קורינתים ב׳ 12:1-21
יב אֲנִי נֶאֱלָץ לְהִתְגָּאוֹת. אַף שֶׁאֵין בְּכָךְ כָּל תּוֹעֶלֶת, אֲדַבֵּר כָּעֵת עַל חֶזְיוֹנוֹת+ וְעַל הִתְגַּלּוּיוֹת מֵאֵת הָאָדוֹן.+
2 אֲנִי מַכִּיר אִישׁ אֶחָד הַמְּאֻחָד עִם הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר לִפְנֵי אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִלְקַח לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי — אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם בְּגוּפוֹ אוֹ מִחוּץ לְגוּפוֹ; אֱלֹהִים יוֹדֵעַ.
3 כֵּן, אֲנִי מַכִּיר אִישׁ כָּזֶה, אֲשֶׁר נִלְקַח לְגַן עֵדֶן — אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם בְּגוּפוֹ אוֹ לֹא בְּגוּפוֹ; אֱלֹהִים יוֹדֵעַ —
4 וּבִהְיוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן שָׁמַע מִלִּים שֶׁלֹּא נִתָּן לְאָמְרָן וְאָסוּר לְאִישׁ לְבַטְּאָן.
5 בְּאִישׁ כָּזֶה אֶתְגָּאֶה, אַךְ בִּי עַצְמִי לֹא אֶתְגָּאֶה אֶלָּא רַק בְּחֻלְשׁוֹתַי.
6 הֵן גַּם אִם אֶרְצֶה לְהִתְגָּאוֹת לֹא אֶהְיֶה אֱוִיל, שֶׁכֵּן אֲדַבֵּר אֱמֶת. אַךְ אֲנִי נִמְנָע מִכָּךְ, כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יַחְשֹׁב אוֹתִי לְיוֹתֵר מִמָּה שֶׁהוּא רוֹאֶה בִּי אוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי
7 רַק בִּזְכוּת כָּךְ שֶׁקִּבַּלְתִּי הִתְגַּלּוּיוֹת מְיֻחָדוֹת כָּאֵלֶּה.
וּכְדֵי שֶׁלֹּא אָחוּשׁ מְרוֹמָם יָתֵר עַל הַמִּדָּה נִתַּן לִי קוֹץ בַּבָּשָׂר+ — מַלְאָכוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן — לְהַכּוֹתֵנִי* שׁוּב וָשׁוּב, פֶּן אֲרוֹמַם יָתֵר עַל הַמִּדָּה.
8 שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים הִתְחַנַּנְתִּי לָאָדוֹן שֶׁיָּסִיר אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.
9 אַךְ הוּא אָמַר לִי: ”הִסְתַּפֵּק בְּחַסְדִּי, כִּי בְּחֻלְשָׁה נִשְׁלֶמֶת גְּבוּרָתִי”.+ לָכֵן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁגְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה עָלַי כְּאֹהֶל.
10 לְפִיכָךְ אֲנִי מוֹצֵא הֲנָאָה בְּחֻלְשׁוֹת, בְּעֶלְבּוֹנוֹת, בְּעִתּוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת וּבִקְשָׁיִים לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, אָז חָזָק אֲנִי.+
11 נַעֲשֵׂיתִי לֶאֱוִיל. אַתֶּם אִלַּצְתֶּם אוֹתִי, שֶׁכֵּן מִן הָרָאוּי הָיָה שֶׁאֲקַבֵּל אֶת שִׁבְחִי מִכֶּם. לֹא נָפַלְתִּי מִן הַשְּׁלִיחִים הַמְּעֻלִּים שֶׁלָּכֶם אַף לֹא בְּדָבָר אֶחָד, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס.+
12 לְמַעֲשֶׂה, אֶת הָרְאָיוֹת לִהְיוֹתִי שָׁלִיחַ הִצַּגְתִּי בִּפְנֵיכֶם בְּכוֹחַ עֲמִידָה רַב+ וּבְאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים* וּבִגְבוּרוֹת.+
13 הֲרֵי אֵיזוֹ זְכוּת נִשְׁלְלָה מִכֶּם בְּהַשְׁוָאָה לִשְׁאַר הַקְּהִלּוֹת, מִלְּבַד הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא נָפַלְתִּי עֲלֵיכֶם לְמַעֲמָסָה?+ סִלְחוּ נָא לִי עַל הָעָוֶל הַזֶּה.
