שמואל ב׳‏ 20‏:1‏-26

  • מרדו של שבע;‏ יואב הורג את עמשא ‏(‏1–13‏)‏

  • המרדף אחר שבע;‏ ראשו נכרת ‏(‏14–22‏)‏

  • אנשי מנהלו של דוד ‏(‏23–26‏)‏

כ  וְאִישׁ בְּלִיַּעַל* וּשְׁמוֹ שֶׁבַע+ בֶּן בִּכְרִי,‏ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין,‏ תָּקַע בַּשּׁוֹפָר+ וְאָמַר:‏ ”‏אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד,‏ וְאֵין לָנוּ נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי.‏+ אִישׁ לֶאֱלֹהָיו,‏* יִשְׂרָאֵל!‏”‏+  אָז חָדְלוּ כָּל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת אַחֲרֵי דָּוִד וְהֵחֵלּוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי;‏+ אַךְ אַנְשֵׁי יְהוּדָה דָּבְקוּ בְּמַלְכָּם,‏ מֵהַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלַיִם.‏+  כַּאֲשֶׁר בָּא דָּוִד אֶל בֵּיתוֹ* בִּירוּשָׁלַיִם,‏+ לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת עֶשֶׂר הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר הִשְׁאִיר מֵאָחוֹר לִשְׁמֹר עַל הַבַּיִת,‏+ וְשָׂם אוֹתָן בְּבַיִת תַּחַת מִשְׁמָר.‏ הוּא כִּלְכֵּל אוֹתָן אַךְ לֹא קִיֵּם אִתָּן יְחָסִים.‏+ הֵן נִשְׁאֲרוּ תַּחַת שְׁמִירָה עַד יוֹם מוֹתָן וְחָיוּ כְּאַלְמָנוֹת,‏ אַף שֶׁבַּעֲלָן הָיָה בַּחַיִּים.‏  וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לַעֲמָשָׂא:‏+ ”‏קְרָא אֵלַי אֶת אַנְשֵׁי יְהוּדָה תּוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים,‏ וֶהֱיֵה גַּם אַתָּה פֹּה”‏.‏  לְפִיכָךְ עֲמָשָׂא הָלַךְ לֶאֱסֹף אֶת אַנְשֵׁי יְהוּדָה,‏ אַךְ הוּא אִחֵר אֶת הַמּוֹעֵד שֶׁנִּקְבַּע לוֹ.‏  אָמַר דָּוִד לַאֲבִישַׁי:‏+ ”‏שֶׁבַע+ בֶּן בִּכְרִי עָלוּל לְהַזִּיק לָנוּ יוֹתֵר מֵאַבְשָׁלוֹם.‏+ קַח אֶת עַבְדֵי אֲדוֹנְךָ וּרְדֹף אַחֲרָיו,‏ פֶּן יִמְצָא לוֹ עָרִים בְּצוּרוֹת וְיִמָּלֵט מֵאִתָּנוּ”‏.‏  לָכֵן אַנְשֵׁי יוֹאָב,‏+ הַכְּרֵתִים,‏ הַפְּלֵתִים+ וְכָל הַגִּבּוֹרִים יָצְאוּ אַחֲרָיו;‏ הֵם יָצְאוּ מִיְּרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.‏  כַּאֲשֶׁר הָיוּ בְּקִרְבַת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן,‏+ בָּא עֲמָשָׂא+ לִקְרָאתָם.‏ וְיוֹאָב הָיָה לָבוּשׁ בְּמַדֵּי הַקְּרָב שֶׁלּוֹ,‏ וְהָיְתָה לוֹ חֶרֶב חֲגוּרָה עַל יְרֵכוֹ בְּתוֹךְ נְדָנָהּ.‏ וְכַאֲשֶׁר צָעַד קָדִימָה,‏ נָפְלָה הַחֶרֶב הַחוּצָה.‏  אָמַר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא:‏ ”‏הֲשָׁלוֹם לְךָ,‏ אָחִי?‏”‏ וְאָז אָחַז יוֹאָב בְּיַד יְמִינוֹ בִּזְקַן עֲמָשָׂא כְּאִלּוּ הוּא מִתְכַּוֵּן לְנַשְּׁקוֹ.‏ 10  עֲמָשָׂא לֹא נִזְהַר מִן הַחֶרֶב שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁל יוֹאָב,‏ וְיוֹאָב דָּקַר אוֹתוֹ בָּהּ בְּבִטְנוֹ+ וּמֵעָיו נִשְׁפְּכוּ אַרְצָה.‏ הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִדְקֹר אוֹתוֹ שֵׁנִית;‏ פַּעַם אַחַת הִסְפִּיקָה כְּדֵי לְהָרְגוֹ.‏ אַחֲרֵי כֵן רָדְפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.‏ 11  וְאֶחָד מִבַּחוּרָיו שֶׁל יוֹאָב עָמַד לְיָדוֹ וְאָמַר:‏ ”‏כָּל מִי שֶׁלְּצַד יוֹאָב וְכָל הַשַּׁיָּךְ לְדָוִד,‏ יֵלֵךְ אַחֲרֵי יוֹאָב!‏”‏ 12  כָּל אוֹתָהּ עֵת הִתְבּוֹסֵס עֲמָשָׂא בְּדָמוֹ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.‏ כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאִישׁ שֶׁכָּל הָעָם נֶעֱצָר,‏ הֵזִיז אֶת עֲמָשָׂא מִן הַדֶּרֶךְ וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה.‏ הוּא הִשְׁלִיךְ עָלָיו בֶּגֶד,‏ כִּי רָאָה שֶׁכֻּלָּם נֶעֶצְרוּ כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֵלָיו.‏ 13  לְאַחַר שֶׁהֵסִיר אוֹתוֹ מִן הַדֶּרֶךְ,‏ הָלְכוּ כָּל הָאֲנָשִׁים בְּעִקְבוֹת יוֹאָב כְּדֵי לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע+ בֶּן בִּכְרִי.‏ 14  שֶׁבַע עָבַר בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָבֵל בֵּית מַעֲכָה.‏+ וְהַבִּכְרִים נִקְהֲלוּ וְנִכְנְסוּ גַּם הֵם אַחֲרָיו.‏ 15  וְהֵם* בָּאוּ וְצָרוּ עָלָיו בְּאָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְהֵקִימוּ סוֹלְלַת מָצוֹר נֶגֶד הָעִיר,‏ שֶׁכֵּן נִצְּבָה בְּתוֹךְ סוֹלְלָה.‏ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִם יוֹאָב חָפְרוּ מִתַּחַת לַחוֹמָה כְּדֵי לְהַפִּילָהּ.‏ 16  וְאִשָּׁה חֲכָמָה קָרְאָה מִתּוֹךְ הָעִיר:‏ ”‏הַקְשִׁיבוּ,‏ הַקְשִׁיבוּ!‏ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב,‏ ’‏הִתְקָרֵב הֵנָּה,‏ וַאֲדַבֵּר נָא אֵלֶיךָ’‏”‏.‏ 17  לָכֵן הוּא הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ,‏ וְהָאִשָּׁה אָמְרָה:‏ ”‏הַאִם אַתָּה יוֹאָב?‏”‏ הֵשִׁיב לָהּ:‏ ”‏אֲנִי הוּא”‏.‏ וְהִיא אָמְרָה לוֹ:‏ ”‏הַקְשֵׁב לְדִבְרֵי אֲמָתְךָ”‏.‏ וְהוּא אָמַר:‏ ”‏אֲנִי מַקְשִׁיב”‏.‏ 18  וְהִיא הִמְשִׁיכָה:‏ ”‏תָּמִיד אָמְרוּ בֶּעָבָר,‏ ’‏יִשְׁאֲלוּ נָא בְּאָבֵל’‏,‏ וְכָךְ תַּם הָעִנְיָן.‏ 19  אֲנִי מְדַבֶּרֶת בְּשֵׁם רוֹדְפֵי הַשָּׁלוֹם וְהַנֶּאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל.‏ אַתָּה מְנַסֶּה לְהַשְׁמִיד עִיר אֲשֶׁר הִיא כְּאֵם בְּיִשְׂרָאֵל.‏ לָמָּה תַּשְׁמִיד* אֶת נַחֲלַת יְהֹוָה?‏”‏+ 20  הֵשִׁיב יוֹאָב וְאָמַר:‏ ”‏חָלִילָה לִי לְהַשְׁמִידָהּ וּלְהַשְׁחִיתָהּ.‏ 21  לֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר,‏ אֶלָּא אִישׁ מִן הָאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם,‏+ שֶׁבַע+ בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ,‏ מָרַד* בַּמֶּלֶךְ דָּוִד.‏ אִם תִּמְסְרוּ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ,‏ אֶסּוֹג מִן הָעִיר”‏.‏ אָמְרָה הָאִשָּׁה לְיוֹאָב:‏ ”‏הִנֵּה רֹאשׁוֹ יֻשְׁלַךְ אֵלֶיךָ מֵעֵבֶר לַחוֹמָה!‏”‏ 22  מִיָּד נִכְנְסָה הָאִשָּׁה הַחֲכָמָה אֶל כָּל הָעָם,‏ וְהֵם כָּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל יוֹאָב.‏ וְהוּא תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְהֵם נָפוֹצוּ מִן הָעִיר,‏ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ;‏+ וְיוֹאָב חָזַר לִירוּשָׁלַיִם אֶל הַמֶּלֶךְ.‏ 23  וְיוֹאָב הָיָה מֻפְקָד עַל כָּל צְבָא יִשְׂרָאֵל;‏+ בְּנָיָה+ בֶּן יְהוֹיָדָע+ הָיָה מֻפְקָד עַל הַכְּרֵתִים וְעַל הַפְּלֵתִים.‏+ 24  אֲדֹרָם+ הָיָה מֻפְקָד עַל הַמְּגֻיָּסִים לַעֲבוֹדוֹת הַכְּפִיָּה;‏ יְהוֹשָׁפָט+ בֶּן אֲחִילוּד הָיָה הַמַּזְכִּיר.‏ 25  שְׁוָא הָיָה הַסּוֹפֵר;‏ צָדוֹק+ וְאֶבְיָתָר+ הָיוּ הַכֹּהֲנִים.‏ 26  וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי הָיָה לְשַׂר רָאשִׁי* לְדָוִד.‏

הערות שוליים

או אולי ”‏לאוהליו”‏.‏
או ”‏מסית ומדיח”‏.‏
או ”‏ארמונו”‏.‏
או ”‏יואב ואנשיו”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏תבלע”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏נשא ידו”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏היה כוהן”‏.‏