שמואל א׳‏ 24‏:1‏-22

  • דוד חס על חיי שאול ‏(‏1–22‏)‏

    • דוד מכבד את משיחו של יהוה ‏(‏6‏)‏

כד  מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מִמִּרְדָּפוֹ אַחַר הַפְּלִשְׁתִּים,‏ אָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏הִנֵּה דָּוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי!‏”‏+  לָכֵן שָׁאוּל לָקַח שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ שֶׁנִּבְחֲרוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת דָּוִד וְאֶת אֲנָשָׁיו עַל צוּקֵי הַיְּעֵלִים.‏  שָׁאוּל בָּא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן* שֶׁלְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ,‏ וְשָׁם הָיְתָה מְעָרָה.‏ וְהוּא נִכְנַס כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת צְרָכָיו,‏* בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד וַאֲנָשָׁיו יָשְׁבוּ מֵאָחוֹר בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה.‏+  וְאַנְשֵׁי דָּוִד אָמְרוּ אֵלָיו:‏ ”‏זֶה הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יְהֹוָה אוֹמֵר לְךָ,‏ ’‏הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן אֶת אוֹיֶבְךָ בְּיָדְךָ,‏+ וְתוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ’‏”‏.‏ לָכֵן דָּוִד קָם וְחָתַךְ בְּשֶׁקֶט אֶת כְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל.‏  אוּלָם אַחֲרֵי כֵן לִבּוֹ* שֶׁל דָּוִד הִכָּה אוֹתוֹ+ עַל שֶׁחָתַךְ אֶת כְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל.‏  הוּא אָמַר לַאֲנָשָׁיו:‏ ”‏חָלִילָה לִי מִיְּהֹוָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה לַאֲדוֹנִי,‏ לִמְשִׁיחַ יְהֹוָה,‏ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי בּוֹ,‏ כִּי מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא”‏.‏+  וְדָוִד רִסֵּן* אֶת אֲנָשָׁיו בַּמִּלִּים הַלָּלוּ וְלֹא הִרְשָׁה לָהֶם לִתְקֹף אֶת שָׁאוּל.‏ וְאִלּוּ שָׁאוּל קָם מִן הַמְּעָרָה וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.‏  אַחֲרֵי כֵן קָם דָּוִד וְיָצָא מִן הַמְּעָרָה וְקָרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל:‏ ”‏אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!‏”‏+ וְכַאֲשֶׁר הִבִּיט שָׁאוּל מֵאֲחוֹרָיו,‏ קַד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וְהִשְׁתַּחֲוָה.‏  אָמַר דָּוִד לְשָׁאוּל:‏ ”‏לָמָּה אַתָּה מַקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים הָאוֹמְרִים,‏ ’‏הִנֵּה דָּוִד מְנַסֶּה לִפְגֹּעַ בְּךָ’‏?‏+ 10  בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ כֵּיצַד נָתַן אוֹתְךָ יְהֹוָה בְּיָדִי בַּמְּעָרָה.‏ אֲבָל כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר לַהֲרֹג אוֹתְךָ,‏+ חַסְתִּי עָלֶיךָ וְאָמַרְתִּי,‏ ’‏לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאֲדוֹנִי,‏ כִּי הוּא מְשִׁיחַ יְהֹוָה’‏.‏+ 11  וּרְאֵה,‏ אָבִי,‏ רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי;‏ כִּי כַּאֲשֶׁר חָתַכְתִּי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ לֹא הָרַגְתִּי אוֹתְךָ.‏ אַתָּה יָכוֹל כָּעֵת לִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁאֵין בְּכַוָּנָתִי לִפְגֹּעַ בְּךָ אוֹ לִמְרֹד,‏ וְלֹא חָטָאתִי לְךָ,‏+ וְאִלּוּ אַתָּה רוֹצֶה לָצוּד אוֹתִי כְּדֵי לָקַחַת אֶת חַיַּי.‏*+ 12  יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ,‏+ וְיִנְקֹם בְּךָ יְהֹוָה בִּמְקוֹמִי,‏+ אַךְ יָדִי לֹא תִּפְגַּע בְּךָ.‏+ 13  כְּדִבְרֵי הַמָּשָׁל הָעַתִּיק,‏ ’‏מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע’‏,‏ אַךְ יָדִי לֹא תִּפְגַּע בְּךָ.‏ 14  אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?‏ אַחֲרֵי מִי אַתָּה רוֹדֵף?‏ אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת?‏ אַחֲרֵי פַּרְעוֹשׁ אֶחָד?‏+ 15  יִהְיֶה יְהֹוָה הַשּׁוֹפֵט,‏ וְיִשְׁפֹּט בֵּינִי וּבֵינְךָ,‏ וְהוּא יִרְאֶה וְיָרִיב אֶת רִיבִי*+ וְיִשְׁפֹּט אוֹתִי וְיַצִּיל אוֹתִי מִיָּדְךָ”‏.‏ 16  בָּרֶגַע שֶׁסִּיֵּם דָּוִד לוֹמַר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,‏ אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏הַאִם זֶה קוֹלְךָ,‏ בְּנִי דָּוִד?‏”‏+ וְשָׁאוּל נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וּבָכָה.‏ 17  הוּא אָמַר אֶל דָּוִד:‏ ”‏אַתָּה צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי,‏ כִּי אַתָּה הֵיטַבְתָּ עִמִּי וַאֲנִי גָּמַלְתִּי לְךָ רָעָה.‏+ 18  וְאַתָּה סִפַּרְתָּ לִי הַיּוֹם עַל הַטּוֹב שֶׁעָשִׂיתָ בְּכָךְ שֶׁלֹּא הָרַגְתָּ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר הִסְגִּיר אוֹתִי יְהֹוָה לְיָדְךָ.‏+ 19  כִּי אֵיזֶה אִישׁ מוֹצֵא אֶת אוֹיְבוֹ וְשׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְדַרְכּוֹ לְלֹא פֶּגַע?‏ יְהֹוָה יְשַׁלֵּם לְךָ טוֹבָה+ עַל מָה שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנִי הַיּוֹם.‏ 20  הִנֵּה כָּעֵת אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלָּבֶטַח תִּמְלֹךְ,‏+ וְשֶׁבְּיָדְךָ תַּעֲמֹד מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.‏ 21  כָּעֵת הִשָּׁבַע לִי בִּיהֹוָה+ שֶׁלֹּא תַּכְרִית אֶת צֶאֱצָאַי* אַחֲרַי וְלֹא תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי”‏.‏+ 22  לְפִיכָךְ דָּוִד נִשְׁבַּע לְשָׁאוּל,‏ וְשָׁאוּל הָלַךְ אֶל בֵּיתוֹ.‏+ אַךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ אֶל הַמְּצוּדָה.‏+

הערות שוליים

הכוונה היא למכלאות קבע המוקפות בחומות אבן.‏
נה״מ,‏ ”‏להסך [‏לכסות]‏ את רגליו”‏.‏
או ”‏מצפונו”‏.‏
או אולי ”‏פיזר”‏.‏
או ”‏את נפשי”‏.‏
או ”‏יגן עליי”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏זרעי”‏.‏