁעָשָׂה.‏  הוּא בִּקֵּשׁ מִתַּלְמִידָיו שֶׁיַּעֲמִידוּ לִרְשׁוּתוֹ סִירָה קְטַנָּה כְּדֵי שֶׁהֶהָמוֹן לֹא יִדָּחֵק אֵלָיו,‏ 10  שֶׁכֵּן הוֹאִיל וְרִפֵּא רַבִּים,‏ הִתְקַהֲלוּ סְבִיבוֹ כָּל מִי שֶׁסָּבְלוּ מִמַּחֲלוֹת קָשׁוֹת כְּדֵי לָגַעַת בּוֹ.‏+ 11  וְהָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת,‏+ בְּכָל פַּעַם שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ,‏ נָפְלוּ לְפָנָיו וְצָעֲקוּ:‏ ”‏אַתָּה בֶּן אֱלֹהִים!‏”‏+ 12  אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת צִוָּה עֲלֵיהֶן בְּתֹקֶף שֶׁלֹּא יְגַלּוּ אֶת זֶהוּתוֹ.‏+ 13  הוּא עָלָה לְהַר וְקָרָא אֵלָיו אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁרָצָה בָּהֶם,‏+ וְהֵם בָּאוּ אֵלָיו.‏+ 14  אָז הֵקִים* קְבוּצָה בַּת שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ,‏ שֶׁאוֹתָם כִּנָּה שְׁלִיחִים,‏ כְּדֵי שֶׁיִּתְלַוּוּ אֵלָיו וְשֶׁיִּשְׁלַח אוֹתָם לְבַשֵּׂר 15  וְשֶׁתִּהְיֶה לָהֶם סַמְכוּת לְגָרֵשׁ שֵׁדִים.‏+ 16  וְאֵלֶּה הַשְּׁנֵים עָשָׂר+ אֲשֶׁר בָּחַר:‏* שִׁמְעוֹן,‏ אֲשֶׁר גַּם כִּנָּה אוֹתוֹ פֶּטְרוֹס,‏+ 17  יַעֲקֹב בֶּן זַבְדַּי וְיוֹחָנָן אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב (‏לָהֶם נָתַן אֶת הַכִּנּוּי ”‏בְּנֵי רֶגֶשׁ”‏,‏ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ”‏בְּנֵי רַעַם”‏)‏,‏+ 18  אַנְדְּרֵי,‏ פִילִיפּוֹס,‏ בַּר־תַּלְמַי,‏ מַתַּי,‏ תּוֹמָא,‏ יַעֲקֹב בֶּן חַלְפַי,‏ תַּדַּי,‏ שִׁמְעוֹן הַקַּנַּאי* 19  וִיהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת,‏ אֲשֶׁר בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מָסַר אוֹתוֹ.‏ הוּא נִכְנַס לְבַיִת,‏ 20  וְשׁוּב הִתְאַסְּפוּ הַהֲמוֹנִים עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו לֹא יָכְלוּ אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתָם.‏ 21  שָׁמְעוּ עַל כָּךְ קְרוֹבָיו וְיָצְאוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ,‏ כִּי אָמְרוּ:‏ ”‏הוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ”‏.‏+ 22  כְּמוֹ כֵן,‏ הַסּוֹפְרִים שֶׁיָּרְדוּ מִיְּרוּשָׁלַיִם אָמְרוּ:‏ ”‏בַּעַל זְבוּב* שׁוֹכֵן בּוֹ,‏ וּבְעֶזְרַת שַׂר הַשֵּׁדִים הוּא מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים”‏.‏+ 23  אָז קָרָא אוֹתָם אֵלָיו וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם בְּעֶזְרַת דֻּגְמָאוֹת:‏ ”‏אֵיךְ יָכוֹל הַשָּׂטָן לְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׂטָן?‏ 24  אִם מַמְלָכָה מְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ,‏ אֵין הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד;‏+ 25  וְאִם בַּיִת יִהְיֶה מְפֻלָּג בְּתוֹךְ עַצְמוֹ,‏ לֹא יוּכַל הַבַּיִת הַהוּא לַעֲמֹד.‏ 26  וְאִם הַשָּׂטָן קָם נֶגֶד עַצְמוֹ וְהִתְפַּלֵּג,‏ לֹא יוּכַל לַעֲמֹד אֶלָּא יָבוֹא אֶל קִצּוֹ.‏ 27  לְמַעֲשֶׂה,‏ מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵיתוֹ שֶׁל אִישׁ חָזָק אֵינוֹ יָכוֹל לִגְנֹב אֶת חֲפָצָיו אֶלָּא אִם כֵּן יִכְפֹּת אוֹתוֹ תְּחִלָּה.‏ רַק אָז יוּכַל לִבְזֹז אֶת בֵּיתוֹ.‏ 28  אָמֵן* אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם,‏ עַל כָּל חֵטְא וְעַל כָּל גִּדּוּף* יִסָּלַח לִבְנֵי אָדָם.‏ 29  אַךְ הַמְּגַדֵּף אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֵין לוֹ סְלִיחָה לְעוֹלָם,‏+ אֶלָּא אָשֵׁם הוּא בְּחֵטְא עוֹלָם”‏.‏+ 30  אֶת זֹאת אָמַר כִּי טָעֲנוּ:‏ ”‏רוּחַ טְמֵאָה בּוֹ”‏.‏+ 31  בָּאוּ אִמּוֹ וְאֶחָיו,‏+ וּכְשֶׁעָמְדוּ בַּחוּץ שָׁלְחוּ לִקְרֹא לוֹ.‏+ 32  בְּאוֹתָהּ עֵת יָשְׁבוּ סְבִיבוֹ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים,‏ וְהֵם אָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏הִנֵּה אִמְּךָ וְאַחֶיךָ בַּחוּץ,‏ וְהֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתְךָ”‏.‏+ 33  הֵשִׁיב לָהֶם וְאָמַר:‏ ”‏מִי הֵם אִמִּי וְאַחַי?‏”‏ 34  וּבְהַבִּיטוֹ עַל הַיּוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ אָמַר:‏ ”‏הִנֵּה אִמִּי וְאַחַי!‏+ 35  כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי”‏.‏+

הערות שוליים

או ”‏יבשה;‏ מנוונת”‏.‏
או ”‏יבשה;‏ מנוונת”‏.‏
או ”‏נפש”‏.‏
או ”‏מינה”‏.‏
או ”‏מינה”‏.‏
‏”‏קנאי”‏,‏ כלומר נלהב.‏
כינוי לשטן.‏
ראה מונחון‏.‏
ישוע השתמש תכופות במילה ”‏אמן”‏ כדי להדגיש שדבריו הם אמת לאמיתה ומהימנים.‏