נחמיה 13‏:1‏-31

  • תיקוני הדת הנוספים של נחמיה ‏(‏1–31‏)‏

    • החובה לתת את המעשר ‏(‏10–13‏)‏

    • לא לחלל את השבת ‏(‏15–22‏)‏

    • גינוי נישואי תערובת ‏(‏23–28‏)‏

יג  בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא סֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם,‏+ וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עַמּוֹנִי אוֹ מוֹאָבִי+ אֶל קְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם,‏+  כִּי הֵם לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּלֶחֶם וּבְמַיִם,‏ אֶלָּא שָׂכְרוּ נֶגְדָּם אֶת בִּלְעָם לְקַלְּלָם.‏+ אַךְ אֱלֹהֵינוּ הָפַךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה.‏+  כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה,‏ הֵם הֵחֵלּוּ לְהַבְדִּיל אֶת כָּל צֶאֱצָאֵי הַנָּכְרִים* מִיִּשְׂרָאֵל.‏+  וְלִפְנֵי כֵן,‏ הַכֹּהֵן הַמֻּפְקָד עַל חַדְרֵי הָאִחְסוּן* שֶׁל בֵּית* אֱלֹהֵינוּ+ הָיָה אֶלְיָשִׁיב,‏+ קְרוֹבוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה.‏+  הוּא הֶעֱמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֲדַר אִחְסוּן* גָּדוֹל,‏ אֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן הָיוּ שָׂמִים בּוֹ אֶת הַמִּנְחָה,‏ הַלְּבוֹנָה וְהַכֵּלִים וְאֶת מַעֲשַׂר הַדָּגָן,‏ הַיַּיִן הֶחָדָשׁ וְהַשֶּׁמֶן,‏+ אֲשֶׁר הַלְּוִיִּים,‏+ הַזַּמָּרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים הָיוּ זַכָּאִים לְקַבֵּל,‏ יַחַד עִם הַתְּרוּמָה עֲבוּר הַכֹּהֲנִים.‏+  וּבְכָל אוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם,‏ כִּי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם+ לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא+ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ;‏ וּזְמַן מָה לְאַחַר מִכֵּן בִּקַּשְׁתִּי מֵהַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְהֵעָדֵר.‏  וְאָז בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם וְהִבְחַנְתִּי בַּדָּבָר הָאָיֹם אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב+ לְמַעַן טוֹבִיָּה+ בְּתִתּוֹ לוֹ חֲדַר אִחְסוּן בַּחֲצַר בֵּית הָאֱלֹהִים.‏  הַדָּבָר הָיָה רַע מְאוֹד בְּעֵינַי,‏ וְלָכֵן הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל רָהִיטֵי בֵּיתוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה מִחוּץ לַחֲדַר הָאִחְסוּן.‏*  אַחֲרֵי כֵן נָתַתִּי הוֹרָאוֹת,‏ וְחַדְרֵי הָאִחְסוּן* טֹהֲרוּ;‏ וְהֵשַׁבְתִּי לְשָׁם אֶת כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים,‏+ עִם הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה.‏+ 10  וְעוֹד נוֹדַע לִי כִּי מְנוֹת הַלְּוִיִּים+ לֹא נִתְּנוּ לָהֶם,‏+ וְעַל כֵּן הַלְּוִיִּים וְהַזַּמָּרִים עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הָלְכוּ לָהֶם,‏ אִישׁ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ.‏+ 11  לְפִיכָךְ נָזַפְתִּי בַּסְּגָנִים+ וְאָמַרְתִּי:‏ ”‏מַדּוּעַ הֻזְנַח בֵּית הָאֱלֹהִים?‏”‏+ וְאָז קִבַּצְתִּי אוֹתָם וְהֵשַׁבְתִּי אוֹתָם לְעֶמְדוֹתֵיהֶם.‏ 12  וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ אֶת מַעֲשַׂר+ הַדָּגָן,‏ הַיַּיִן הֶחָדָשׁ וְהַשֶּׁמֶן אֶל חַדְרֵי הָאִחְסוּן.‏+ 13  וְהִפְקַדְתִּי עַל חַדְרֵי הָאִחְסוּן אֶת שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן,‏ צָדוֹק הַסּוֹפֵר* וּפְדָיָה מִן הַלְּוִיִּים,‏ וְעוֹזְרָם הָיָה חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה,‏ כִּי אֲנָשִׁים אֵלֶּה נֶחְשְׁבוּ אֲמִינִים.‏ עֲלֵיהֶם הוּטְלָה הָאַחְרָיוּת לְחַלֵּק לַאֲחֵיהֶם.‏ 14  זְכֹר נָא אוֹתִי,‏+ אֱלֹהַי,‏ עַל כָּךְ,‏ וְאַל תִּמְחֶה אֶת חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמַעַן בֵּית אֱלֹהַי וְשֵׁרוּתָיו.‏*+ 15  בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֲנָשִׁים בִּיהוּדָה דּוֹרְכִים עֲנָבִים בַּגִּתּוֹת בְּשַׁבָּת+ וּמְבִיאִים עֲרֵמוֹת דָּגָן וְעוֹמְסִים אוֹתָן עַל חֲמוֹרִים,‏ וּמְבִיאִים יַיִן,‏ עֲנָבִים,‏ תְּאֵנִים וּמַשָּׂא מִכָּל סוּג אֶל יְרוּשָׁלַיִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.‏+ לָכֵן הִזְהַרְתִּי אוֹתָם לֹא לִמְכֹּר מָזוֹן בַּיּוֹם הַזֶּה.‏* 16  וְהַצּוֹרִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בָּעִיר הִכְנִיסוּ דָּגִים וְכָל מִינֵי סְחוֹרוֹת וּמָכְרוּ אוֹתָם בְּשַׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַיִם.‏+ 17  עַל כֵּן נָזַפְתִּי בַּאֲצִילֵי יְהוּדָה וְאָמַרְתִּי לָהֶם:‏ ”‏מָה הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת?‏ 18  הַאִם לֹא כָּךְ עָשׂוּ אֲבוֹתֵיכֶם וּבְעִקְבוֹת זֹאת הֵבִיא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֶת כָּל הָאָסוֹן הַזֶּה וְגַם עַל הָעִיר הַזֹּאת?‏ אַתֶּם כָּעֵת מוֹסִיפִים עַל הַכַּעַס הַבּוֹעֵר נֶגֶד יִשְׂרָאֵל בְּחַלֶּלְכֶם אֶת הַשַּׁבָּת”‏.‏+ 19  לְפִיכָךְ מִיָּד כַּאֲשֶׁר נָטוּ הַצְּלָלִים עַל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת,‏ צִוִּיתִי שֶׁיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת.‏ גַּם אָמַרְתִּי שֶׁאֵין לִפְתֹּחַ אוֹתָן עַד אַחֲרֵי הַשַּׁבָּת,‏ וְהִצַּבְתִּי כַּמָּה מִמְּשָׁרְתַי בַּשְּׁעָרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻכְנַס כָּל מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.‏ 20  וְהָרוֹכְלִים וּמוֹכְרֵי כָּל סוּגֵי הַסְּחוֹרָה לָנוּ מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם.‏ 21  וְאָז הִזְהַרְתִּי אוֹתָם וְאָמַרְתִּי לָהֶם:‏ ”‏מַדּוּעַ אַתֶּם לָנִים מוּל הַחוֹמָה?‏ אִם תַּעֲשׂוּ זֹאת שׁוּב,‏ אֶשְׁתַּמֵּשׁ נֶגְדְּכֶם בְּכוֹחַ”‏.‏ מִן הָעֵת הַהִיא הֵם לֹא בָּאוּ בְּשַׁבָּת.‏ 22  וְאָמַרְתִּי לַלְּוִיִּים שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִטַּהֵר בִּקְבִיעוּת וְלָבוֹא וְלִשְׁמֹר בַּשְּׁעָרִים כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.‏+ גַּם אֶת זֹאת זְכֹר נָא לִי,‏ אֱלֹהַי,‏ וְחוּס עָלַי כְּרֹב חַסְדְּךָ.‏+ 23  בַּיָּמִים הָהֵם גַּם רָאִיתִי יְהוּדִים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ* נָשִׁים אַשְׁדּוֹדִיּוֹת,‏+ עַמּוֹנִיּוֹת וּמוֹאָבִיּוֹת.‏+ 24  חֵצִי מִבְּנֵיהֶם דִּבְּרוּ אַשְׁדּוֹדִית,‏ וְחֵצִי דִּבְּרוּ אֶת לְשׁוֹנָם שֶׁל הָעַמִּים הַשּׁוֹנִים,‏ אַךְ אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָדַע לְדַבֵּר יְהוּדִית.‏* 25  לָכֵן נָזַפְתִּי בָּהֶם וְקִלַּלְתִּי אוֹתָם וְהִכֵּיתִי כַּמָּה מֵהָאֲנָשִׁים+ וּמָרַטְתִּי אֶת שְׂעָרָם וְהִשְׁבַּעְתִּי אוֹתָם בֶּאֱלֹהִים:‏ ”‏לֹא תִּתְּנוּ אֶת בְּנוֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם,‏ וְלֹא תְּקַבְּלוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם אוֹ לָכֶם.‏+ 26  הַאִם לֹא בִּגְלַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?‏ בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת הָרַבּוֹת לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ;‏+ וְהוּא הָיָה אָהוּב עַל אֱלֹהָיו,‏+ וְלָכֵן הִמְלִיךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.‏ אַךְ אֲפִלּוּ לוֹ גָּרְמוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת לַחְטֹא.‏+ 27  הַאֵין זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמַע כְּמוֹתוֹ,‏ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְלִבְגֹּד בֶּאֱלֹהֵינוּ וְלָשֵׂאת נָשִׁים נָכְרִיּוֹת?‏”‏+ 28  אֶחָד מִבְּנֵי יוֹיָדָע+ בֶּן אֶלְיָשִׁיב+ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ שֶׁל סַנְבַלַּט+ הַחוֹרוֹנִי.‏ לָכֵן גֵּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.‏ 29  זְכֹר נָא אוֹתָם,‏ אֱלֹהַי,‏ כִּי טִמְּאוּ אֶת הַכְּהֻנָּה+ וְאֶת בְּרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְּוִיִּים.‏+ 30  וְטִהַרְתִּי אוֹתָם מִכָּל טֻמְאָה זָרָה וְנָתַתִּי תַּפְקִידִים לַכֹּהֲנִים וְלַלְּוִיִּים,‏ אִישׁ אִישׁ לְשֵׁרוּתוֹ,‏+ 31  וְדָאַגְתִּי לְאַסְפָּקַת הָעֵצִים+ בַּזְּמַנִּים הַקְּבוּעִים וְלַבִּכּוּרִים.‏ זְכֹר נָא אוֹתִי,‏ אֱלֹהַי,‏ לְטוֹבָה.‏+

הערות שוליים

או ”‏כל בן תערובת”‏.‏
או ”‏חדרי האוכל”‏.‏
או ”‏היכל”‏.‏
או ”‏חדר אוכל”‏.‏
או ”‏חדר האוכל”‏.‏
או ”‏חדרי האוכל”‏.‏
או ”‏מעתיק”‏.‏
או ”‏משמרתו;‏ ההשגחה עליו”‏.‏
או אולי ”‏הזהרתי אותם ביום ההוא לא למכור מזון”‏.‏
או ”‏לקחו אל ביתם”‏.‏
או ”‏בשפת היהודים”‏.‏