קורינתים א׳‏ 4‏:1‏-21

  • סוכני בית צריכים להיות נאמנים ‏(‏1–5‏)‏

  • ענוותם של המשיחיים ‏(‏6–13‏)‏

    • ‏”‏אין לחרוג מן הכתוב”‏ ‏(‏6‏)‏

    • המשיחיים הם מחזה לעולם ‏(‏9‏)‏

  • פאולוס דואג לילדיו הרוחניים ‏(‏14–21‏)‏

ד  עָלֵינוּ לְהֵחָשֵׁב בְּעֵינֵי הַזּוּלָת כִּמְשָׁרְתֵי הַמָּשִׁיחַ* וּכְסוֹכְנֵי בַּיִת הַמֻּפְקָדִים עַל הַסּוֹדוֹת הַמְּקֻדָּשִׁים שֶׁל אֱלֹהִים.‏+  וּמָה שֶׁמְּצֻפֶּה מִסּוֹכְנֵי בַּיִת הוּא לְהִמָּצֵא נֶאֱמָנִים.‏  אֲנִי מַחְשִׁיב זֹאת לְדָבָר פְּחוּת עֵרֶךְ לְהִשָּׁפֵט עַל־יְדֵיכֶם אוֹ עַל־יְדֵי בֵּית דִּין אֱנוֹשִׁי.‏ לְמַעֲשֶׂה,‏ אֲפִלּוּ אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אֶת עַצְמִי,‏  שֶׁכֵּן אֵינֶנִּי מוּדָע לְדָבָר נֶגֶד עַצְמִי.‏ אַךְ אֵין זֶה מוֹכִיחַ אֶת צִדְקָתִי;‏ יְהֹוָה* הוּא הַשּׁוֹפֵט אוֹתִי.‏+  לְפִיכָךְ אַל תִּשְׁפְּטוּ דָּבָר+ בְּטֶרֶם עֵת,‏ בְּטֶרֶם יָבוֹא הָאָדוֹן.‏ הוּא יוֹצִיא אֶת סִתְרֵי הַחֹשֶׁךְ אֶל הָאוֹר וִיגַלֶּה אֶת כַּוָּנוֹת הַלֵּב,‏ וְאָז יְקַבֵּל כָּל אֶחָד אֶת שִׁבְחוֹ מֵאֵת אֱלֹהִים.‏+  אַחִים,‏ בְּאָמְרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְיַחַסְתִּי לְעַצְמִי וּלְאַפּוֹלוֹס+ לְטוֹבַתְכֶם,‏ כְּדֵי שֶׁתִּלְמְדוּ מִדֻּגְמָתֵנוּ אֶת הַכְּלָל:‏ ”‏אֵין לַחְרֹג מִן הַכָּתוּב”‏,‏ פֶּן תִּתְמַלְּאוּ גַּאֲוָה+ וְתַעֲדִיפוּ אָדָם זֶה עַל פְּנֵי אָדָם אַחֵר.‏  הֲרֵי מִי מַבְדִּיל אוֹתְךָ מִן הָאַחֵר?‏ וּמָה יֵשׁ לְךָ שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ?‏+ וְאִם אָמְנָם קִבַּלְתָּ,‏ מַדּוּעַ תִּתְפָּאֵר כְּאִלּוּ לֹא קִבַּלְתָּ?‏  הַאִם אַתֶּם כְּבָר שְׂבֵעִים?‏ הַאִם אַתֶּם כְּבָר עֲשִׁירִים?‏ הַאִם הִתְחַלְתֶּם לִמְלֹךְ+ בִּלְעָדֵינוּ?‏ הַלְוַאי שֶׁהֲיִיתֶם מַתְחִילִים לִמְלֹךְ כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִמְלֹךְ אִתְּכֶם.‏+  הֵן אֲנִי סָבוּר שֶׁאוֹתָנוּ הַשְּׁלִיחִים הִצִּיג אֱלֹהִים לְרַאֲוָה אַחֲרוֹנִים,‏ כְּנִדּוֹנִים לַמָּוֶת,‏+ כִּי נַעֲשֵׂינוּ מַחֲזֶה לָעוֹלָם+ וּלְמַלְאָכִים וְלִבְנֵי אָדָם.‏ 10  אֲנַחְנוּ כְּסִילִים+ בִּגְלַל הַמָּשִׁיחַ,‏ אֲבָל אַתֶּם נְבוֹנִים בַּמָּשִׁיחַ;‏ אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים,‏ אֲבָל אַתֶּם חֲזָקִים;‏ אַתֶּם נִכְבָּדִים,‏ אֲבָל אֲנַחְנוּ בְּזוּיִים.