רות 3:1-18
ג וְנָעֳמִי חֲמוֹתָהּ אָמְרָה לָהּ: ”בִּתִּי, הַאִם אֵינֶנִּי צְרִיכָה לְחַפֵּשׂ לָךְ בַּיִת,*+ כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לָךְ?
2 הֲלֹא בֹּעַז קְרוֹבֵנוּ?+ הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיִית יַחַד עִם פּוֹעֲלוֹתָיו. הַלַּיְלָה הוּא זוֹרֶה שְׂעוֹרִים בַּגֹּרֶן.
3 לָכֵן הִתְרַחֲצִי וּמִשְׁחִי עַצְמֵךְ בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם, לִבְשִׁי אֶת מֵיטַב בְּגָדַיִךְ* וּרְדִי אֶל הַגֹּרֶן. בַּל תִּוָּדַע נוֹכְחוּתֵךְ לָאִישׁ עַד שֶׁיְּסַיֵּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.
4 כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב, שִׂימִי לֵב לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יִשְׁכַּב; אַחֲרֵי כֵן לְכִי וְהָסִירִי אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל רַגְלָיו וְשִׁכְבִי. וְהוּא יֹאמַר לָךְ מָה עָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת”.
5 הִיא הֵשִׁיבָה: ”כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי לִי אֶעֱשֶׂה”.
6 לְפִיכָךְ הִיא יָרְדָה אֶל הַגֹּרֶן וְעָשְׂתָה אֶת כָּל מָה שֶׁהוֹרְתָה לָהּ חֲמוֹתָהּ.
7 בֵּינְתַיִם אָכַל בֹּעַז וְשָׁתָה וְלִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו, וְהוּא הָלַךְ לִשְׁכַּב בִּקְצֵה עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה. לְאַחַר מִכֵּן הִיא בָּאָה בְּשֶׁקֶט וְהֵסִירָה אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל רַגְלָיו וְשָׁכְבָה.
8 בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֵחֵל הָאִישׁ לִרְעֹד, וְהוּא רָכַן קָדִימָה וְרָאָה אִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת לְרַגְלָיו.
9 הוּא אָמַר: ”מִי אַתְּ?” וְהִיא הֵשִׁיבָה: ”אֲנִי רוּת אֲמָתְךָ. פְּרֹשׂ אֶת כְּנַף בִּגְדְּךָ עַל אֲמָתְךָ, כִּי גּוֹאֵל אַתָּה”.+
10 אָמַר לָהּ: ”יְבָרְכֵךְ יְהֹוָה, בִּתִּי. עָשִׂית חֶסֶד רַב יוֹתֵר בַּמִּקְרֶה הָאַחֲרוֹן הַזֶּה מֵאֲשֶׁר בַּמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן,+ כִּי לֹא הָלַכְתְּ אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים, אִם עֲנִיִּים וְאִם עֲשִׁירִים.
11 וְכָעֵת, בִּתִּי, אַל תִּפְחֲדִי. אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנֵךְ אֶת כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי,+ כִּי כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר* יוֹדְעִים שֶׁאֵשֶׁת חַיִל אַתְּ.
12 אָמְנָם גּוֹאֵל אֲנִי,+ אַךְ יֵשׁ גּוֹאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי.+
13 הִשָּׁאֲרִי כָּאן הַלַּיְלָה, וְאִם הוּא יִגְאָלֵךְ בַּבֹּקֶר — טוֹב; שֶׁיִּגְאָלֵךְ.+ אַךְ אִם לֹא יִרְצֶה לִגְאֹל אוֹתָךְ, אֶגְאַל אוֹתָךְ אֲנִי — חַי יְהֹוָה.* שִׁכְבִי כָּאן עַד הַבֹּקֶר”.
14 לְפִיכָךְ הִיא שָׁכְבָה לְרַגְלָיו עַד הַבֹּקֶר וְקָמָה בְּטֶרֶם הָיָה מַסְפִּיק אוֹר שֶׁבּוֹ יָכוֹל אִישׁ לְזַהוֹת אֶת רֵעֵהוּ. אָז אָמַר: ”אַל יִוָּדַע שֶׁבָּאָה אִשָּׁה אֶל הַגֹּרֶן”.
15 עוֹד אָמַר: ”הָבִיאִי אֶת הַגְּלִימָה שֶׁעָלַיִךְ וְהוֹשִׁיטִי אוֹתָהּ”. וְהִיא הוֹשִׁיטָה אוֹתָהּ וְהוּא שָׂם בְּתוֹכָהּ שֵׁשׁ מִדּוֹת* שְׂעוֹרִים וְשָׂם אוֹתָהּ עָלֶיהָ, וְאַחֲרֵי כֵן נִכְנַס הָעִירָה.
16 הִיא הָלְכָה לָהּ אֶל חֲמוֹתָהּ, וְזוֹ אָמְרָה לָהּ: ”וּבְכֵן, מָה קָרָה,* בִּתִּי?” וְהִיא סִפְּרָה לָהּ אֶת כָּל מָה שֶׁעָשָׂה לְמַעֲנָהּ הָאִישׁ.
17 וְהִיא הוֹסִיפָה: ”אֶת שֵׁשׁ מִדּוֹת הַשְּׂעוֹרִים הָאֵלֶּה הוּא נָתַן לִי וְאָמַר אֵלַי, ’אַל תָּבוֹאִי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל חֲמוֹתֵךְ’”.
18 בִּתְגוּבָה אָמְרָה לָהּ: ”שְׁבִי כָּאן, בִּתִּי, עַד שֶׁתֵּדְעִי אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אֲשֶׁר יַסְדִּיר אֶת הָעִנְיָן הַיּוֹם”.