14 הִנֵּה זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאֲנִי עָרוּךְ וּמוּכָן לָבוֹא אֲלֵיכֶם, וְלֹא אֶפֹּל עֲלֵיכֶם לְמַעֲמָסָה, שֶׁכֵּן אֵינֶנִּי מְעֻנְיָן בְּנִכְסֵיכֶם+ אֶלָּא בָּכֶם; הֲרֵי הַיְּלָדִים+ אֵינָם אֲמוּרִים לַחְסֹךְ לְמַעַן הוֹרֵיהֶם אֶלָּא הַהוֹרִים לְמַעַן יַלְדֵיהֶם.
15 וַאֲנִי בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתֵּן אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לִי וְאַף אֶת כָּל כֻּלִּי לְמַעַנְכֶם.*+ אִם אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם בְּמִדָּה כֹּה רַבָּה, הַאִם רָאוּי שֶׁתֹּאהֲבוּ אוֹתִי פָּחוֹת מִכָּךְ?
16 עַל כָּל פָּנִים, לֹא הִכְבַּדְתִּי עֲלֵיכֶם.+ אוּלָם אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהָיִיתִי ”עַרְמוּמִי” וְשֶׁלָּכַדְתִּי אֶתְכֶם ”בְּדַרְכֵי מִרְמָה”.
17 הַאִם נִצַּלְתִּי אֶתְכֶם עַל־יְדֵי אִישׁ מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם?
18 הִפְצַרְתִּי בְּטִיטוֹס לָבוֹא אֲלֵיכֶם וְשָׁלַחְתִּי אִתּוֹ אֶת הָאָח. הַאִם טִיטוֹס נִצֵּל אֶתְכֶם?+ הַאִם לֹא הִתְהַלַּכְנוּ בְּאוֹתָהּ רוּחַ? הַאִם לֹא הִתְהַלַּכְנוּ בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ?
19 הַאִם חֲשַׁבְתֶּם עַד כֹּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְגִנִּים עַל עַצְמֵנוּ לִפְנֵיכֶם? הֲרֵי לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים אָנוּ מְדַבְּרִים, כְּמִי שֶׁמְּאֻחָדִים עִם הַמָּשִׁיחַ. אֲבָל כָּל מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אֲהוּבַי, הוּא כְּדֵי לִבְנוֹת אֶתְכֶם.
20 אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁכַּאֲשֶׁר אַגִּיעַ לֹא אֶמְצָא אֶתְכֶם כְּפִי שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִמְצֹא אֶתְכֶם, וְלֹא אֶהְיֶה כְּפִי שֶׁהֲיִיתֶם רוֹצִים שֶׁאֶהְיֶה, אֶלָּא אֶמְצָא מְרִיבוֹת, קִנְאָה, הִתְפָּרְצוּיוֹת זַעַם, מַחֲלוֹקוֹת, הַשְׁמָצוֹת, הִתְלַחֲשׁוּיוֹת,* יְהִירוּת וּמְהוּמָה.
21 וְאוּלַי כַּאֲשֶׁר אָבוֹא שׁוּב, יַשְׁפִּיל אוֹתִי אֱלֹהַי בִּפְנֵיכֶם וְאֶצְטָרֵךְ לְהִתְאַבֵּל עַל רַבִּים אֲשֶׁר חָטְאוּ אַךְ לֹא הִתְחָרְטוּ עַל טֻמְאָתָם, עַל תַּזְנוּתָם* וְעַל זִמָּתָם.*