‏ 11  עַד עֶצֶם הַשָּׁעָה הַזֹּאת אֲנַחְנוּ רְעֵבִים,‏+ צְמֵאִים,‏+ דַּלֵּי לְבוּשׁ,‏* מֻכִּים+ וְחַסְרֵי בַּיִת 12  וִיגֵעִים בַּעֲמַל כַּפַּיִם.‏+ כַּאֲשֶׁר מַעֲלִיבִים אוֹתָנוּ,‏ אָנוּ מְבָרְכִים;‏+ כַּאֲשֶׁר רוֹדְפִים אוֹתָנוּ,‏ אָנוּ מַחְזִיקִים מַעֲמָד בְּאֹרֶךְ רוּחַ;‏+ 13  כַּאֲשֶׁר מַשְׁמִיצִים אוֹתָנוּ,‏ אָנוּ מְשִׁיבִים בְּנֹעַם;‏*+ נִהְיֵינוּ כִּפְסֹלֶת הָעוֹלָם וּכְאַשְׁפָּתוֹ,‏ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.‏ 14  אֲנִי כּוֹתֵב דְּבָרִים אֵלֶּה לֹא כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶתְכֶם,‏ אֶלָּא כְּדֵי לְתַקֵּן אֶתְכֶם כִּילָדַי הָאֲהוּבִים.‏ 15  הֵן גַּם אִם יֵשׁ לָכֶם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אוֹמְנִים* בַּמָּשִׁיחַ,‏ וַדַּאי אֵין לָכֶם אָבוֹת רַבִּים,‏ שֶׁהֲרֵי בְּאֶמְצָעוּת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ נַעֲשֵׂיתִי לָכֶם לְאָב עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה.‏+ 16  לָכֵן אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם לְחַקּוֹת אֶת דֻּגְמָתִי.‏+ 17  מִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֲלֵיכֶם אֶת טִימוֹתֵיאוֹס,‏ שֶׁכֵּן הוּא יַלְדִּי הָאָהוּב וְהַנֶּאֱמָן בָּאָדוֹן.‏ הוּא יַזְכִּיר לָכֶם אֶת שִׁיטוֹתַי* בְּשֵׁרוּת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ,‏+ כְּפִי שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד בְּכָל מָקוֹם בְּכָל קְהִלָּה וּקְהִלָּה.‏ 18  יֵשׁ מִכֶּם מְלֵאֵי גַּאֲוָה בְּחָשְׁבָם שֶׁלֹּא אָבוֹא אֲלֵיכֶם.‏ 19  אֲבָל אָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּקָרוֹב,‏ אִם יִרְצֶה יְהֹוָה,‏* וְאֶבְחַן לֹא אֶת דִּבּוּרָם שֶׁל אוֹתָם גַּאַוְתָנִים אֶלָּא אֶת כּוֹחָם;‏ 20  שֶׁכֵּן מַלְכוּת אֱלֹהִים אֵינָהּ מְבֻסֶּסֶת עַל דִּבּוּר כִּי אִם עַל כּוֹחַ.‏ 21  מָה אַתֶּם מַעֲדִיפִים?‏ שֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּשֵׁבֶט מוּסָר+ אוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרוּחַ שֶׁל עֲנָוָה?‏*

הערות שוליים

או ”‏ככפופים למשיח”‏.‏
ראה נספח א5‏.‏
מילולית,‏ ”‏עירומים”‏.‏
מילולית,‏ ”‏מפצירים”‏.‏
או ”‏חונכים”‏.‏
מילולית,‏ ”‏דרכיי”‏.‏
ראה נספח א5‏.‏
ראה מונחון‏.‏