שמואל א׳‏ 19‏:1‏-24

  • שאול ממשיך לשנוא את דוד ‏(‏1–13‏)‏

  • דוד נמלט מפני שאול ‏(‏14–24‏)‏

יט  מְאֻחָר יוֹתֵר דִּבֵּר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו עַל רְצוֹנוֹ לְהָמִית אֶת דָּוִד.‏+  הוֹאִיל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ שֶׁל שָׁאוּל אָהַב מְאוֹד אֶת דָּוִד,‏+ אָמַר יְהוֹנָתָן לְדָוִד:‏ ”‏שָׁאוּל אָבִי רוֹצֶה לְהָמִית אוֹתְךָ.‏ עֲמֹד נָא עַל הַמִּשְׁמָר בַּבֹּקֶר,‏ וְלֵךְ אֶל מְקוֹם מִסְתּוֹר וְהִתְחַבֵּא שָׁם.‏  וַאֲנִי אֵצֵא וְאֶעֱמֹד לְיַד אָבִי בַּשָּׂדֶה שֶׁבּוֹ אַתָּה תִּהְיֶה.‏ אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל אָבִי,‏ וְאִם יִוָּדַע לִי דְּבַר מָה,‏ אֶדְאַג לְסַפֵּר לְךָ”‏.‏+  לְפִיכָךְ יְהוֹנָתָן דִּבֵּר טוֹבוֹת עַל דָּוִד+ בְּאָזְנֵי שָׁאוּל אָבִיו.‏ הוּא אָמַר לוֹ:‏ ”‏אַל יֶחְטָא הַמֶּלֶךְ נֶגֶד עַבְדּוֹ דָּוִד,‏ כִּי לֹא חָטָא לְךָ וּמָה שֶׁעָשָׂה לְמַעַנְךָ הָיָה לְתוֹעַלְתְּךָ.‏  הוּא שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ* כְּדֵי לַהֲרֹג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי+ וּבְעִקְבוֹת זֹאת הִנְחִיל יְהֹוָה נִצָּחוֹן גָּדוֹל* לְכָל יִשְׂרָאֵל.‏ רָאִיתָ זֹאת וְשָׂמַחְתָּ עַד מְאוֹד.‏ אִם כֵּן,‏ לָמָּה תֶּחְטָא נֶגֶד דָּם נָקִי בַּהֲמִיתְךָ אֶת דָּוִד לְלֹא סִבָּה?‏”‏+  שָׁאוּל שָׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָתָן,‏ וְשָׁאוּל נִשְׁבַּע:‏ ”‏חַי יְהֹוָה,‏ הוּא לֹא יוּמַת”‏.‏  אַחֲרֵי כֵן קָרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.‏ וִיהוֹנָתָן הֵבִיא אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל,‏ וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְשָׁרְתוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.‏+  עִם הַזְּמַן פָּרְצָה שׁוּב מִלְחָמָה,‏ וְדָוִד יָצָא וְנִלְחַם בַּפְּלִשְׁתִּים וְהִכָּה בָּהֶם מַכָּה גְּדוֹלָה,‏ וְהֵם נָסוּ מִפָּנָיו.‏  וְרוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהֹוָה בָּאָה עַל שָׁאוּל+ כַּאֲשֶׁר יָשַׁב בְּבֵיתוֹ וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ,‏ בְּשָׁעָה שֶׁנִּגֵּן דָּוִד בַּנֵּבֶל.‏+ 10  שָׁאוּל נִסָּה לִנְעֹץ אֶת דָּוִד בַּקִּיר בְּאֶמְצָעוּת הַחֲנִית,‏ אַךְ הוּא חָמַק מִפְּנֵי שָׁאוּל,‏ וְהַחֲנִית נִנְעֲצָה בַּקִּיר.‏ וְדָוִד נָס וְנִמְלַט בַּלַּיְלָה הַהוּא.‏ 11  לְאַחַר מִכֵּן שָׁלַח שָׁאוּל שְׁלִיחִים אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל דָּוִד כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלָיו* וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר,‏+ אַךְ מִיכַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל דָּוִד אָמְרָה לוֹ:‏ ”‏אִם לֹא תִּמָּלֵט* הַלַּיְלָה,‏ מָחָר אַתָּה מֵת”‏.‏ 12  מִיָּד הוֹרִידָה מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט.‏ 13  מִיכַל לָקְחָה אֶת פֶּסֶל הַתְּרָפִים* וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל הַמִּטָּה,‏ וְהִיא שָׂמָה בִּמְרַאֲשׁוֹתָיו רֶשֶׁת מִשְּׂעַר עִזִּים וְכִסְּתָה אוֹתוֹ בְּבֶגֶד.