קורינתים ב׳ 2:1-17
ב הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא לָשׁוּב אֲלֵיכֶם בְּעֶצֶב,
2 שֶׁכֵּן אִם אַעֲצִיב אֶתְכֶם, מִי יִשָּׁאֵר לְרוֹמֵם אֶת רוּחִי מִלְּבַד מִי שֶׁהֶעֱצַבְתִּי?
3 כָּתַבְתִּי אֶת מָה שֶׁכָּתַבְתִּי כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר אָבוֹא לֹא יַעֲצִיבוּ אוֹתִי אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם אֲנִי צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ, כִּי אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמָּה שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אוֹתִי מֵסֵב לְכֻלְּכֶם אֶת אוֹתָהּ שִׂמְחָה.
4 הֵן כָּתַבְתִּי לָכֶם בִּדְמָעוֹת רַבּוֹת מִתּוֹךְ מְצוּקָה רַבָּה וּכְאֵב לֵב עָמֹק, לֹא כְּדֵי לְהַעֲצִיב אֶתְכֶם+ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ מָה עֲמֻקָּה אַהֲבָתִי אֲלֵיכֶם.
5 אִם מִישֶׁהוּ גָּרַם עֶצֶב,+ לֹא אוֹתִי הוּא הֶעֱצִיב אֶלָּא אֶת כֻּלְּכֶם בְּמִדַּת מָה — וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה לוֹמַר דְּבָרִים קָשִׁים מִדַּי.
6 דַּי לוֹ לְאִישׁ זֶה הַתּוֹכָחָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מֵאֵת הָרֹב;
7 לְמַעֲשֶׂה, עֲלֵיכֶם כָּעֵת לִסְלֹחַ לוֹ בְּחֵפֶץ לֵב וּלְנַחֲמוֹ+ פֶּן יִתְמוֹטֵט מֵרֹב עֶצֶב.*+
8 לְפִיכָךְ אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם לְהוֹכִיחַ אֶת אַהֲבַתְכֶם אֵלָיו.+
9 הֵן זוֹ גַּם הַסִּבָּה שֶׁכָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם: לִרְאוֹת אִם תּוֹכִיחוּ צַיְתָנוּת בְּכָל דָּבָר.
10 אִם תִּסְלְחוּ לְאִישׁ עַל דְּבַר מָה, אֶסְלַח לוֹ גַּם אֲנִי. לְמַעֲשֶׂה, כָּל מָה שֶׁסָּלַחְתִּי עָלָיו (אִם סָלַחְתִּי עַל דְּבַר מָה), סָלַחְתִּי לְמַעַנְכֶם לְנֶגֶד עֵינֵי הַמָּשִׁיחַ,
11 פֶּן יִגְבַּר* עָלֵינוּ הַשָּׂטָן,+ שֶׁכֵּן מְזִמּוֹתָיו לֹא נֶעֶלְמוּ מִיְּדִיעָתֵנוּ.+
12 כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לִטְרוֹאַס+ לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה עַל הַמָּשִׁיחַ וְנִפְתְּחָה בְּפָנַי דֶּלֶת בִּמְלֶאכֶת הָאָדוֹן,
13 לֹא הָיָה מַרְגּוֹעַ לְרוּחִי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מָצָאתִי אֶת אָחִי טִיטוֹס.+ לָכֵן נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְיָצָאתִי אֶל מָקֵדוֹנְיָה.+
14 אֲבָל תּוֹדָה לֶאֱלֹהִים, הַמּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ תָּמִיד בְּתַהֲלוּכַת נִצָּחוֹן יַחַד עִם הַמָּשִׁיחַ וּמֵפִיץ בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ אֶת נִיחוֹחַ הַיֶּדַע עַל אוֹדוֹתָיו בְּכָל מָקוֹם!
15 הֵן לֶאֱלֹהִים אָנוּ נִיחוֹחַ הַמָּשִׁיחַ, בְּקֶרֶב הַנּוֹשָׁעִים וּבְקֶרֶב הַהוֹלְכִים לַאֲבַדּוֹן;
16 לָאַחֲרוֹנִים זֶהוּ רֵיחַ שֶׁל מָוֶת הַמּוֹבִיל לְמָוֶת,+ וְלָרִאשׁוֹנִים זֶהוּ נִיחוֹחַ שֶׁל חַיִּים הַמּוֹבִיל לְחַיִּים. וּמִי כָּשִׁיר דַּיּוֹ לְכָךְ?
17 אֲנַחְנוּ, שֶׁכֵּן אֵינֶנּוּ סוֹחֲרִים בִּדְבַר אֱלֹהִים*+ כְּרַבִּים אֲחֵרִים, אֶלָּא מְדַבְּרִים בִּמְלוֹא הַיֹּשֶׁר כְּמִי שֶׁנִּשְׁלְחוּ מִטַּעַם אֱלֹהִים, לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים וּכְתַלְמִידֵי הַמָּשִׁיחַ.
