שמואל א׳ 21:1-15
כא מְאֻחָר יוֹתֵר בָּא דָּוִד אֶל נֹב+ אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן. כִּרְאוֹתוֹ אֶת דָּוִד, נֶחְרַד אֲחִימֶלֶךְ וְאָמַר לוֹ: ”מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדְּךָ וְאֵין אִישׁ אִתְּךָ?”+
2 הֵשִׁיב דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן: ”הַמֶּלֶךְ צִוָּה עָלַי לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, אַךְ אָמַר לִי, ’אַל יֵדַע אִישׁ מְאוּמָה עַל הַמְּשִׂימָה שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֵלֶיהָ וְעַל הַהוֹרָאוֹת שֶׁמָּסַרְתִּי לְךָ’. קָבַעְתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִם הַבַּחוּרִים שֶׁלִּי בְּמָקוֹם מְסֻיָּם.
3 וְכָעֵת אִם יֵשׁ בְּיָדְךָ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם תֵּן אוֹתָן לִי, אוֹ מָה שֶׁיֵּשׁ בַּנִּמְצָא”.
4 אַךְ הַכֹּהֵן הֵשִׁיב לְדָוִד וְאָמַר: ”אֵין בְּיָדִי לֶחֶם רָגִיל, אֶלָּא לֶחֶם קֹדֶשׁ+ — בִּתְנַאי שֶׁהַבַּחוּרִים נִשְׁמְרוּ מִנָּשִׁים”.*+
5 וְדָוִד הֵשִׁיב לַכֹּהֵן: ”אָכֵן נִמְנַעְנוּ מִנָּשִׁים כְּבַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת שֶׁבָּהֶן יָצָאתִי לַמַּעֲרָכָה.+ אִם גּוּפָם שֶׁל הַבַּחוּרִים קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר הַמְּשִׂימָה רְגִילָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הוּא קָדוֹשׁ הַיּוֹם!”
6 לְפִיכָךְ הַכֹּהֵן נָתַן לוֹ אֶת לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ,+ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מִלְּבַד לֶחֶם הַפָּנִים, אֲשֶׁר הוּסַר מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כְּדֵי שֶׁיֻּחְלַף בְּלֶחֶם טָרִי בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נִלְקַח.
7 וְאֶחָד מֵעַבְדֵי שָׁאוּל הָיָה שָׁם בַּיּוֹם הַהוּא, עָצוּר* לִפְנֵי יְהֹוָה, וּשְׁמוֹ דּוֹאֵג+ הָאֱדוֹמִי,+ הַמְּמֻנֶּה עַל רוֹעֵי שָׁאוּל.
8 אָמַר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ: ”הַאִם יֵשׁ פֹּה בְּיָדְךָ חֲנִית אוֹ חֶרֶב? לֹא לָקַחְתִּי אֶת חַרְבִּי אוֹ אֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלִּי אִתִּי, כִּי מְשִׂימַת הַמֶּלֶךְ הָיְתָה דְּחוּפָה”.
9 וְהַכֹּהֵן אָמַר: ”חֶרֶב גָּלְיָת+ הַפְּלִשְׁתִּי, אֲשֶׁר הָרַגְתָּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה,+ נִמְצֵאת כָּאן, עֲטוּפָה בְּבַד מֵאֲחוֹרֵי הָאֵפוֹד.+ אִם בִּרְצוֹנְךָ לָקַחַת לְךָ אוֹתָהּ, קַח, כִּי אֵין אַחֶרֶת מִלְּבַדָּהּ כָּאן”. וְדָוִד אָמַר: ”אֵין כָּמוֹהָ. תֵּן לִי אוֹתָהּ”.
10 וְדָוִד קָם בַּיּוֹם הַהוּא וְהִמְשִׁיךְ בִּמְנוּסָתוֹ+ מִפְּנֵי שָׁאוּל, וּלְבַסּוֹף בָּא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.+
11 אָמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי אָכִישׁ: ”הַאֵין זֶה דָּוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ? הַאִם לֹא עָלָיו שָׁרוּ כַּאֲשֶׁר רָקְדוּ וְאָמְרוּ,’הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו,וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו’?”+
12 וְדָוִד שָׂם אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ בִּלְבָבוֹ וְהִתְמַלֵּא פַּחַד+ מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.
13 לָכֵן הוּא הִסְוָה אֶת שְׁפִיּוּתוֹ+ בְּנוֹכְחוּתָם וְהִתְנַהֵג כִּמְשֻׁגָּע בִּהְיוֹתוֹ בְּקִרְבָּם.* הוּא הִתְוָה סִימָנִים עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְהִזִּיל רִיר עַל זְקָנוֹ.
14 לְבַסּוֹף אָמַר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו: ”אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהָאִישׁ מְשֻׁגָּע! לָמָּה אַתֶּם מְבִיאִים אוֹתוֹ אֵלַי?
15 הַאִם חֲסֵרִים לִי מְשֻׁגָּעִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה יִשְׁתַּגֵּעַ לְפָנַי? הַאִם הָאִישׁ הַזֶּה צָרִיךְ לְהִכָּנֵס אֶל בֵּיתִי?”