‏ 14  וְשָׁאוּל שָׁלַח שְׁלִיחִים לָקַחַת אֶת דָּוִד,‏ אַךְ הִיא אָמְרָה:‏ ”‏הוּא חוֹלֶה”‏.‏ 15  לָכֵן שָׁאוּל שָׁלַח אֶת הַשְּׁלִיחִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד וְאָמַר לָהֶם:‏ ”‏הָבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלַי בְּמִטָּתוֹ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ”‏.‏+ 16  כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ הַשְּׁלִיחִים,‏ הָיָה פֶּסֶל הַתְּרָפִים* עַל הַמִּטָּה וְרֶשֶׁת שְׂעַר הָעִזִּים הָיְתָה בִּמְרַאֲשׁוֹתָיו.‏ 17  אָמַר שָׁאוּל לְמִיכַל:‏ ”‏לָמָּה רִמִּית אוֹתִי כָּכָה וְשִׁלַּחְתְּ אֶת אוֹיְבִי+ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִמָּלֵט?‏”‏ וּמִיכַל הֵשִׁיבָה לְשָׁאוּל:‏ ”‏הוּא אָמַר לִי,‏ ’‏שַׁלְּחִי אוֹתִי,‏ אוֹ שֶׁאֶהֱרֹג אוֹתָךְ!‏’‏”‏ 18  וְדָוִד בָּרַח וְנִמְלַט,‏ וְהוּא בָּא אֶל שְׁמוּאֵל בְּרָמָה.‏+ הוּא סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁעָשָׂה לוֹ שָׁאוּל.‏ לְאַחַר מִכֵּן הָלְכוּ הוּא וּשְׁמוּאֵל,‏ וְהֵם נִשְׁאֲרוּ בְּנָיוֹת.‏+ 19  בַּחֲלוֹף זְמַן מָה דֻּוַּח לְשָׁאוּל:‏ ”‏הִנֵּה דָּוִד בְּנָיוֹת בְּרָמָה”‏.‏ 20  מִיָּד שָׁלַח שָׁאוּל שְׁלִיחִים לִתְפֹּס אֶת דָּוִד.‏ כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַזְּקֵנִים מִקֶּרֶב הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים וְאֶת שְׁמוּאֵל נִצָּב וְעוֹמֵד בְּרֹאשָׁם,‏ בָּאָה עַל שְׁלִיחֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וְגַם הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְנַהֵג כִּנְבִיאִים.‏ 21  כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ זֹאת לְשָׁאוּל,‏ מִיָּד שָׁלַח שְׁלִיחִים אֲחֵרִים וְגַם הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְנַהֵג כִּנְבִיאִים.‏ לְפִיכָךְ שָׁאוּל שָׁלַח שׁוּב שְׁלִיחִים,‏ קְבוּצָה שְׁלִישִׁית,‏ וְגַם הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְנַהֵג כִּנְבִיאִים.‏ 22  לְבַסּוֹף הָלַךְ גַּם הוּא אֶל רָמָה.‏ בְּהַגִּיעוֹ לְבוֹר הַמַּיִם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּשֶׂכוּ,‏ שָׁאַל:‏ ”‏אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד?‏”‏ וְהֵשִׁיבוּ לוֹ:‏ ”‏שָׁם,‏ בְּנָיוֹת+ בְּרָמָה”‏.‏ 23  בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה שָׁאוּל בְּדַרְכּוֹ מִשָּׁם אֶל נָיוֹת בְּרָמָה,‏ בָּאָה גַּם עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים,‏ וְהוּא הָלַךְ לוֹ בְּעוֹדוֹ מִתְנַהֵג כְּנָבִיא עַד הַגִּיעוֹ אֶל נָיוֹת בְּרָמָה.‏ 24  וְגַם הוּא פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו,‏ וְגַם הוּא הִתְנַהֵג כְּנָבִיא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל,‏ וְהוּא שָׁכַב שָׁם עֵירֹם* כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.‏ מִשּׁוּם כָּךְ אוֹמְרִים:‏ ”‏הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?‏”‏+

הערות שוליים

או ”‏סיכן את חייו”‏.‏
או ”‏תשועה גדולה”‏.‏
או ”‏אם לא תמלט את נפשך”‏.‏
כלומר,‏ על הבית.‏
או ”‏אל (‏אליל)‏ הבית”‏.‏
או ”‏אל (‏אליל)‏ הבית”‏.‏
או ”‏בלבוש דל”‏.‏