שמואל ב׳‏ 5‏:1‏-25

  • דוד מומלך על כל ישראל ‏(‏1–5‏)‏

  • דוד כובש את ירושלים ‏(‏6–16‏)‏

    • ציון,‏ עיר דוד ‏(‏7‏)‏

  • דוד מביס את הפלשתים ‏(‏17–25‏)‏

ה  בַּחֲלוֹף זְמַן מָה בָּאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד בְּחֶבְרוֹן+ וְאָמְרוּ:‏ ”‏הִנֵּה עַצְמְךָ* וּבְשָׂרְךָ אֲנַחְנוּ.‏*+  בֶּעָבָר,‏ כַּאֲשֶׁר שָׁאוּל הָיָה מַלְכֵּנוּ,‏ אַתָּה הָיִיתָ זֶה אֲשֶׁר הוֹבִיל אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַעַרְכוֹתָיו.‏*+ וִיהֹוָה אָמַר לְךָ:‏ ’‏אַתָּה תִּרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל,‏ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְמַנְהִיג עַל יִשְׂרָאֵל’‏”‏.‏+  וְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ בְּחֶבְרוֹן,‏ וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד כָּרַת אִתָּם בְּרִית+ בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה.‏ וְהֵם מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.‏+  דָּוִד הָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וְהוּא מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה.‏+  בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,‏ וּבִירוּשָׁלַיִם+ מָלַךְ שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.‏  וְהַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יָצְאוּ אֶל יְרוּשָׁלַיִם נֶגֶד הַיְּבוּסִים+ אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ.‏ הֵם לָעֲגוּ לְדָוִד וְאָמְרוּ:‏ ”‏לְעוֹלָם לֹא תִּכָּנֵס לְכָאן!‏ אֲפִלּוּ הָעִוְּרִים וְהַפִּסְּחִים יְגָרְשׁוּ אוֹתְךָ”‏.‏ הֵם חָשְׁבוּ לְעַצְמָם,‏ ’‏דָּוִד לְעוֹלָם לֹא יִכָּנֵס לְכָאן’‏.‏+  אֲבָל דָּוִד לָכַד אֶת מְצוּדַת צִיּוֹן,‏ אֲשֶׁר כָּעֵת הִיא עִיר דָּוִד.‏+  וְדָוִד אָמַר בַּיּוֹם הַהוּא:‏ ”‏כָּל הַתּוֹקְפִים אֶת הַיְּבוּסִים יַעַבְרוּ דֶּרֶךְ תְּעָלַת הַמַּיִם כְּדֵי לְהַכּוֹת ’‏אֶת הַפִּסְּחִים וְאֶת הָעִוְּרִים’‏,‏ שְׂנוּאֵי דָּוִד!‏”‏* לָכֵן אוֹמְרִים:‏ ”‏הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ לְעוֹלָם לֹא יִכָּנְסוּ אֶל הַבַּיִת”‏.‏  אָז הִתְיַשֵּׁב דָּוִד בַּמְּצוּדָה,‏ וְהִיא נִקְרְאָה* עִיר דָּוִד;‏ וְדָוִד הֵחֵל לִבְנוֹת סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא*+ פְּנִימָה.‏+ 10  וְדָוִד הָלַךְ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל יוֹתֵר,‏+ וִיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת הָיָה עִמּוֹ.‏+ 11  חִירָם+ מֶלֶךְ צוֹר שָׁלַח שְׁלִיחִים אֶל דָּוִד,‏ וְגַם עֲצֵי אֲרָזִים,‏+ חָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן לִבְנִיַּת קִירוֹת,‏ וְהֵם הֵחֵלּוּ לִבְנוֹת בַּיִת* לְדָוִד.‏+ 12  וְדָוִד יָדַע שֶׁיְּהֹוָה בִּסֵּס אֶת מַעֲמָדוֹ כְּמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל+ וְרוֹמֵם אֶת מַמְלַכְתּוֹ+ לְמַעַן עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.‏+ 13  דָּוִד לָקַח עוֹד פִּילַגְשִׁים+ וְנָשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם אַחֲרֵי בּוֹאוֹ מֵחֶבְרוֹן,‏ וּלְדָוִד נוֹלְדוּ בָּנִים וּבָנוֹת נוֹסָפִים.‏+ 14  וְאֵלֶּה שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל מִי שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלַיִם:‏ שַׁמּוּעַ,‏ שׁוֹבָב,‏ נָתָן,‏+ שְׁלֹמֹה,‏+ 15  יִבְחָר,‏ אֱלִישׁוּעַ,‏ נֶפֶג,‏ יָפִיעַ,‏ 16  אֱלִישָׁמָע,‏ אֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט.‏ 17  כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁנִּמְשַׁח דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל,‏+ עָלוּ כָּל הַפְּלִשְׁתִּים לְחַפֵּשׂ אֶת דָּוִד.‏+ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַל כָּךְ דָּוִד,‏ יָרַד אֶל הַמְּצוּדָה.‏+ 18  וְהַפְּלִשְׁתִּים בָּאוּ וְהִתְפָּרְסוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים.‏+ 19  שָׁאַל דָּוִד אֶת פִּי יְהֹוָה+ וְאָמַר:‏ ”‏הַאִם עָלַי לַעֲלוֹת נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים?‏ הַאִם תִּתֵּן אוֹתָם בְּיָדִי?‏”‏ אָמַר יְהֹוָה אֶל דָּוִד:‏ ”‏עֲלֵה,‏ כִּי אָכֵן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדְךָ”‏.‏+ 20  עַל כֵּן דָּוִד בָּא אֶל בַּעַל פְּרָצִים,‏ וְדָוִד הִכָּה בָּהֶם שָׁם.‏ וְהוּא אָמַר:‏ ”‏פָּרַץ יְהֹוָה דֶּרֶךְ אוֹיְבַי+ לְפָנַי,‏ כְּפִרְצָה הַנַּעֲשֵׂית עַל־יְדֵי מַיִם”‏.‏ מִשּׁוּם כָּךְ הוּא קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים.‏+ 21  הַפְּלִשְׁתִּים נָטְשׁוּ שָׁם אֶת אֱלִילֵיהֶם,‏ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו לָקְחוּ אוֹתָם מִשָּׁם.‏ 22  מְאֻחָר יוֹתֵר עָלוּ שׁוּב הַפְּלִשְׁתִּים וְהִתְפָּרְסוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים.‏+ 23  דָּוִד שָׁאַל אֶת פִּי יְהֹוָה,‏ אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”‏אַל תַּעֲלֶה יְשִׁירוֹת;‏ לֵךְ מִסָּבִיב אֶל מֵאֲחוֹרֵיהֶם,‏ וּבוֹא נֶגְדָּם מוּל שִׂיחֵי הַבָּכָא.‏ 24  וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעִידָה בְּרָאשֵׁי שִׂיחֵי הַבָּכָא,‏ פְּעַל נֶחְרָצוֹת,‏ כִּי יָצָא יְהֹוָה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בִּצְבָא הַפְּלִשְׁתִּים”‏.‏ 25  וְדָוִד עָשָׂה כְּפִי שֶׁצִּוָּה עָלָיו יְהֹוָה,‏ וְהוּא הִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים+ מִגֶּבַע+ וְעַד גֶּזֶר.‏+

הערות שוליים

מלשון ”‏עצם”‏.‏
או ”‏יש בינינו קרבת דם”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏המוציא והמביא את ישראל”‏.‏
או ”‏נפש דוד”‏.‏
או אולי ”‏והוא קרא לה”‏.‏
או ”‏התל”‏.‏ ”‏מילוא”‏ מלשון ”‏מילוי”‏.‏
או ”‏ארמון”‏.‏